האנס האבה, ז'אן בקאסי (Bekessy), 1911 – 1977.
אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון
נולד בבודפשט בתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוסמך ממכללת פרנץ יוסף בוינה ולמד באוניברסיטאות של וינה והיידלברג בגרמניה. כאדם צעיר היה עד לעוולות הנאצים לאחר עלייתם לשלטון ונאלץ להפסיק את לימודיו בהיידלברג בעקבות כך.
בגיל 18 כבר ניכר כשרון הכתיבה שלו ומונה לכתב של עיתון וינאי בשפה ההונגרית, בגרמניה. בין השנים 1929 – 1933 כבר היה עורך של עיתון וינאי ובגיל 21, העורך של העיתון הנפוץ ביותר באוסטריה "הבוקר" (Der Morgen), העורך הצעיר ביותר באירופה של עתון רב-תפוצה.
בין השנים 1933 - 1938 הפך לעיתונאי-חוקר וכתב מיוחד ל"חבר הלאומים" בג'נבה. בתפקיד זה ראיין אישים מפורסמים רבים כולל נאצים בכירים. היה הראשון שפרסם בכתב ששמו המקורי של היטלר היה שיקלגרובר ('Schicklgruber') למבוכתם הרבה של הנאצים.
בתקופה זו כבר כתב 25 רומנים, והפך לסופר מפורסם. בכל כתבותיו העיתונאיות ובחלק מספריו, יצא בריש גלי נגד התנועה הנאצית והתנועות הפאשיסטיות במדינות אירופה.
בשנת 1938, כאשר הנאצים נכנסו לוינה וסיפחו את אוסטריה הם שרפו, בין השאר, בפומבי גם את ספריו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עבר לצרפת והתנדב ללחום בשורות הצבא הצרפתי. אולם מכיוון שלא היה אזרח צרפת לא התקבל לצבא הסדיר על כן התנדב ללגיון הזרים הצרפתי (כמו עוד כ- 9,000 יהודים אחרים שלא היו אזרחי צרפת וזו הייתה האפשרות היחידה שלהם ללחום בשורות הצבא הצרפתי).
בתקופת המתקפה הגרמנית בחודש מאי 1940, היה כבר סמל מחלקה. יחידתו כותרה ע"י הגרמנים, כמו יחידות רבות אחרות של הצבא הצרפתי, עם כניעת צרפת, והוא נפל בשבי.
בשבי הסתיר את יהדותו ונחשב לחייל צרפתי רגיל. ניצל את ההתרופפות הרבה בשמירה הגרמנית בשל מאות אלפי החיילים הצרפתיים שנישבו ולאחר שלושה חודשים הצליח לברוח. עשה את דרכו לספרד דרך השטח הבלתי כבוש של צרפת, בשלטון וישי, ומשם טס לארה"ב.
עם הגעתו לניו יורק פרסם את חוויותיו מהמערכה בצרפת, השבי והבריחה, תוך שהוא מתאר את אזלת ידו של הצבא הצרפתי ובמיוחד את הרגשת החיילים הפשוטים שהם נזנחו ואף "נבגדו" ע"י מפקדיהם בשטח והפיקוד העליון. הספר שהיה תיאור ריאליסטי ואוטנטי של נפילת צרפת מנקודת ראותו של החייל הפשוט זכה מיד להצלחה מסחררת, נמכר בלמעלה ממיליון עותקים ותורגם ל- 18 שפות.[1]
משרד המלחמה האמריקאי מיד פרש עליו את חסותו והעסיק אותו בכתיבת סקירות ומאמרים על המצב באירופה והמערכה בצרפת. סקירות ומאמרים אלו אשר ניתחו את המתרחש תוך הסתמכות על עדות מיד ראשונה של מי שבא משדה הקרב, הופצו ברחבי ארה"ב ובמיוחד בקרב הכוחות המזויינים. כמו כן התבקש לערוך סדרת הרצאות בבסיסי צבא ארה"ב תחת הכותרת: "כייצד מפסידים במלחמה" בהן תאר וניתח את המערכה על צרפת ב- 1940.
לאחר זמן קצר התגייס לצבא ארה"ב ועקב שליטתו במספר שפות ובמיוחד בגרמנית כשפת אם, נשלח לביה"ס למודיעין בקמפ ריצ'י (Ritchie) שבמדינת מרילנד. שם עבר הכשרה מסודרת והוסמך כקצין מודיעין עם התמחות בתחום המודיעין האנושי (Humint) שכללה בעיקר חקירת שבויים.
