"חיפה המופצצת"
ההפצצות האוויריות על חיפה במלחמת העולם השנייה
יגאל גרייבר – העמותה לתולדות חיפה
הרקע
ביום שישי ה- 1 בספטמבר 1939 בשעה 0440 לפנות בוקר, פלשו כמיליון וחצי חיילי הוורמאכט הנאצי לפולין וכבשו את חלקה המערבי ובכך התחילה מלחמת העולם השנייה. 17 יום לאחר מכן פלש הצבא האדום לחלקה המזרחי של פולין , זאת בהתאם להסכם הסודי שנחתם ביניהן ב-28 לאוגוסט, "הסכם ריבנטרוף מולוטוב".
ב-10 למאי 1940 פלש הוורמאכט לארצות השפלה(הולנד,לוקסמבורג ובלגיה) ומשם הוא פנה דרומה, איגף את "קו מז'ינו" וכבש את חלקה הצפוני מערבי של צרפת.בחלקה הדרומי הוקמה ממשלת בובות בראשותו של גיבור מלחמת העולם הראשונה, המרשל אנרי פיליפ פטן שהתמקמה בעיר הקיט וישי.
כיבוש צרפת הביא לשליטת ממשלת וישי על המושבות הצרפתיות במזרח-התיכון סוריה ולבנון ובצפון אפריקה, אלג'יר וטוניס. באוקטובר 1936 נחתמה ברית בין איטליה הפשיסטית בהנהגתו של בניטו מוסוליני ,לגרמנייה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר. גם לאיטליה היו מושבות באזורינו : לוב בצפון אפריקה וסומליה, אריתריאה וחבש בקרן אפריקה.
ב- 10 ליוני 1940 הכריזה איטליה מלחמה על בריטניה ושלושה חודשים אחר כך פלשו הכוחות האיטלקים מלוב מזרחה אל תוך מצרים והתקדמו כ-100 ק''מ עד שנבלמו. כפועל יוצא של פלישה זו פתח חיל האוויר האיטלקי בסדרה של הפצצות על יעדים אסטרטגיים בריטיים במצריים וכן על יעדים אזרחיים באלכסנדרייה ובקהיר. בשורה של מתקפות נגד התקדמו הבריטים מערבה כ-700 ק''מ לתוך לוב עד שנעצרו באל-עגיילה היות וצ'רצ'יל הורה להעביר חלק מהכוח הבריטי ליון שהייתה תחת איום של פלישה גרמנית.
לאור המפלה האיטלקית פנה מוסוליני בבקשת סיוע להיטלר וזה מינה את גנרל יוהאנס ארוין רומל לעמוד בראש חיל משלוח שנקרא "קורפוס אפריקה". לקראת סוף חודש פברואר 1941 הגיעו היחידות הראשונות של רומל ללוב ובכך התחילה המעורבות הצבאית הגרמנית הישירה במזרח-התיכון.
ההכנות לקראת המלחמה בחיפה והמשכן לאחר פריצתה
ערב המלחמה מנתה חיפה כ-120,000 תושבים (54% יהודים ו-46% ערבים) והיוותה מוקד אסטרטגי חשוב ביותר במערך הבריטי באגן המזרחי של הים התיכון. הבריטים ביצרו את העיר וסביבותיה ובנו מתקנים צבאיים רבים זמן רב לפני פרוץ המלחמה. בעיר וסביבה נבנו נמל, שדה תעופה, טרמינל דלק שהגיע מעיראק, בית זיקוק, מאגרי דלק, מחנות צבא רבים, סדנאות ובתי מלאכה, מתקני הרכבת ועוד. עובדה זאת הפכה אותה ליעד מועדף לתקיפות האויב.
