פולין

מספר החיילים:    180,000
מספר הנופלים:    65,000                                                                                     לרשימת המאמרים של פולין - לחצו כאן
מספר בעלי העיטורים:     180                                                                                לרשימת הלוחמים

ערב מלחמת העולם השניה, כלל הצבא הפולני הסדיר כ-280 אלף איש, שהיו מאורגנים ב-30 דיב' חי"ר סדירות, 11 חט' פרשים ו-2 חט' ממוכנות. 
צבא המילואים כלל כ-3 מליון אנשי מילואים. 
במלחמה נטלו חלק כמליון וחצי חיילים, 2800 תותחים וכ-500 טנקים. 
לחיל האויר היו כ-400 מטוסי קרב מבצעיים, שהיו מאורגנים ב- 15 טייסות קרב.
לצי היו 4 משחתות, 5 צוללות, 23 מטוסים וכח הגנת חופים קטן. 
כל אלה לא היוו כח שווה ערך, שיכול היה לעמוד מול עוצמותיהם של יריביו- הצבא הגרמני ממערב והצבא הסובייטי ממזרח, אשר לאחר 35 ימי לחימה כבשו את כל שטחה של פולין. 
בפרוץ המלחמה, ב- 1 בספטמבר 1939, התייצבו כ- 150,000 יהודים לגיוס הכללי להגנה על פולין. עד פרוץ המלחמה, הצבא הפולני, על רקע אנטישמי, הגביל את שילובם בחילות השונים. מרביתם שרתו בחיל הרגלים, חלקם בחיל התותחנים ובחיל הרפואה. כן שירתו גם רבנים צבאיים. מרבית הקצינים היהודים היו בדרגות נמוכות, חלקם קודמו לדרגות הבינוניות, ומעטים לדרגות בכירות (מעל רס"ן).
הקצין היהודי הבכיר ביותר בצבא הפולני– גנרל ברנרד מונד – מפקד דיביזיית חיל-רגלים באזור קרקוב, היה הגנרל היהודי היחיד בצבא. 
מספר האבידות בקרב החיילים היהודים במערכה להגנת פולין בראשית המלחמה, הגיע לכ- 32,216. 
אבידות הצבא הפולני בלחימה מול הגרמנים היו כ-70 אלף איש וכ-420 אלף נשבו.
כ- 60,000 לוחמים יהודים נפלו בשבי הצבא הגרמני כ-3200 שבויים יהודים הוצאו להורג ע"י הגרמנים באיזור לובלין. 
לאחר שב-17 בספטמבר 1939, פלש "הצבא האדום" לפולין, איבד הצבא הפולני כ-7000 איש וכ-250 אלף חיילים נפלו בשבי, מהם כ-25,000 לוחמים יהודים. 
מתוך השבויים 21,768 נרצחו בידי הצבא האדום, ביער קאטין הסמוך לסמולנסק. מתוכם 436 שבויים יהודים וביניהם הרב הראשי של צבא פולין - מאיור ברוך שטיינברג. 
מתוך השבויים ששוחררו כ- 10.000 הצטרפו לשורות "הצבא האדום" וליחידות פולניות אחרות שקמו בבריה"מ. 
בעקבות התבוסה הצליחו כ-90 אלף חיילים לברוח אל מחוץ למדינה. מרביתם, כ-70 אלף ברחו להונגריה ורומניה וכן גם למדינות הבלטיות ומשם הגיעו כ-43 אלף לצרפת. מיעוטם ברחו לבריה"מ, בעיקר לליטא ולטביה. 
אלה שימשו בסיס להקמת צבא פולני במערב - PSZ - Polskie Sity Zbrojne, אשר יחידותיו לחמו בזירות לחימה שונות באירופה, המזה"ת וצפון אפריקה בחילות היבשה, הים והאוויר, ובהן אחוז גבוה של יהודים.