השתתף כקצין חקש"ב, בדרגת לוטננט (סגן), במערכה בצפון-אפריקה ובנחיתה בסיציליה.[2]לאחר מכן המשיך כקצין חקש"ב חטיבתי בנחיתה בסלרנו שבאיטליה ב- 1943.
לקראת הנחיתה בנורמנדי, כאשר כבר היה בדרגת קפטן (סרן), פיקד על קבוצה מבצעית של אנשי מודיעין בת חמישה, דוברי גרמנית שעברו קורס מיוחד של לוחמה-פסיכולוגית בקמפ ריצ'י (וזאת בנוסף להכשרתם כחוקרי שבויים). תפקידיהם היו בין השאר: חקירת שבויים, פענוח מסמכי שלל, ביצוע ל"פ כריזה באמצעות רמקולים מותקנים על רכב, שידורי רדיו לערעור מוראל הצבא הגרמני ופיזור כרוזים בגרמנית מנוסחים היטב.
עם התפתחות מערכת נורמנדי, צורף צוות-הקרב המיוחד שלו לארמיה ה- 3 של גנרל פאטון. קבוצה זו שהורכבה ברובה מיהודים, גם הם, פליטי מרכז אירופה ובעלי כשרון כתיבה, כללה בין השאר אישים כמו סטפן היים (Heym) וארנסט קרמר (Cramer), שבקיאותם בשפה הגרמנית והבנתם את המנטליות של האויב היו בעלות משקל רב. הצלחתם הייתה כה גדולה בערעור רוח הלחימה הגרמנית במבצעי ההתקפה וההתקדמות של הארמיה ה- 3 שקמ"ן הארמיה קולונל אוסקר קוך (Koch) אמר לגביהם: "תרומתם של "נערי ריצ'י (הצוות שלו) לאיסוף מידע על הגרמנים ולערעור רוח הלחימה שלהם אשר איפשרו את הצלחת צבא ארה"ב בהבקעת מערכי ההגנה של האויב במערכת נורמנדי הייתה שווה זהב".[3]
עם כיבוש גרמניה הוטל על חטיבת הלוחמה הפסיכולוגית של פיקוד מערב אירופה לטפל בכל נושא מערכות המידע בשטח הכיבוש האמריקאי ובמיוחד בתחומי העיתונות והרדיו.[4] כאשר המגמה הסופית הייתה למצוא גרמנים שיוכלו לקבל זיכיון לעסוק בכך, כאלה שלא היו מזוהים עם מכונת התעמולה הנאצית. מיג'ור (רס"ן) האנס האבה, כעורך עיתון בשפה הגרמנית מלפני המלחמה, מונה כאחראי על דמוקרטיזציה של מערכות המידע בגרמניה. בשלב מסוים הוא הקים ופיקח על 18 עתונים ברחבי המדינה שמכרו יום יום 5 מיליון גיליונות.
לאחר המלחמה המשיך בעבודתו העיתונאית והספרותית בארה"ב ובאירופה. כתיבתו זכתה להערכה רבה ותפוצה רחבה ועל בסיס ספריו הופקו לפחות 8 סרטי קולנוע עלילתיים באורך מלא.
נפטר בשנת 1977 בלוקרנו שבשוויץ.
עיטוריו:
- פרס ירושלים (לספרות יפה ע"ש דוד ילין) – 1942.
- צלב המלחמה של לוקסנבורג – 1945.
- פרס הרצל – 1972.[5]
- מסדר המופת (Order of Merit) של מערב גרמניה - 1976.
- פרס קונרד אדנאואר – 1977.
[1] האנס האבה, יפול מצדך אלף, ליינמן, ת"א, 1940. על בסיס הספר הופק גם סרט "צלב לוריין" עם פיטר לורה וג'יין קלי.
[2] Letter from Hans Habe to Elinor Roosevelt, 6 February 1944.
[3] Ushi Derman, Glorious Bastards: Incredible Story of “The Ritchie Boys”, Beit Hatfutsot, July 29, 2019.
[4] Earl F. Ziemke, The U.S. Army in the occupation of Germany 1944-1946, Center of Military History, U.S. Army, Washington, D. C., 1990, p. 374.