נציין כי המוסדות היהודים כמו גם השלטונות הבריטיים נערכו חודשים לפני פרוץ המלחמה, למקרה שהעיר תופצץ. כבר בפברואר 1939 הוקמה בעיר על ידי מרדכי נמצא-בי אגודת הג''א- הגנה אווירית ,שכללה את כל נושאי הרפואה, שירותי הכיבוי, מערך פקחים, מערך הדרכה טכני לבניית מקלטים, שירות אספקת מזון בעת חירום וכן מערך פינו לאוכלוסייה האזרחית בעת הצורך. יומיים לפני פרוץ המלחמה נערך בעיר ניסוי האפלה ומטוס בריטי שטס מעל העיר דיווח כי פרט לשתי נקודות אור, שררה האפלה מוחלטת. בבית הפועלים נפתחה תערוכת התגוננות מהתקפות אויר, נערכו תרגילים ופעולות הסברה לציבור הרחב ובמקומות העבודה. כן הוקמה בעיר "אגודת מגן אויר" להתגוננות מפני גזים והפצצות אוויריות, הוקם מערך של צופרי אזעקה ומקלטים נגד הפצצות ונפרשו ברחבי העיר תחנות עזרה ראשונה.נערכו רשימות של כל הרופאים שניתן להעזר בהם, כולל רופאים עולים חדשים שרישיונם עדיין לא אושר. הוכנה גם תכנית לפינוי אוכלוסיית העיר בשעת הצורך, הן ברכבות והן בכלי רכב.
בחודש מאי ביקשה הנהגת חיפה היהודית פגישה עם מושל העיר מר ג'יימס פולוק במגמה להגביר את ההכנות בקרב האוכלוסייה האזרחית למקרה שהמלחמה תגיע לעיר. בדיווח מהפגישה נמסר כי יש בעיר 21 יחידות ניידות של עזרה ראשונה, 10 תחנות קבועות, פלוגות לפינוי הריסות עקב הפצצה, מחלקת הכיבוי תוגברה בארבע מכוניות כיבוי גדולות וחדשות והותקנו ברזי כיבוי ברחבי העיר. כן נמסר שהותקנו צופרים נוספים, נקבעו 70 בניינים כמקלטים לשעת חירום ברחבי העיר וכן סוכם על בניית מקלטים ציבוריים והכנת מלאי מזון לשעת חירום.
ב-18 במאי 1940 חתם הנציב העליון סר הרולד מק-מייקל על צוו האפלה בכל רחבי הארץ משעות הערב עד הבוקר, על איסור שימוש באורות גדולים בכלי רכב ועוד. ארגון הג''א בעיר הנהיג משטר האפלה קבוע משעה 2100 בערב ועד לשעה 0400 למחרת בבוקר , גייס מאות מתנדבים כפקחי האפלה וכן פתח קורסים לקהל הרחב ולמוסדות בנושא התגוננות מהתקפות אויר. בחודש יוני 1940 בדיווח מפורט על מערך המקלטים בעיר לפי השכונות, נמסר כי בכל רחבי העיר ישנם 1,246 מקלטים המסוגלים לקלוט כ- 21,200 אנשים. באותו החודש החלו עובדי העירייה לבנות ברחבי העיר עוד 19 מקלטים שכל אחד מהם מסוגל לקלוט כ- 100 אנשים.
בחודש אוקטובר 1941 הוחל בקיצוב מזון וחלוקת כרטיסי הקצבה לתושבים וחודש אחר כך עברו פקחי הג''א בכל בתי העיר וחילקו אישורים לקבלת מסיכות גז בשעת הצורך.
ההפצצות
א. ההפצצה הראשונה – ביום שני ה-15 ביולי 1940 המלחמה הגיעה לחיפה. בשעה 0915 בבוקר הגיעו חמישה מפציצים איטלקים בפיקודו של רב-סרן אטורה מוטי (ETTORE MUTI ) והטילו כ-50 פצצות מגובה של כ- 6 ק''מ על המתקנים הבריטים במפרץ חיפה. פצצה אחת בלבד פגעה במיכל דלק ריק והרסה אותו, שני מיכלים אחרים נפגעו מרסיסים והדלק שבהם נדלק. לאחר ההפצצה נמצאו בשטח 22 מכתשי פצצות. אזרח ערבי נהרג ושניים אחרים נפצעו קל וכן נפצע קל מהנדס אמריקאי שעבד בבית הזיקוק. רסיסי הפצצות הגיעו עד לתחנת הרכבת של קרית-חיים.
