זושה שייקובסקי

 זושה שייקובסקי (Szajkowski), יהושוע "שייקה" פרידמן, 1911-1978 גיבור ו"גנב"

אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון

זושה שייקובסקי נולד כיהושוע "שייקה" פרידמן בזרבי (Zarebi) שבפולין. בשנת 1927, היגר לצרפת ונרשם ללימודים באוניברסיטה סורבון בפריז. בראשית לימודיו בצרפת היה פעיל בחוגי המפלגה הקומוניסטית, אולם בשנת 1935, בהשפעת קבוצת אינטלקטואלים יהודים (במקור מליטא וגרמניה) אתם התחבר, ואשר מזוהים היו עם המכון לחקר העם היהודי ושפת הידיש – YIVO - עזב את התנועה הקומוניסטית. היו אלה הזוג רבקה ואליהו צ'ריקובר[1] אשר הצליחו להציל מספר רב של מסמכי הפוגרום ביהודי אוקראינה בשנים 1918-1921 ולהבריח אותם לפריז שהפכה להיות המרכז של מכון YIVO.[2] בהשראתם החליט זושה ללמוד ולהתחיל מחקר על יהודי צרפת ומהם למד זושה את החשיבות באיסוף והצלת מסמכים ועדויות מתולדות העם היהודי – פעילות בה המשיך והתמיד עד יום מותו. הקהילה היהודית בצרפת עדיין לא פעלה בתקופה זו, למחקר תולדותיה ולכן לפעילותם של הזוג צ'ריקובר וזושה שייקובסקי הייתה חשיבות רבה. בשלהי שנות השלושים כבר שקוע היה זושה במחקר  תולדות יהדות צרפת ובפרסום המונומנטלי של הזוג צ'ריקובר על תולדות יהדות צרפת שיצא לאור כקובץ מאמרים בניו יורק בשנת 1942, חמישה מאמרים/פרקים (מתוך 19) נכתבו על ידי זושה שייקובסקי, יותר מכל מחבר אחר.  

עם תבוסת צרפת בחודש יוני 1940 החליטה הנהלת YIVO למלט עצמה לארה"ב. אליהו צ'ריקובר ביקש מזושה לשמור על אותו חלק מארכיון הארגון שלא יכלו לקחת אתם לניו יורק בדרך החתחתים של בריחתם ולהמשיך במחקריו. זושה הבטיח לשמור על אוצר זה ובמקביל התנדב ללחום בשורות הצבא הצרפתי. אולם מכיוון שלא היה אזרח צרפת לא התקבל לצבא הסדיר על כן התנדב ללגיון הזרים הצרפתי (כמו עוד כ- כ- 25,000 יהודים אחרים שלא היו אזרחי צרפת וזו הייתה האפשרות היחידה שלהם ללחום נגד הנאצים בשורות הצבא הצרפתי). כתוצאה מהתנדבותם הרבה של היהודים, הגיע בתקופה זו מספר החיילים בלגיון הזרים לשיא בכל תולדותיו: 48,800 לגינורים מהם הוו היהודים כ- 40%. קליטתם של מגויסים כה רבים ללגיון הצריכה הקמת יחידות חדשות שנקראו "חטיבות רגלים של מתנדבים לתקופת המלחמה" ( Régiments de marche de volontaires étrangers, RMVE). במסגרת זו עבר זושה טירונות ואימון ראשוני בבסיס ברקרה (Barcarès) בדרום צרפת וצורף לחטיבת המתנדבים הרגלית מס. 22 שזה עתה הוקמה על בסיס מתנדבים זרים, ברובם יהודים, חלקם פליטי מלחמת האזרחים בספרד. יחידה זו (כמו אחיותיה שהוקמו בחופזה זה לא מכבר) צוידה בציוד מיושן, קיבלה מפקדים מאלה שלא נראו המתאימים ביותר לכהן ביחידות סדירות ועברה אימון עלוב ומקוצרר לפני שהוטלה למערכה בעקבות המתקפה הגרמנית בחודש מאי 1940.

יחידתו של זושה כותרה ע"י הגרמנים, כמו יחידות רבות אחרות של הצבא הצרפתי, ובחודש יוני נפצע קשה בקרב ופונה לבית חולים בבורדו.

