מספר החיילים: 65,000 לרשימת המאמרים של בריטניה- לחצו כאן
מספר הנופלים: 2,763 לרשימת הלוחמים
מספר בעלי העיטורים: 2,245
הכוחות המזוינים הבריטים פעלו במלה"ע השניה במסגרת 3 הזרועות העיקריות - הצבא המלכותי, ח"א המלכותי (RAF) והצי המלכותי (RN).
אלה פעלו ישירות תחת פיקודו וניהולו של רוה"מ וינסטון צ'רצ'יל, שמינה עצמו גם לשר המלחמה.
ככלל כללו הכוחות המזוינים את כוחות הבית- שפעלו במרחב בריטניה הגדולה ואת הכוחות שמעבר לים.
אלה כללו גם את הכוחות מהדומיניונים השונים שפעלו במסגרת הזרועות והפיקודים הזירתיים השונים. אליהם הצטרפו גם כוחות של מדינות, ששטחן נכבש ע"י גרמניה והן הקימו ממשלות בגולה (בד"כ בלונדון) וצבאות לאומיים, שנלחמו במסגרת הכוחות המזוינים הבריטים.
הצי הבריטי
פעל תחת ניהולו של משרד האדמירליות, שהיה המשרד הותיק ביותר בין המשרדים הצבאיים (הוקם בימי הנרי ה-8) ונחשב בבריטניה לזרוע הבכירה מבין הזרועות.
הצי הבריטי פעל במהלך המלחמה בשני מכלולים עיקריים- צי הבית וציי הפיקודים המרחביים.
צי הבית פעל במסגרת 6 פיקודים איזוריים בבריטניה הגדולה.
בפרוץ המלחמה פעל רק צי חיצוני אחד - צי הים התיכון, שבסיסו העיקרי היה בנמל אלכסנדריה.
ערב כניסתה של יפאן למלחמה בדצמ' 41 הוקם פיקוד הצי בסין, שבסיסו היה בסינגפור. זה הוסב אח"כ לצי המזרח, שבסיסו היה במומבסה שבמזרח אפריקה והוא היה אחראי על זירת האוקינוס ההודי מול היפאנים. בהמשך המלחמה שימש בסיס להקמת הצי באוקינוס השקט, שהיה הגדול מבין הציים שהופעלו ע"י בריטניה במלחמה. כל אחד מן הציים האלה הפעיל מבצעית כלי שיט שונים ומגוונים וכוחות ובכלל זה כלי שיט של ציי האימפריה הבריטית וכן ציים שפעלו מטעם ממשלות בגולה שפעלו מלונדון. אלה הפעילו שייטות שונות עפ"י סוג כלי השיט- כלי שטח מסוגים שונים, צוללות, כלי עזר וכד'.
הצי התארגן גם לביצוע מבצעים משולבים לקראת מבצעי הנחיתה מן הים, שבוצעו בזירות הלחימה השונות.
כן הפעיל הצי זרוע אוירית, שגדלה והתעצמה במהלך המלחמה מ-5 נושאות מטוסים ו-232 מטוסים לכדי יותר מ-50 נושאות מטוסים מכל הסוגים, שהפעילו למעלה מ-1300 מטוסים, שפעלו במסגרת 73 טייסות, כאשר כ-55% מהמטוסים היו מתוצרת אמריקאית.
במסגרת הצי פעל גם חיל הנחתים (Royal Marines), שגדל לכדי דיביזיה ב-41.
בצי היה גם שירות נשים (WRNS), שמילאו תפקידי חוף שונים במקום כ"א גברי, שהוקצה למשימות קרביות. בסיום המלחמה עמד כח זה על 72 אלף נשים. לידו פעל שירות סיעוד של נשים ע"ש המלכה אלכסנדרה.
הצי התעצם מ-180 אלף איש בפרוץ המלחמה לכדי 783 אלף איש בסיומה.
הנחתים גדלו מכ-12 אלף ל-74 אלף איש בהתאמה.
לצי היו יותר מ-50 אלף אבידות.
חיל האויר המלכותי
הצעיר בין הזרועות, פעל גם הוא בשני מכלולים עיקריים – חיל האויר בבריטניה (חיל האויר של המטרופוליטן) וחיל האויר שמחוץ לבריטניה.
החיל בבריטניה פעל במסגרת מספר פיקודים נושאיים - פיקוד המפציצים, מטוסי הקרב, החוף וההדרכה. לאחר פרוץ המלחמה הוקמו פיקודים נוספים- תחזוקה, תובלה, שיתוף פעולה עם הצבא ועוד.