יש לציין כי התושבים נכנסו למקלטים וכי תותחי הנ''מ הגיבו באש עזה לעבר המטוסים. יומיים אחר כך מטוס סיור איטלקי שנשלח לבדוק את תוצאות ההפצצה, דיווח כי "חיפה עדיין בוערת ".
ב. ההפצצה השנייה – ההפצצה הבאה שהתרחשה תשעה ימים לאחר ההפצצה הראשונה, הייתה הרבה יותר קטלנית. ביום רביעי ה-24 ליולי בשעה 0900 בבוקר תקפו עשרה מפציצים איטלקים את העיר בשני גלים והטילו בין שמונים למאה פצצות שכמחציתן נפלו לים. נפגעו קלות מתקני חברת הדלק "של", בית החרושת "שמן", המוסך המשטרתי ופרצו מספר דלקות. שתי פצצות פגעו בעיר התחתית בצידה המזרחי וגרמו ל-46 הרוגים ו-88 פצועים. מבין ההרוגים היו 27 אזרחים ערבים, 18 יהודים ושוטר בריטי. נפצעו 61 אזרחים ערבים, 23 יהודים ושלושה בריטים. גם הפעם הופעלו הצופרים והמקלטים ותותחי הנ''מ ירו לעבר המטוסים התוקפים.
נציין כי רוב הנפגעים עבדו במתקני הדלק של חברת "של" שהיו אחד מיעדי התקיפה . מספר מהנדסים אמריקאיים שעבדו בבית הזיקוק, עזבו את הארץ. ראש העיר שבתאי לוי ערך ביקורי תנחומים בבתי משפחות ההרוגים הערבים והקציב סכום כסף לתיקון מסגד "איסתיקלאל" ובית הקברות הסמוך אליו שנפגעו בהפצצה.
למחרת ההפצצה נערכו הלוויות ההרוגים היהודים בבית הקברות בחוף הכרמל, שם הם נקברו בחלקה נפרדת. אותות ההצטיינות הבריטים הראשונים לתושבי הארץ במלחמת העולם השנייה, ניתנו לשני חיילים וחמישה אזרחים יהודים וערבים על תפקודם בהפצצה זאת וסיועם לנפגעים. בעקבות ההפצצה הקטלנית הוציא הג''א הנחיות לאזרחים: " מזהירים את הקהל בכל תוקף שאסור בהחלט להצטופף ברחובות, להימצא על המרפסות ועל הגגות גם לאחר מתן אות הארגעה- לא כל שכן בזמן שההתקפה נמשכת. הסקרנות בזמן ההתקפה גורמת לקרבנות ומפריעה ומעכבת את פעולות שירותי הג''א ...."
לאור העובדה שרוב הקרבנות היו אזרחים ערבים, נערכו אסיפות מחאה בקולנוע "אלהמברה" ביפו וכן בשכם בהן גינו את האיטלקים וכן דובר על הצורך להתגייס לצבא הבריטי על מנת להלחם בברבריות האיטלקית.
ג. הפצצות נוספות – בחודש אוגוסט ובראשית חודש ספטמבר 1940 נערכו עוד 4 הפצצות אויר על חיפה שנגרמו בהן נזקים קלים ונפגעים מועטים. באחת מהפצצות אלו (27 לאוגוסט) נפגעו בתי המלאכה של הרכבת ופועל ערבי נהרג. נערכה לו הלוויה שבה השתתפו העובדים הערבים והיהודים יחדיו שהגיע לטקס הקבורה ברכבת מיוחדת.
