לאחר כיבוש פולין התפנו גרמניה וברית המועצות לכיבושים נוספים. ברית המועצות פלשה לפינלנד ב-30 לנובמבר 1939. למרבה הפלא הצבא האדום (כפי שכונה צבא ברית המועצות) התקשה, למרות יתרונו הכמותי (כוח בעוצמה של 5 ארמיות סובייטיות תקף צבא פיני שווה ערך לשתי ארמיות (מקסימום) - והנהנה מיתרון באיכות אמצעי הלחימה והציוד) - להביס את הצבא הפיני הקטן שנעזר בתנאי הסביבה הקשים של מולדתו. על אף השקעה של כמויות עצומות של חיילים וארטילריה לא הצליחו הרוסים להכריע את פינלנד. הצלחת המגננה הפינית יחד עם האיום בהתערבות כוח משלוח אנגלו-צרפתי לעזרתה של פינלנד (בנוסף למתנדבים רבים מרחבי העולם החופשי שהתגייסו לעזרתה כבודדים) כפו על ברית המועצות להפסיק את המלחמה ב-12 למרץ 1940 בהסכם השלום של מוסקבה. על פי הסכם זה פינלנד שמרה על עצמאותה אולם העבירה לידי ברית המועצות את קרליה המזרחית. המערב עקב באהדה אחר מאבקם העיקש של הפינים והכין חיל משלוח אנגלו-צרפתי אשר אמור היה לנחות בפינלנד ולסייע לה במלחמתה כנגד ברית המועצות אולם המלחמה הסתיימה לפני שכוח משלוח זה הרים עוגן.
נוסף על-כך סיפח סטאלין את המדינות הבלטיות באמצעות לחץ על הנהגתן וכן שטחים מרומניה באמצעות כיבושם ב-1940 בהתאם לחוזה ריבנטרופ-מולוטוב.
מהקושי הסובייטי ב"מלחמת החורף" כפי שכונתה מלחמת רוסיה-פינלנד, נלמדו מספר לקחים. בתחום הצבאי נלמד הלקח שיש להסתגל לתנאי השטח כדי להלחם ביעילות. כמו-כן טקטיקת הניידות של הפינים הוכחה שנית כמוצלחת (הפעם הראשונה הייתה כשגרמניה כבשה את פולין). היטלר צפה בעניין ואולי בנחת באי-הצלחת הצבא הסובייטי כנגד המדינה הפינית הקטנה, ומכך הסיק, שהצבא הגרמני יוכל להביס בנקל את הצבא הסובייטי למרות יתרונו המספרי. הדבר עודד אותו לתקוף את בריה"מ מאוחר יותר ב- 1941.
האירועים בסקנדינביה היו מהגורמים לנפילת ממשלת צרפת בשל כשלון מדיניותו של דלדיה ועלתה ממשלה בראשות רינו (Paul Reynaud) מנהיג חזק ואמיץ שעשה כל שביכולתו, אך לשווא, להתגונן מפני פלישת הגרמנים הצפויה.
גרמניה פלשה לנורבגיה ודנמרק ב-9 לאפריל 1940. ביום הפלישה הראשון נכנעה דנמרק ללא קרב. בתוך חודשיים הצליחו הגרמנים לכבוש את מרבית שטח נורבגיה במבצע משולב מהים, האוויר והיבשה ובכוחות ואמצעים קטנים להפליא. הצי הבריטי וכוחות משלוח בריטיים וצרפתיים (חיל המשלוח שמיועד היה לפינלנד) שפלשו לנרוויק בצפון נורבגיה, ניסו להדוף את הגרמנים ללא הואיל ונאלצו להתפנות תוך אבדות כבדות. הכיבוש עלה לגרמניה בכ-1,300 הרוגים בעוד בעלות הברית מאבדות כ- 7,000. הבריטים ראו בלחימה בנורבגיה מפלה צורבת ובצדק.
גרמניה כבשה את נורבגיה משתי סיבות עיקריות - אסטרטגית וכלכלית. ראשית, האיום של הכנסת נורבגיה ושבדיה הניטרליות למלחמה לצד בעלות הברית וע"י כך למנוע חומרי גלם מגרמניה נראה ממשי עם כינוס כוח המשלוח שיועד לפינלנד ותוצאתו בעיני הגרמנים הייתה צבא גדול של בעלות הברית בסקנדינביה. בנוסף הצי הבריטי מיקש את המים הטריטוריאליים של נורבגיה על מנת למנוע זרימת עפרות ברזל לגרמניה. כמו כן. כך גם יכולה הייתה למנוע שליטה בריטית בנמלים ואובטח העורף הגרמני. שנית, מנורבגיה יש גישה נוחה ומהירה לעפרות הברזל במערב שבדיה. שוודיה נשארה ניטראלית בצל האיום הגרמני ומחוסר ברירה המשיכה לספק עפרת ברזל החיונית לתעשיית המלחמה הגרמנית. כך הושלמה ההשתלטות הגרמנית על סקנדינביה כולה.
שתי תוצאות חשובות נבעו מכיבוש נורבגיה: צבאית - היטלר זכה בנמלים חשובים עבור הצי הגרמני בלחימה על האטלנטי. פוליטית - ממשלת צ'מברליין נפלה וצ'רצ'יל עלה במקומו לראשות הממשלה הבריטית ב-9 למאי 1940. לימים הוא הנהיג את בריטניה וחבר העמים עד לניצחון הסופי.