מחוץ לבריטניה פעלו מפקדות מבצעים מרחביות כגון מפקדת ה-RAF במזרח התיכון (שהוסבה למפקדת הים התיכון והמזרח התיכון), שחיל האויר של המדבר המערבי היה חלק חשוב ממנה ומפקדת החיל בדרום-מזרח אסיה. בכל פיקוד מרחבי פעלו מספר להקים (Group), שכללו טייסות שונות. תחת פיקודו של ה-RAF פעלו גם חילות האויר של הדומיניונים- אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה הודו ודרום אפריקה וכן של מדינות שנכבשו ע"י הגרמנים- חיל האויר של צ'כיה, בלגיה, הולנד, צרפת, נורבגיה ופולין, שהפעילו את טייסותיהם הלאומיות. במסגרת החיל פעלו גם חיל העזר של הנשים (WAAF), ששימשו בין השאר מפעילות מכ"מ, מש"קיות מבצעים ובתפקידי סיוע נוספים ושירות הסיעוד על שם הנסיכה מארי. כן פעלו במסגרת החיל יחידות קרקעיות להגנה על שדות התעופה.
החיל גדל אף הוא והתעצם במהלך המלחמה מ-193 אלף איש בתחילתה לכדי 950 אלף איש בסיומה.
חיל העזר של הנשים גדל אף הוא מכ-17 אלף ל-153 אלף נשים.
דגש מיוחד הושם בחיל במהלך המלחמה על מערך ההדרכה ובעיקר על הכשרת כמויות הולכות וגדלות של טייסים וצוותי אויר, שנדרשו כדי לאייש את הסד"כ ההולך וגדל וכן למלא את מקומם של הצוותים הרבים שנהרגו במהלך המלחמה.
לחיל היו קרוב ל-70 אלף אבידות.
צבא היבשה הבריטי
כלל בתחילת המלחמה מספר דיביזיות חי"ר, שרובן היו פרוסות ברחבי הממלכה.
הכוחות שמחוץ לבריטניה כללו דיב' חי"ר בארץ ישראל ומכלול של חילות מצב במושבות השונות. בהודו נמצא חלק ניכר של צבא היבשה הבריטי ברמה של גדודים, שהיו משולבים בצבא ההודי.
בהקמה היו שתי דיב' משוריינות, האחת מהן דיביזיה 7, שהתפרסמה אח"כ במערכות המדבר המערבי בכינוי "עכברי המדבר".
ההשתתפות הראשונה של כוחות היבשה הבריטים במלחמה היתה במערכה בצרפת, אליה שוגר כח המשלוח הבריטי BEF, שכלל 2 קורפוסים, שכל אחד מהם כלל 2 דיביזיות, סה"כ כ-152 אלף איש. היה זה כח הגנתי בעיקרו, ללא כל כח משוריין וללא סיוע אוירי מספק לביצוע משימות התקפיות. בהמשך תוגבר הכח ע"י דיביזיה נוספות וכוחו גדל לכדי 390 אלף איש, חלקם שירתו באיזורים עורפיים. עם זאת היה זה כח שלא הוכן כראוי ללחימה מודרנית, כפי שאכן התברר בפועל. הכח פונה לבריטניה דרך נמלי התעלה ובעיקר דרך דנקירק, כשהוא משאיר מאחוריו כ-68 אלף הרוגים וכמות גדולה ביותר של אמצעי לחימה וציוד צבאי מגוון.
במסגרת צבא היבשה הוקם גם חיל נשים שנקרא שירות עזר טריטוריאלי (ATS) , כן פעל לידו גם שירות סיעוד נשי בדומה לזרועות האחרות.
לאחר פינוי דנקרק אורגנו הכוחות בפיקודים זירתיים- פיקוד כוחות הבית ופיקוד המזרח התיכון בקהיר, שהיה אחראי על המערכות במדבר המערבי, מזרח אפריקה, סוריה, עיראק ואיראן.
בשלב ההכנות לפלישה בצפון אפריקה ובמסגרת שיתוף הפעולה עם ארה"ב הוקמה הארמיה ה-1 ולקראת הפלישה לנורמנדי הוקמה הארמיה ה-2.
במסגרת פיקוד המזרח התיכון הוקמו 3 ארמיות- 8, 9 ו-10, אך רק ארמיה 8 חוותה לחימה של ממש במדבר המערבי. האחרות היוו בעיקר מקור לתגבורה.
בבורמה הוקמה הארמיה ה-12 במסגרת מפקדת בעלות הברית בדרום מזרח אסיה וכן הארמיה ה-14, שהיתה כפופה לצבא הודו.
בזירות השונות הופעלו עפ"י הצורך גם מפקדות בכירות יותר, של קבוצות ארמיות, שכללו בדרך כלל 2 ארמיות, כאשר לעתים אחת מהן היתה אמריקאית או קנדית.