לאחר ההפצצות הללו כתב מי שהקים את ארגון הג''א בחיפה, מרדכי נמצא-בי : "יש לציין שהשירותים היהודיים- פקחים, עזרה ראשונה וכבוי שרפות – עבדו למופת. מכבי אש מתנדבים יצאו למקום שאליו נקראו בעוד ההתפוצצויות נמשכות ועבדו שעות רצופות לצמצום השריפה. שרות העזרה הראשונה הגיע למקום מייד, הגיש עזרה ראשונה והעביר את הפצועים וההרוגים. הפקחים שלטו בקהל ושימשו גורם חשוב בשמירת הסדר. הפליא ביותר הלך רוחו והתנהגותו של הקהל. אומץ לבם של אנשי השירותים ושל הקהל הרגיל הוא למעלה מכל שבח. לא הייתה אותה דמורליזציה שגרמו ההתקפות הראשונות בארצות אחרות. חיפה העברית הוסיפה לחיות את חייה בסדר ולא היה ניכר שום סימן של בהלה...".
ד. ההפצצות על תל-אביב - ביום שני ה-9 לספטמבר בשעות אחר הצהריים הטילו מפציצים איטלקים כ-50 פצצות על מרכז תל-אביב. 130 אנשים נהרגו, מהם 7 ערבים תושבי שכונת סומייל וחייל אוסטרלי. כ-120 אנשים נפצעו, מספר בנייני מגורים נפגעו וצריפים עלו באש. ההרוגים היהודים נקברו בקבר אחים בבית הקברות נחלת-בנימין. ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל ואישים נוספים מרחבי העולם שלחו מברקי תנחומים ותמיכה וגינו את איטליה על הפצצת אזרחים שלווים. ב-1995 במלאת 55 שנים להפצצה הזאת, הוקמה אנדרטה לזכר הקורבנות בכיכר מיכאלס (צומת הרחובות המלך-ג'ורג' ושדרות בן-ציון).
תל-אביב ספגה הפצצה נוספת ב-12 ליוני 1941 במקביל להפצצת חיפה והפעם היו אלה מפציצים גרמנים (פירוט בהמשך). הפגיעה העיקרית הייתה ב"בית האינוולידים" (רחוב בילו 54, פינת מרמורק), בית מחסה לנכים. נהרגו 12 אנשים ונפצעו 25.
ה. ההפצצה השביעית על חיפה – ביום שבת ה-21 לספטמבר 1940 בשעות אחר הצהריים תקפו את העיר שני גלים של מפציצים איטלקים שהטילו עשרות פצצות. הפצצות פגעו הן במתחם בית הזיקוק והן באזורי מגורים בעיר. נפגעה שוב השכונה הערבית שליד מסגד "איסתיקלאל" ונהרגו בה 40 אזרחים ונפצעים 78 ,כולם ערבים.
בהתקפה זאת הייתה פגיעה משמעותית במתחם בית הזיקוק ובמיכלי הדלק.
המשך ההפצצות על חיפה
בין סוף חודש ספטמבר 1940 לתחילת חודש אוקטובר 1941 נערכו 15 התקפות אויר נוספות על חיפה. ב- 10 ליוני 1941 נערכה לראשונה הפצצה על העיר על ידי מפציצי יונקרס 88 (Junkers Ju 88) גרמנים שהמריאו משדה חלב בצפון סוריה וכן מספר התקפות על ידי מפציצים צרפתים שהמריאו גם כן משדה חלב.