בבית החולים הסתיר את יהדותו ונחשב לחייל פצוע צרפתי רגיל. ניצל את ההתרופפות הרבה בשמירה הגרמנית בשל מאות אלפי החיילים הצרפתיים שנישבו ולאחר שהשתחרר מבית החולים המשיך בתהליך החלמתו בעיר קרפנטרא (Carpentras) בדרום צרפת. בחודש ספטמבר 1940, לפני שהזוג צ'ריקובר עזבו לליסבון (בדרכם לארה"ב) נפגשו עם זושה והפקידו בידיו את מרבית הארכיון שלהם שלא יכלו לקחת אתם. זושה מצדו, הבטיח לשמור על הארכיון ולהמשיך את מחקרי YIVO בצרפת. השלב הראשון בהפיכתו של זושה לאספן אובססיבי של יודאיקה – בעיקר מסמכי מקור ומקורות ראשוניים בהיסטוריה של העם היהודי - היה בתקופה זו.

בתקופת החלמתו המשיך זושה להתכתב עם הזוג צ'ריקובר שהתמקם בניו יורק ושיתף אותם במאמצים לשמירת מסמכי הארכיון היהודי ונדונו דרכים להעברתם לניו יורק שהפך למרכז מכון YIVO בעת הזו. הם חלקו בדעה שההיסטוריה של העם היהודי איננה נתחמת על פי גבולות מדיניים ויש לדאוג לכתיבתה ושימורה על פי המקום שנראה הבטוח ביותר לאור הנסיבות המשתנות ולכן יש לעשות כל מאמץ להעביר את המקורות והכתבים ממדינה למדינה בהתאם.

בתקופת שהייתו של זושה בקרפנטרא המשיך באיסוף מסמכים ותיעוד תוך שהוא ממתין לקבלת ויזה לארה"ב על מנת שיוכל להצטרף לזוג צ'ריקובר – המנטורים שלו. בינתיים השיג תעודות ופנקסי קהילות מהמחוז הזה בדרום צרפת שהגיעו עד למאה ה- 15. זושה ראה בכך חשיבות רבה לשמירת מורשת העם היהודי והצלת המקורות הללו מיחידים ומוסדות שלא היה להם כל עניין בהם.

באביב 1941, בסיועם של הזוג צ'ריקובר וועד ההצלה לשעת חירום[3] קיבל לבסוף זושה ויזה לארה"ב ולאחר מסע מפרך דרך מחנה המעצר ואדי זאם (Oued Zem) במרוקו[4] וספינת "בננות" הגיע לארה"ב בחודש ספטמבר 1941.   

עם הגעתו לניו יורק סיפר על חוויותיו מהמערכה בצרפת, והחיים באזור וישי, תוך שהוא מתאר את אזלת ידו של הצבא הצרפתי ובמיוחד את הרגשת החיילים הפשוטים שהם ניטשו ואף "נבגדו" ע"י מפקדיהם בשטח והפיקוד העליון.

לאחר זמן קצר התנדב לצבא ארה"ב כצנחן בדיביזיה המוטסת ה- 82 (הדיביזיה המוטסת הראשונה בצבא ארה"ב). זושה עבר אימון טירונות וצניחה בפורט בראג ועקב שליטתו בחמש שפות ובמיוחד בגרמנית, נשלח לביה"ס למודיעין בקמפ ריצ'י (Ritchie) שבמדינת מרילנד. שם עבר הכשרה מסודרת והוסמך במקצוע המודיעין האנושי (Humint) שכללה בעיקר תרגום וחקירת שבויים. במסגרת זו, כצנחן, לחם במערכות נורמנדי, מבצע "גן השוק" בהולנד, הארדנים וחציית נהר הריין.