כ-1,600 טייסים הגיעו מפולין לצרפת, ואחרי מפלתה הגיעו כ-35 אלף חיילים פולניים לאנגליה, מהם כ-8,000 אנשי חיל אוויר (כולל טכנאים וצוותי שדות-תעופה). 145 טייסים פולנים השתתפו ב"קרב על בריטניה", והמדובר רק בטייסי קרב. טייסי מפציצים נמנו בנפרד, והיו טייסות "פולניות" של מפציצים. 

הצבא הפולני במערב: 
ב- 4 בינואר 1940, לאחר התבוסה, הקים הגנרל הפולני ולדיסלב סיקורסקי, ממשלה גולה בצרפת. בהסכמת ממשלת צרפת, הקים צבא פולני על אדמתה, שמפקדתו היתה במלון "רגינה" בפריס ובסיסו העיקרי בחצי האי בריטני. צבא זה התבסס בין השאר על גיוס אנשים מקרב אזרחיה הפולנים של צרפת, מהם גויסו כ- 100.000 איש, שאורגנו וצוידו במסגרת שלוש דיביזיות חיל-רגלים ושתי בריגדות שריון. כן הוקמו 4 טייסות קרב. 
כוחות אלה נלחמו תחת פיקודו של הצבא הצרפתי במערכה על צרפת. 
חטיבה אחת (החטיבה הקרפטית העצמאית) אף מצאה דרכה לסוריה, שהיתה אז תחת מנדט צרפתי. בתוך אלה שרתו למעלה מ-14 אלף יהודים מתוך כ- 50.000 יהודים ממוצא פולני, שגרו אז בצרפת. 
באפריל 1940, הצטרפה חטיבה פולנית לכוחות צרפת ובריטניה בחזית הצפונית, שבנורבגיה והשתתפה בקרב נרביק Narvik . בין החללים שנפלו, היו גם יהודים רבים שנקברו בבית-העלמין Skole Haakwik שבמקום. 
בסוף מאי אותה שנה, במערכה בצרפת, נכנסה הדיביזייה הראשונה לקרב, וביוני הגיעה עד לתעלת למאנש. חלק מאנשיה נפל בשבי וחלק עבר לאנגליה. 
הדיביזייה השנייה ("קלעי פודהאלה") נלחמה במחוז סאון ובאזור בלפור ונסוגה לשווייץ, שם הוכנסו אנשיה למחנות שבויים. 
הדיביזייה השלישית ובריגדות השריון נלחמו על נהר הלואר, חלק נשבה וחלק הצליח להגיע לאנגליה. 
האוגדות הפולניות לחמו בגבורה נגד הגרמנים שפלשו לצרפת וספגו אבידות רבות. לאחר תבוסת הצרפתים בדנקירק התפנו גם כ-20 אלף חיילים פולניים ובכללם כ- 1000 יהודים. 
במערכה בצרפת נטלו חלק כ-50 אלף חיילים פולנים, 1400 מהם נהרגו ויותר מ-4500 נפצעו. 
כן השתתפו במערכה גם טייסים פולנים שהצליחו להפיל כ-50 מטוסים גרמניים. 
במערכה האוירית על בריטניה נטלו חלק כ-150 טייסים פולנים הן במסגרת טייסות פולניות והן בריטיות. אלה הפילו סה"כ כ-200 מטוסים, שהיוו כ-12% ממטוסי הלופטוואפה- ח"א הגרמני- שהופלו בה. 
בתוך אלה יש לציין את חלקם של כ- 100 קצינים יהודים ששירתו בחיל-האוויר הפולני שפעל עתה במסגרת ה– RAF. 
32 מהם נפלו בקרבות אלה. 
הדבר עודד את הבריטים להגדיל את סד"כ הכח האוירי הפולני במסגרת ה-RAF לכדי 8 טייסות קרב ו-4 טייסות הפצצה. אלה השתתפו הן בקרבות במדבר המערבי והן בתקיפת אתרי רקטות V-1 ו-V-2 ויעדים שונים בלב גרמניה. כן נטלו חלק בפלישה לנורמנדיה. 