בכל ההפצצות הללו לא נגרמו נזקים משמעותיים והפגיעות בנפש הסתכמו בפצועים בלבד.בעקבות ההפצצות נבנים אמצעי התגוננות פסיביים, הן במתקנים הבריטים והן במגזר האזרחי. בבית הזיקוק נבנו קירות מעטפת למיכלי הדלק הבנויים מלבנים על מנת למנוע פגיעת רסיסים. בתחנת הכוח נבנה גג בטון נוסף מעל לגג הקיים, על מנת למנוע חדירת פצצות וכן נבנה בונקר מבטון מזויין ופלדה למפעילי חדר הבקרה הראשי. ברחבי העיר נבנו בכניסות לבתי מגורים, קירות מגן מבטון על מנת שחדרי המדרגות יהוו מסתור בעת הפצצה.
ההפצצות האחרונות על חיפה
לאחר כשמונה חודשים מההפצצה האחרונה ( 10 אוקטובר 1941 ), נערכה ב-25 למאי 1942 ההפצצה ה-23 במספר על חיפה שעברה ללא נפגעים וללא נזקים. ב-1 ליולי נערכה התקפה נוספת שגרמה לנזקים קלים ומספר פציעות בקרב אזרחי העיר. חודשיים אחר כך ב-3 לספטמבר הטילו מפציצים איטלקים מספר מועט של פצצות על העיר שלא גרמו לנפגעים ובכך הגיעו ההפצצות על חיפה לסיומן.
במשך כשנתיים לאחר מכן נעשו ניסיונות נוספים על ידי מטוסי האויב להגיע לחיפה, לא ברור האם בכוונה להפציצה או למטרות סיור. כל הניסיונות הללו סוכלו על ידי תותחי הנ''מ ועל ידי מטוסי הקרב הבריטיים. באחד מהניסיונות הללו במאי 1943, הופל מטוס גרמני וגופת אחד מטייסיו נשטפה לאחר מספר ימים לחוף עתלית ונקברה בבית הקברות הצבאי הבריטי בחוף הכרמל.
יש לציין כי ההפצצות האיטלקיות בוצעו כולן משדה התעופה מאריטסה ( Maritsa ) שבאי רודוס, שדה שנבנה ב- 1938 על ידי חיל האויר האיטלקי (Regia Aeronautica ) . בשדה זה חנתה טייסת ההפצצה 205 שהפעילה מפציצי סבוייה-מרקטי 79 ( ( Savoia Marchetti שעברו את המרחק של 750 ק''מ בין השדה לחיפה, בכשעתיים.
מערכות ההגנה האנטי-אויריות הבריטיות בחיפה
תותחים נגד מטוסים – עקב מעמדה המיוחד של חיפה וריבוי המטרות האסטרטגיות נבנו בעיר וסביבתה מתחמים של תותחי נ''מ, בעיקר על רכס הכרמל. במתחמים הללו הוצבו תותחים כבדים מקוטר של 100 מ''מ ועד לתותחים קלים בקוטר 20 מ''מ וכן מקלעי נ''מ. בחיפה הוצבו גם סוללות של תותחי חוף כבדים כנגד פלישה אפשרית מהים. את התותחים איישו צוותים בריטים, אוסטרלים וכן מתנדבים יהודים מבני הארץ. כמו כן פוזרו ברחבי העיר עשרות עמדות בודדות של תותחי נ''מ ומקלעי נ''מ.
סוללת הנ''מ של בני הארץ הוקמה בסתיו 1941 ונקראה "הסוללה הארץ-ישראלית הראשונה לתותחנות קלה נגד מטוסים"(1st Palestinian light anti-aircraft battery) והיא מנתה תחילה 81 חיילים ולקראת סוף המלחמה שירתו בה כ-300 איש. חיילי הסוללה שהוצבו בחיפה צוידו בתחילה בתותחי נ''מ קלים שנלקחו שלל מהאיטלקים מסוג ברדה Breda))20 מ''מ וכן במקלעי לואיס ומאוחר יותר צוידו בתותחים מתקדמים יותר. אנשי הסוללה הפילו 3 מטוסי אויב בעת ההתקפות על העיר. מפקדת הנ''מ הבריטית שהגנה על איזור חיפה ,שכנה בשכונת הדר-הכרמל.