הצבא התעצם במהלך המלחמה מכ-900 אלף איש בתחילתה לכדי 3.5 מיליון חיילים וחיילות בסיומה. סה"כ היו בו 11 דיב' שריון, 34 דיב' חי"ר ו- 2 דיב' מוטסות.
חיל הנשים גדל מ-36 אלף ל- 190 אלף בהתאמה.
סה"כ היו לכוחות היבשה הבריטים 144 אלף הרוגים.
אחד התחומים שהתפתחו במלחמה היה היחידות והכוחות המיוחדים.
תחילתם ביחידות הקומנדו שהוקמו לקראת המבצע בנארביק ב-1940. המשכם ביחידות שביצעו פשיטות בחוף האירופאי.
יחידות הקומנדו של הצי וכן "שירות המדבר ארוך הטווח", כפי שכונה כח הקומנדו שפעל במדבר המערבי.
המשכו ב"שירות האויר המיוחד" ו"צבאו הפרטי של פופסקי". כן פעלו כוחות קומנדו במערכה בבורמה.
אס או אי - SOE
מנהל המבצעים המיוחדים הבריטי (Special Operations Executive) היה שירות חשאי, למטרות לוחמת חתרנות בשטחים שנכבשו ע"י מדינות הציר.
קרא/י על הנושא - במאמר אודות "מנהלת המבצעים המיוחדים soe" .
מפענחי הצפנים
אחת מזירות הלחימה הפחות מוכרות בכל מלחמה ובכלל זה במלחמת העולם השניה היתה זירת הסיגינט (ראשי התיבות של Signal Intelligence מודיעין האותות), האוספת ע"י הפעלת אמצעים טכניים את המידע המועבר במערכות התקשורת והאלקטרוניקה שמפעיל היריב.
היתה זו "מלחמת המוחות", כפי שנהוג לכנותה, בין גורמי הבטחון השונים של היריב לבין שירותי המודיעין. גורמי הבטחון של היריב עשו כל מאמץ מצידם, כדי להסתיר ולהצפין את תוכן התעבורה הרבה והערכית המועברת ללא הרף באמצעי התקשורת השונים של הצבא וגופים ממלכתיים אזרחיים שונים, כגון השירות הדיפלומטי, שירותי מודיעין וכד'.
מולם השקיעו שירותי המודיעין אף הם כל מאמץ אפשרי, כדי לחדור את מעגלי ההגנה שהוצבו כדי להגן על מידע רב ערך זה ולהיפך.
בבריטניה טופל הנושא ע"י גוף שנקרא ביה"ס הממשלתי לקודים וצפנים (Government Code and Cypher School- GCCS), שהיה ממוקם במקום שנקרא בלצ'לי פארק (Bletchley Park).
הגוף גדל במהירות במהלך המלחמה ומ-150 איש שמנה ב-1939 הגיע לכדי 3500 איש ב-1942 וליותר מ-10 אלפים ב-1945, חלקם אזרחים וחלקם באו מתוך הצבא.
הם התמקדו בעיקר בפיצוח הצפנים הגרמנים והיפאנים ובכלל זה צפני המכונה שהתפרסמו- ה"אניגמה" (Enigma)הגרמנית וה"פרפל" (Purple ארגמן) היפאני, מהן הופק מודיעין ערכי ורב.
צ'רצ'יל התייחס לעבודה שנעשתה בבלצ'לי פארק כ"נשק הסודי" שניצח במלחמה.
בנוסף לכוחות המזויינים אורגנו ופעלו בבריטניה כוחות ההגנה, שהוקמו ב-14 מאי 40 (Defence Force, שהפך אח"כ ל-Home Guard) , בעקבות פלישת הגרמנים לארצות השפלה. היה זה כח שהתבסס על מתנדבים, שגדל והגיע בשיאו בשנת 43 למעלה ממיליון ו-700 אלף איש (בתוך זה כ-31 אלף נשים).
בקיץ 40, כאשר גבר החשש מפני אפשרות של פלישה גרמנית לבריטניה, החל כח זה לבצע משימות הגנה, שעד אז מילא הצבא ואיפשר ע"י כך לצבא להתמקד בבנין כוחו והכנתו לקראת המערכות העתידיות. הכח הלך והתמסד וקיבל צביון של ארגון צבאי- מדים, דרגות, מסגרות וכד'.
כ-140 אלף איש ממנו איישו את סוללות הנ"מ הרבות שנפרסו ברחבי הממלכה כנגד תקיפות ה"לופטוואפה" הגרמני.
הוקם גם חיל תצפיות, שרבים מאנשיו, שהיו מתנדבים, איישו והפעילו את מערך המכמי"ם ברחבי המדינה וסייעו בהגנת שמיה. כן סייעו בהתרעה מפני תקיפות רקטות ה-V-1 הגרמניות.
