ארתור שיק - "צבא של איש אחד"
הצייר, הגרפיקאי, המאייר והקריקטוריסט ארתור שיק, אשר נודע ביצירותיו המרהיבות בצבעוניותן, בעושר הפרטים, העיטורים והאותיות המסוגננות,
גייס ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה, את כישרונו ומכחולו ללוחמה באויב הנאצי.
הוא נולד ב- 16 ביוני שנת 1894 בעיר לודג' שבפולין וקיבל בילדותו חינוך יהודי מסורתי. בגיל תשע החל ללמוד ציור אצל האמן היהודי, אברהם קצלבויגן. בגיל 15 עבר ללמוד אמנות בפריז, ולאחר מכן - בקרקוב שבפולין.
ב-1914 הגיע לארץ ישראל, וביקר ביפו, בתל אביב, בירושלים, ברחובות ובדגניה.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, התגייס לצבא הרוסי.
בשנת 1916 התחתן עם יוליה ליקרמן, ולבני הזוג נולדו בן ובת.
בין השנים 1919 - 1920 שירת כמנהל אמנותי של מחלקת התעמולה של צבא פולין ובשנת 1921 עבר עם משפחתו לפריז ועסק באיור ובעיטור של ספרים רבים, ובהם מגילת אסתר. הוא צייר סדרת מיניאטורות על ג'ורג' ושינגטון והמהפכה האמריקנית, הסדרה נרכשה על ידי נשיא פולין והוגשה כשי לנשיא ארצות ברית, תיאודור רוזוולט. ב-1934 חזר לפולין והמשיך באיוריו להגדה של פסח.
כאשר עלה היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1933, הוא תקף את משטרו על מדיניותה האנטי יהודית.
ב-1937 עבר ללונדון כדי לפקח על הדפסת ההגדה, והוקדשה למלך אנגליה, ג'ורג' השישי.
בספטמבר 1939, עם פרוץ המלחמה, כאשר פלשו כוחות הרייך השלישי אל מולדתו פולין, הלהט שלו גדל והחל מסע הצלב האמנותי שלו, שכלל קריקטורות נשכניות. דרך עיניו ראו הקוראים הבריטים את הפולנים המגנים על ארצם מפני התוקפנות הנאצית, ואת הקורבנות היהודיים של הטרור הנאצי. הוא ביקש להביא את סבלם של היהודים לתשומת הלב העולמית.
באביב 1940 הוא התבקש על ידי הממשלה הבריטית והממשלה הפולנית הגולה, לנסוע לצפון אמריקה עם תערוכה של עבודותיו. הפוליטיקאים האמינו כי עבודתו המתארת את המאבק הפוליטי תעזור לגייס תמיכה עממית בקנדה ובארצות הברית למען המאמץ המלחמתי. הוא יצא עם אשתו וילדיו לארצות הברית, והתיישב בעיירה ניו-כנען שבקונטיקט. שם גייס את כישרונו ומכחולו ללוחמה באויב הנאצי.
הוא פרסם קריקטורות ואיורים אנטי-נאציים, בהן קרא לארה"ב להיכנס למלחמה נגד גרמניה.
בעבודותיו, הציג את העם היהודי לא רק כקורבנות, אלא כלוחמים גאים וחזקים. אמונתו הייתה כי העם היהודי צריך לפעול למען עצמו ולא לסמוך על הכוונות הטובות של אחרים.
הידיעות המרות מאירופה, סיפור מרד גטו ורשה, באפריל ומאי 1943 וההתנגדות היהודית בחלקים אחרים של מזרח אירופה עוררו את ארתור שיק להלל את התגובה היהודית. ביצירה של משה המודרני מתאר את לוחמי הגטאות והפרטיזנים היהודים כעמיתים לחיילים היהודים בצבאות בעלות הברית. הוא משורבב דמויות מקראיות של משה, אהרן וחור במלחמתם מול עמלק לאקטואליה של שנות ה-40, להעביר את המסר האופטימי
שלבסוף - היהודים ינצחו! בעוד משה נותר ללא שינוי, אהרון הפך לחייל יהודי חמוש ברובה ועטוף טלית, וחור מתואר כלוחם המחתרת בגטו. את מרד הגטאות תאר במספר איורים:
במהלך המלחמה, בשנת 1943, אמו ובן זוגה, שנותרו בגיטו לודג', נרצחו במחנה ההשמדה מיידנק.
בתחילת 1943, נוכח הידיעה שהתפרסמה בארצות הברית, כי שני מיליון יהודים נרצחו באירופה מאז תחילת המלחמה, הציג סקר גאלופ כי רק 47% מאמינים שזה נכון, ואילו 29% דחה אותה שמועה; הנותרים 24% לא הייתה דעה. חלק גדול לסיבת הספקנות של הציבור היה תוצאת כישלון התקשורת האמריקאית לטפל בהשמדה הנאצית, כנושא רציני. בן הכט , בעל טור נודע, הגיב על כך בכתיבה, נחוש להזהיר את הציבור האמריקני על טבח היהודים בידי הנאצים. הוא חיבר תוכנית דרמטית בשם "לעולם לא נמות", לה תרם ארתור שיק את ציורו.
הוא היה האמן הבולט ביותר בארצות הברית, שזעק להצלה של יהודים.
בציוריו, עודד את התמיכה להקמת צבא יהודי שיילחם נגד מדינות הציר.
ציוריו המדייקים בפרטי פרטים, עשירים בסמלים ומסרים כדוגמת ציורו של לוחם הבאפס המגן על העם היהודי בגולה (משמאל למטה) ובארץ ישראל (מימין למטה) ותחת הכתר – המסר "אם אין אני לי – מי לי".
הוא הצטרף ליוזמה של הסופר היהודי האמריקני בן הכט ואנשי האצ"ל בארצות הברית שהקימו את "ועד החירום להצלת יהודי אירופה". ועד זה ארגן הצגת מחאה - 1943 - "לעולם לא נמות" - שבה השתתפו מיטב היוצרים היהודים בארצות הברית. לאחר המלחמה, הוא תמך במאבקו של ארגון האצ"ל בשלטון הבריטי, והוגדר כ"מחלקת אמנות של איש אחד" בשירות התעמולה של הארגון.
לאחר הכרזת המדינה, הוא אייר את "מגילת העצמאות" והמשיך באיור ספרים.
אשת נשיא ארצות הברית, אלינור רוזוולט הגדירה אותו "צבא של איש אחד", A One-Man Army
אשר השתמש באמנות ככלי נשק כדי לגייס תמיכה למען נושאים חברתיים ופוליטיים אשר בהם האמין.
הוא נחשב לאחד התועמלנים הפוליטים החשובים ביותר של המאה ה -20.
ב- 13 בספטמבר שנת 1951- והוא בן 57, נפטר בביתו מהתקף לב.