לאחר סילוקו של בניטו מוסוליני מהשלטון ויציאת איטליה מהמלחמה ( יולי.1943) הופחת סד''כ תותחי הנ''מ בעיר ל-36 תותחי בופורס 40 מ''מ ו-24 תותחי נ''מ כבדים.
לאחר קום המדינה ועם תנופת הבנייה נהרסו כמעט כל מתחמי התותחים, אחד הבודדים שנשארו כמעט בשלמותו הוא המתחם שהגן על מפעל המלט "נשר" ומוקם במורדות הצפוניים של הכרמל, מעל למפעל.
מטוסי קרב – הרכיב החשוב ביותר במערך הבריטי להגנת חיפה היו מטוסי קרב מסוג הוקר-הוריקן (Hawker – Hurricane) של חיל האוויר המלכותי הבריטי (R.A.F). המטוסים הללו חנו בשדה התעופה במפרץ חיפה שנבנה ב-1934 כשדה התעופה הבינלאומי הראשון בארץ ושעם פרוץ המלחמה שימש את חיל האוויר הבריטי. טייסת ההוריקנים הראשונה שהוצבה בשדה ביולי 1940 הייתה טייסת מספר 30 ששהתה כאן עד נובמבר 1940, עת נלקחה למערכה במדבר המערבי. רק בינואר 1941 הגיעה לכאן טייסת אחרת מספר 80 ולאחריה טייסות אחרות, כולל טייסת ההוריקנים ה-450 האוסטרלית. כאמור עקב זירות לחימה אחרות, היו תקופות שלא היו כאן מטוסי קרב להגנת העיר והמתקנים.
מגדלי עשן – לאור המצאות מטרות אסטרטגיות רבות באזור מפרץ חיפה, הקים הצבא הבריטי לרוחב המפרץ שתי שורות של "מגדלי עשן". מגדלים אלו שנבנו בבנייה קלה ומהירה היו מחוברים בצינור שהזרים מזוט מבית הזיקוק ושהתחבר לכל מגדל. עם הגעת התרעה על הגעת מטוסי אויב הוצת המזוט במגדלים והעשן שנוצר עקב כך היה אמור לגרום למיסוך האזור ולהסתרת המתקנים. כמובן שיעילות מסך העשן תלויה במהירות ובכיוון הרוח. לא ברור כמה פעמים אכן השתמשו במגדלים ומה הייתה מידת ההצלחה, על פי עדויות חלקיות מדובר כנראה בפעם אחת בלבד. כיום נותרו בשטח המפרץ שרידי שלושה מגדלים בלבד.
בלונים – בפברואר 1938 כחלק מההכנות לקראת המלחמה הקים חיל האוויר הבריטי את "פיקוד הבלונים" (Balloon Command) לשם הגנת מטרות בבריטניה. מדובר בבלוני ענק המרחפים בגובה של כקילומטר ומעוגנים לקרקע בכבל מתכת עבה. מטרתם היא לא לאפשר למטוסי האויב לצלול לעבר הקרקע ולדייק בהפצצה. בחיפה הוקם מערך הבלונים רק בפברואר 1942 והוא הופעל על ידי טייסת 973 של חיל האויר המלכותי שמוקמה בשדה חיפה.
זרקורים – בחיפה נפרס גם מערך של זרקורי ענק שהאירו בעת התקפה את השמיים וניסו "ללכוד" בקרן האור את מטוסי האויב על מנת שתותחני הנ''מ יצליחו לפגוע בהם.