גם הצי הפולני נטל חלק במערכה הימית באוקינוס האטלנטי. 
ערב פרוץ המלחמה עזבו מספר משחתות וצוללות שלו לבריטניה. אלה וכלי שיט נוספים שהוחכרו מהצי הבריטי המלכותי נטלו חלק לצידו ולצד הצי האמריקאי במבצעים ימיים שונים- נרביק, הפינוי מדונקירק, המרדף אחר ה"ביסמארק", הנחיתה בנורמנדיה ועוד. 
מחיילי הצבא הפולני בצרפת שהתפנו לאנגליה הוקמו בשנת 1941, הגיס הפולני ה-1 ובמסגרתו דיביזיית השריון בפיקודו של הגנרל מאצ'ק ומאוחר יותר גם חטיבת הצנחנים מס' 1. בכח זה נלחמו למעלה מ-500 יהודים, מהם כ-40 קצינים. 
לאחר נפילת צרפת והקמת ממשלת וישי, החטיבה שנשלחה לסוריה (החטיבה "הקרפטית") עזבה למצרים דרך ארץ ישראל, שם הצטרפה לכוחות הבריטים והועברה ללוב והשתתפה בהגנה על טוברוק ובלחימה במדבר המערבי. גם בשורותיה לחמו יהודים. במרץ 1942 חזרה לארץ ישראל ואורגנה מחדש כדיביזיה, שצורפה אח"כ לגייס 2 הפולני ("צבא אנדרס") במסגרתו נטלה חלק במערכה באיטליה. 

צבא אנדרס: 
המתקפה הגרמנית על בריה"מ ("מבצע ברברוסה" ב- 22 ביוני 1941) היתה נקודת מפנה בהתפתחות המערכת הצבאית והמדינית של פולין. על-פי הסכם בין סיקורסקי לסטאלין מיולי 1941, הותר לממשלה הפולנית בגולה לגייס אזרחים פולנים בשטח בריה"מ ולהקים ארמייה פולנית שתילחם בשורות "הצבא האדום". הסובייטים פתחו את כל שערי מחנות השבויים ושחררו את אזרחי פולין, ביניהם יהודים רבים והקימו ארמייה פולנית, שכללה יותר מ-70 אלף איש, בראשותו של הגנרל ולדיסלב אנדרס Wladislaw Anders, שהיה ידוע כאנטישמי ומנע מיהודים להצטרף למתגייסים. בעקבות החמרת יחסי פולין-בריה"מ, הוסכם שצבא אנדרס יעזוב לאירן ולעיראק ואח"כ לארץ ישראל. יחד עימו יצאו גם למעלה מ-100 אלף אזרחים ובהם ילדים יהודים יתומים רבים ("ילדי טהרן") שהוברחו בדרך זו לארץ. במסגרת צבא אנדרס הגיעו כ- 4000 יהודים לארץ ישראל. מתוכם התגייסו 2000 לצבא הבריטי, חלקם גם התגייסו מאוחר יותר ל"בריגדה" ולפלמ"ח, אצ"ל ולח"י (אחד החיילים היה מנחם בגין, שלימים היה לראש ממשלת ישראל). הכוח אורגן מחדש במסגרת הצבא הבריטי כגייס הפולני מס' 2 והועבר בסוף שנת 1943 תחילת שנת 1944 לחזית האיטלקית, שם התפרסם בלחימתו במונטה-קסינו שבקו "גוסטב" באיטליה. כן נטל חלק בקרבות שונים בצפון איטליה ובשחרור חלק מהערים באזור. כ-2600 מתוך 50 אלף חייליו נפלו במערכה זו. בשורות גייס זה לחמו 850 קצינים וחיילים יהודים, 18 מהם נפלו, 62 נפצעו, 136 זכו באותות הצטיינות, מהם 6 לוחמים יהודים שקבלו את אות הגבורה הפולני הגבוה "Virtuti Militari" על הצטיינותם בקרבות אלה.