בסיום המלחמה הגיעה הדיביזיה ה- 82 לברלין כחלק מחיל המצב האמריקאי לשטחים הכבושים. זושה ניצל את מעמדו כצנחן-מתרגם במדי צבא ארה"ב ואת הכאוס ששרר באירופה לאחר המלחמה והחל בעבודה שיטתית של חיפוש אוצרות יודאיקה, בעיקר ספרים ומסמכים שהיו בגרמניה, אוסטריה ובשטחי הכיבוש הנאצים, אסף אותם ושלח אותם להנהלת YIVO בניו יורק. הוא לא נמנע מלהוציא חומרים גם מארכיונים צרפתים בנוסף לגרמנים והאוסטרים. זושה ראה בצרפתים משתפי פעולה עם הנאצים ואנטישמיים באופן שורשי כך שאי אפשר להשאיר בידיהם כתבים, מחקרים, מסמכים ופרסומים מההיסטוריה היהודית.

בשנים 1945-1978 הועסק זושה כהיסטוריון-חוקר במכון YIVO אף על פי שמעולם לא השלים השכלה פורמלית ולא היה לו שום תואר אקדמאי. עיסוקו זה אמנם היה מעניין ביותר אולם התשלום עבור עבודתו היה עלוב ביותר. הוא פרסם מחקרים רבים בתולדות העם היהודי ובמיוחד על יהודי מזרח אירופה וצרפת. למעלה מ- 20 ספרים ומעל 200 מאמרים שהתבססו ברובם על המקורות הראשוניים אותם אסף באירופה לאחר המלחמה. במיוחד יש לציין את איסוף המסמכים של ארגון יהודי צרפת בתקופת הכיבוש הגרמני UGIF.[5]

במהלך השנים, גנב זושה מסמכים רבים הקשורים לתולדות העם היהודי מארכיונים באירופה בכלל ובצרפת בפרט – הוא ראה בכך "מצווה" להצלת מורשת העם היהודי. אולם עם הזמן התחיל זושה מוכר מסמכים שגנב מארכיונים ומוסדות תרבות שונים, לכל המרבה במחיר – אולי בשל התשלום המזערי שקיבל ממכון YIVO על עבודתו. הוא התפרנס מפרסום מחקריו והתשלום שקיבל מניו יורק.

בשנת 1961 נתפס זושה "על חם" גונב מסמכים מהארכיון העירוני בשטרסבורג. לאחר שנתפס מחביא מסמכים בתיקו, המשטרה המקומית לוותה אותו למלונו ובחדרו נמצאו עשרות מסמכים ופרסומים שנגנבו מהארכיון העירוני. הוא זומן למחרת בבוקר לחקירה בתחנת המשטרה אולם במהלך הלילה ברח ולא חזר שוב לעולם לצרפת. הוא נשפט בצרפת בהעדרו ונדון ל- 3 שנות מאסר ו- 5,000 פרנק קנס. החקירה של משטרת צרפת העלתה שזושה גנב מארכיונים שונים במדינה עשרות אלפי מסמכים ופרסומים אחרים, חלקם הועברו לניו יורק וחלקם נמכרו למוסדות, בישראל ובעולם וליחידים בעלי עניין. בכל תקופת פעילותו באירופה זכה זושה לתמיכה רבה מהקהילה היהודית בניו יורק. כיוון שמסמכים רבים שהעביר העידו על האנטישמיות הרבה במדינות אירופה בכלל ובצרפת בפרט – ראו בפעילותו של זושה חשיבות רבה להעברת עדויות אלו לארה"ב.

לאחר בריחתו לארה"ב המשיך זושה לכתוב ולעסוק במחקריו אבל לא יכול היה להפטר מהרגלו לגניבת חומרים ממוסדות – ארכיונים וספריות.

בשנת 1978 נתפס זושה גונב חומרים מהספריה העירונית של ניו יורק, בידעו שבכך מסתיימת הקריירה שלו כהיסטוריון, שם קץ לנפשו וגופתו התגלתה באמבטיה חדר מלונו בניו יורק.

לאחר מותו השאיר זושה שייקובסקי את כל מחקריו ומסמכיו בספריית אוניברסיטת קולומביה בארה"ב בפיקדון מיוחד.

מקורות

1.     Lisa M. Leff, Zosa Szajkowski, historien et voleur d'archives juives françaises ». Archives Juives, 2016/1 Vol. 49,

2.      Lisa M. Leff, The archive thief : the man who salvaged French Jewish history in the wake of the Holocaust ; Publisher: Oxford ; New York : Oxford University 2015.