רדאר – בראשית 1942 התחיל הצבא הבריטי לבנות תשתית רחבה של ביצורים על הכרמל ובאזורים נוספים בצפון הארץ כנגד סכנת פלישה מצפון ( תכנית "המבצר האחרון על הכרמל"). במסגרת הבנייה הוקמה תחנת רדאר על אחת הפסגות של הכרמל שגובהה 528.4 מטרים ("גבעת האנטנה") ולשם כך הם הפקיעו שטחים נרחבים של חברת "הכשרת היישוב". במקום הוצב מתקן רדאר נייד שהיה מורכב על משאית וסביבה נבנתה חומת מגן מלבנים. מפעילי הרדאר היו אנשי חיל האויר המלכותי הבריטי ונוטרים יהודים שהשתייכו גם כן לחיל האויר, אבטחו את המתקן.
מהלך המלחמה באיזור
מאז הגעתו של "קורפוס אפריקה" בפברואר 1941 , נערכו קרבות קשים בינו לבין הצבא הבריטי שבמצרים ששיאם היה בינואר 1942 עם הגעת הקורפוס לעיירה אל-עלמיין הנמצאת כ- 100 ק''מ בלבד מאלכסנדרייה. הדבר הביא לחששות כבדים ביישוב היהודי בארץ מפני אפשרות כיבושה בתנועת מלקחיים על ידי רומל מדרום והצבא הגרמני וכוחות וישי מצפון. רק במאי 1943 עם כניעת שרידי הקורפוס, הוסר האיום הגרמני מדרום על ארץ ישראל.
ביוני 1941 נכבשה עיראק על ידי הבריטים לאחר מרד של הצבא העיראקי בסיוע גרמני והאיום ממזרח הוסר גם כן. באותו החודש נכבשו גם לבנון וסוריה של וישי על ידי הצבא הבריטי , כשבשתי המערכות הללו שותפו גם לוחמים יהודים מהארץ.
סיכום
במהלך מלחמת העולם השנייה הותקפה ארץ ישראל מהאוויר 29 פעמים, מהן 25 פעמים הותקפה חיפה (באחת התקיפות הוטלו רק כרוזים). 16 מההתקפות הללו בוצעו על ידי חיל האוויר האיטלקי, 5 על ידי הגרמנים ו-3 על ידי הצרפתים. תקיפה אחת לא ברור למי היו המטוסים שייכים.
נהרגו בעיר וסביבה 93 איש :70 ערבים, 18 יהודים ו-2 בריטים .3 שבויים גרמנים ואיטלקים נהרגו בעת שמחנה השבויים בעתלית שבו הם נמצאו, הופצץ בטעות. בתל-אביב נהרגו 142 איש בשתי הפצצות. נפצעו כאן 212 איש, רובם המכריע אזרחים ערבים ויהודים.
המטרה האסטרטגית שבגללה חיפה הופצצה, לא הושגה.למרות מספר פגיעות במתקני אספקת הדלק שהיו גורם חשוב מאוד במאמץ המלחמתי הבריטי, מתקנים אלו המשיכו לתפקד לכל אורך שנות המלחמה ולא שותקו.
לקריאה נוספת
- Nir Arielli' "Haifa is still burning – Italian, German and French air raids on Palestine during the second world war", Middle Eastern Studies , Vol. 46, No.3, May 2010, pp 331 – 347.
- חביב כנען, מאתיים ימי חרדה- ארץ ישראל מול צבא רומל, מול-ארט, 1974.
- קלאוס-מיכאל מלמן ומרטין קופרס, " חיסול הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל – האינזצקומנדו של ארמיית השריון אפריקה 1942", קובץ מחקרים ל''ה , יד ושם, 2007, ע''מ 97 – 122.
- "הסוללה הארצישראלית הראשונה לתותחנות נגד מטוסית "- ויקיפדייה.
- מרדכי נמצא-בי , "לקח הפצצות חיפה ותל-אביב" ,מערכות ,מס.4,נובמבר 1940, ע''מ 30 – 33.
- לוקאס הירשוביץ, הרייך השלישי והמזרח הערבי ,ספריית פועלים, 1965.
- חיים שורר, החיל תשע אחת שבע שתים ,המשמרת הצעירה של מפא''י, 1946.
- היחידות העבריות בצבא הבריטי