במסגרת הכנות בעלות למבצע "אוברלורד" “Overlord” בנורמנדיה, נכלל גם הכח הפולני, שהיה ערוך בבריטניה. במהלך המבצע הונחתה הדיביזיה המשוריינת מס' 1 בפיקודו של הגנרל מאצ'ק Maczek בצרפת, במסגרת הגיס הקנדי והתפרסמה בעיקר במערכות פאלייז ושמבואה Falaise and Chambois באוגוסט 1944, שם סגרה את צירי הנסיגה בפני הכוחות הגרמנים הלכודים. אח"כ השתתפה בשחרור חלקים מצפון צרפת, בלגיה והולנד וסיימה את מסעה הארוך בעיר הנמל הגרמנית וילהלמסהאפן Wilhelmshaven. 
יחידה אחרת, חט' הצנחנים מס' 1, נטלה חלק במערכת ארנהם Arnhem בהולנד וספגה שם אבידות רבות. בקרבות אלה השתתפו גם מספר מאות חיילים יהודים, שרבים מהם נהרגו והם קבורים בבתי-עלמין צבאיים באיזור תחת מצבות הנושאות מגן-דוד. 
בסיום המלחמה מנו הכוחות הפולנים, שנלחמו לצד בעלות הברית המערביות כ-210 אלף איש. 

הצבא הפולני בחזית המזרחית: 
עם צאת צבא אנדרס מבריה"מ בסוף 1942 ובעקבות הטבח בקצינים פולנים שנפלו בשבי הרוסי ביער קטין Katyn , נותקו היחסים בין מוסקבה לבין הממשלה הפולנית הגולה. במאי, 1943, הסכימה ממשלת בריה"מ להקים יחידות צבא פולניות חדשות, שתילחמנה לצד "הצבא האדום". אלה הוקמו ללא הסכמת שלטונות פולין החוקיים, כאשר מרביתו של הפיקוד בהן היה רוסי והיו נתונות להשפעתם של גורמים קומוניסטים פולנים. כח זה תרם מאוחר יותר להשתלטות הקומוניסטית על פולין וסייע רבות למאמץ הצבאי של פולין. 
הכח הראשון שהוקם במאי 43 היתה הדיביזיה על שם "טדאוש קושצ'יושקו" Tadeusz Kosciuszko, בפיקודו של אל"מ זיגמונט ברלינג Zygmunt Berling, קצין פולני ותיק. הכח גדל עד מהרה לכדי ארמיה ביולי 1944, שמנתה כמאה אלף איש, ביניהם כ-2700 לוחמים יהודים ולשתי ארמיות בסוף המלחמה, שמנו כ-330 אלף איש. 
בין הלוחמים בדיביזייה זו היו יהודים שלחימתם נודעה בעיקר, בקרב לנינו Lenino, שבבלארוס באוקטובר 1943. כוחות אלה ניסו ללא הצלחה לסייע ללוחמי המרד בורשה ב-1944 והשתתפו בשחרור צפון פולין וחוף הים הבלטי ואח"כ במתקפה הגדולה של "הצבא האדום" בתחילת שנת 45 לתוך גרמניה ולבסוף בכיבוש ברלין. 
דיביזיית "קושצ'יושקו" היתה העוצבה היחידה שהורשתה להניף את דגלה על חורבות הבירה הגרמנית מלבד הצבא הרוסי. 
הכוחות סיימו את מסעם בן 1000 הק"מ במאי 1945 בצ'כוסלובקיה. 
כ- 20,000 לוחמים יהודים נלחמו במערכות אלה הכוללות גם את שחרור ברלין, מהם נפלו 2077 יהודים בתוכם 261 קצינים. 
בקרב לשחרור ברלין נפלו כ- 80 חיילים יהודים וכ- 40 נעדרים. אותות גבורה הוענקו לכ- 300 יהודים נוספים במערכה זו, ביניהם "גיבור בריה"מ" גנרל יוליוס היבנר.