לצד אלה פעלו גם מתנדבי ההגנה האזרחית, שתרומתם היתה חשובה ביותר בעיקר בתקופת ה"בליץ"- התקיפות האויריות הגרמניות על בריטניה.
הלוחם היהודי בבריטניה
יהודי בריטניה, יחד עם הפליטים שהגיעו אליה מהיבשת, מנו עם פרוץ המלחמה כ-435 אלף איש, מתוכם התגייסו לצבא הבריטי כ-65 אלף איש (כ-15%), גברים ונשים כאחת ושירתו בכל החילות ובכל התפקידים.
כ-14 אלף שירתו בח"א (RAF), אחד מהם, ליונל כהן הגיע אף לתפקיד של מפקד כנף וזכה בעיטורים רבים. רוברט טאק ("לאקי טאק") שהפיל 29 מטוסי אויב והוא השמיני ברשימת מפילי המטוסים של חיל האוויר הבריטי.
מספר קצינים יהודים ששירתו בכוחות היבשה הגיעו גם לדרגת גנרל. הידועים שבהם- בריגדיר קיש, שהיה מפקד חיל ההנדסה בארמיה ה-8 בפיקודו של מונטגומרי, בריגדיר אדמונד מאיירס, אף הוא מחיל ההנדסה ובריגדיר בנימין, שמונה כמפקדה של הבריגדה היהודית שהוקמה.
בצי הבריטי שירתו כ-1500 יהודים ובהם הקומנדר ג'סל, ששימש מפקד משחתות והקומנדר ברייט, שפיקד על שייטת של שולות מוקשים.
ב-1940 נמצאו בבריטניה כ- 50,000 פליטים יהודים מגרמניה ואוסטריה, שהוחזקו כנתיני האויב ולא הורשו להתגייס לצבא הבריטי. לאחר מאמצים רבים הורשו להצטרף ליחידות החפרים, אך ללא נשק. במסגרת זו הוקמו 15 פלוגות שמנו כ- 4.500 יהודים. בשנת 1943 עלה מספר הפליטים היהודים בצבא ל- 6700 איש והם הורשו להצטרף לחילות הלוחמים. כ-3000 מהם התנדבו אליהן ואף תרמו רבות בעיקר בחיל ההנדסה, המודיעין, הקומנדו הצנחנים.
יהודים רבים נלחמו בחיל המשלוח הבריטי שנשלח לצרפת ב-1940 (ובהם 5 פלוגות חפרים מאלה שהוקמו על בסיס הפליטים) ונטלו חלק בקרבות הקשים שהתנהלו בה מול הגרמנים. נסוגו אח"כ עם הכח לדנקירק ומשם פונו לבריטניה.
בהמשך המלחמה נלחמו יהודים בשורות הצבא הבריטי גם בחזיתות אחרות, בצפון אפריקה ובקרבות באל-עלמין בשנת 1942, בפיקודו של מונטגומרי, בלמו את הכוחות הגרמנים ונטלו חלק בהבסת הקורפוס הגרמני בפיקודו של רומל בחזית זו ואח"כ בחזית האיטלקית מאז נחיתת כוחות בעלות הברית בסיציליה ובדרום איטליה בשנת 1943 ואף השתתפו בשחרור רומא ביוני 1944.
כן נטלו חלק בכוחות הבריטים שפלשו לנורמנדיה ב- 6 ביוני 1944 ובהמשך בקרבות השונים בהם נטלו חלק הכוחות הבריטים במערב אירופה עד כניעת גרמניה הנאצית.
יהודים נלחמו גם ביחידות הצבא שפעלו במזרח הרחוק בכלל ובבורמה בפרט.
כ-30 אלף יהודים מא"י התנדבו אף הם לצבא הבריטי ושירתו בשלושת הזרועות- בצרפת, ביוון ובכרתים, במדבר המערבי, במע' אירופה, בבורמה וכן בבריגדה היהודית שהוקמה על בסיס מתנדבים מא"י והשתתפה בקרבות באיטליה.
אלפי יהודים נלחמו גם בשורות צבאות מדינות ומושבות האימפריה הבריטית בזירות הלחימה השונות (ר' אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, דר' אפריקה, הודו וא"י).
2763 יהודים בריטים נהרגו (צבא- 1861, ח"י - 121, ח"א- 700, צי סוחר- 50, וכן 762 יהודים מא"י).
רבים זכו בעיטורים שונים ובאותות הצטיינות על שירותם ולחימתם (3 קיבלו את צלב ויקטוריה- העיטור הגבוה ביותר בצבא בריטניה ו-4 את צלב ג'ורג', השני בחשיבותו).