סגן רוז'ה נורדמן – גיבור ביר חכים

סגן רוז'ה נורדמן (Nordmann) – גיבור ביר חכים 1920-2015[1]

אל"מ (מיל') ד"ר בני מיכלסון

פרוץ המלחמה והבריחה מצרפת

רוז'ה נורדמן נולד ב- 30 בנובמבר 1920 למשפחה יהודית אמידה בפריז, כבכור מבין שלושה אחים. בשלהי 1939, בפרוץ מלחמת העולם השנייה עברה המשפחה לפואטיה. באותה עת סיים רוז'ה שנת הכנה לאוניברסיטה בביה"ס התיכון סנט לואי בפריז. הייתה זו שנת הכנה ללימודי מתמטיקה בכוונה להתקבל ל"אקול פוליטכניק" (École Polytechnique) – אחת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בצרפת.[2] במקביל לפרוץ המלחמה הוא אכן קיבל אישור כי התקבל ל"אקול פוליטכניק" לאחר שעבר את הבחינות בפואטיה. בכך ראה הגשמת אחת משאיפות הנעורים שלו שהיו להפוך למורה למתמטיקה (השנייה הייתה ספורט).
ואז הגיעה תבוסת צרפת וכניעתה ב- 10 ביוני 1940. אחיו של רוז'ה היו עדיין תלמידי תיכון כאשר אביו גויס לצבא ואמו אספה את שלושת ילדיה ועזבה אתם את פואטיה ב- 16 ביוני 1940, לעיר אנגולם (Angoulême) בדרום-מערב צרפת, בה היו לה מכרים. בדרך, נאלצו להתחמק ממטוס קרב איטלקי שתקף אותם. ב- 17 ביוני האזין רוז'ה ברדיו לנאום של המרשל פטן בו הודיע על המו"ם עם הגרמנים וחוזה הכניעה אותו השיג. רוז'ה ואמו היו בדעה שעליהם להמשיך בדרכם למקום שהיה עמוק בשטח ממשל וישי ורחוק ככל האפשר משטח הכיבוש הגרמני.[3]
אביו של רוז'ה ששוחרר בינתיים מהצבא הצרפתי המובס והגיע הביתה זמן קצר אחר כך, לא קיבל את דעתה של אמו כיוון שהוא היה חייל ותיק מלחמה ממערכת ורדן במלחמת העולם הראשונה (בה נחשב המרשל פטן לגיבור לאומי ונערץ ע"י חייליו). לקח לאביו 8 ימים לשנות את דעתו לאחר שנוכח בעוללות ממשלת וישי בראשותו של פטן.
רוז'ה, כעת בתמיכת שני הוריו, החליט לברוח מצרפת לאנגליה, לאחר שלא מצא דרך להגיע לצפון אפריקה. זמן קצר אחר כך ראה שיירה של מטוסי "פוטז" (Potez) עושה דרכה דרומה ממרכז התעשייה האווירית ושדה התעופה במולטה (Méaulte) שהיה אחת ממטרות ההפצצה הגרמניות מתחילת המלחמה.[4] הייתה זו הזדמנות, כיוון שבמקרה הועסק רוז'ה במולטה בשנת 1939 ובשיירה ראה פנים מוכרות. הוא שאל אותם לאן מועדות פניהם, והמענה היה – לבורדו. כיוון שהייתה זו עיר נמל גדולה על שפת האוקיינוס האטלנטי, בכוון אליו רצה רוז'ה להגיע, ביקש להצטרף אל השיירה ונענה ברצון. נפרד לשלום מאמו ואחיו ונסע לבורדו. בהגיעו לנמל ראה משחתת בריטית עוגנת וביקש לעלות על סיפונה על מנת להפליג לאנגליה אולם השומרים לא אפשרו לו לעלות לסיפון (לימים נודע לו שספינה זו הוטבעה בדרך). צריך היה למצוא אמצעי תחבורה אחר על מנת לברוח מצרפת.
בתחנת הרכבת של בורדו התאספו מספר צעירים שרצו אף הם לברוח מצרפת אולם נאמר להם שאזרחים יוכלו לעלות לרכבות רק מאוחר בלילה. רוז'ה מצא מכר שסייע לו לגנוב מדים של הצבא הצ'כי (יחידה שהוקמה במסגרת הצבא הצרפתי) וכך יכול היה לעלות לרכבת אתה הגיע לסנט ז'אן דה לוז (Saint-Jean-de-Luz), הנמל הדרומי ביותר ממנו הפליגו לאנגליה רבים שרצו לברוח מצרפת ולהמשיך ללחום בגרמנים.  בהגיעו לסנט-ז'אן-דה-לוז, בדיוק עזבו שתי ספינות פולניות עם כ- 400 איש שמגמת פניהם הייתה אנגליה על מנת להצטרף לכוחות צרפת החופשית על אדמתה. בינתיים, כיוון שרוז'ה היה במדים, על אף שעדיין לא חויל, הוטלו עליו תפקידי שמירה עם רובה ביד. ב- 24 ביוני 1940 הצליח לבסוף למצוא מקום על הספינה האחרונה שעזבה את הנמל בדרכה לאנגליה, "הברון נרין" – ספינת פחם בריטית. על הספינה לא היה מה לאכול ובמסעם חששו כל העת מתקיפות אוויר גרמניות, כעבור יומיים הגיעה הספינה לאנגליה לנמל פלימות. למזלו, הייתה לו תעודת מעבר מצרפת ששימשה עבור השלטונות האנגלים. בפלימות עלה על רכבת ללונדון ובדרך התכבד בסנדוויצ'ים שנשים אנגליות חילקו בדרך לחיילים שפונו מצרפת וכך יכול היה סוף-סוף לשבור את רעבונו.[5]
עם הגיעם ללונדון שוכנו הצרפתים במרכז החלקה על הקרח "Empress Hall" אשר שימש במלחמת העולם הראשונה לשיכון פליטים בלגיים וכעת לפליטים מצרפת. הבריטים שחששו מהחדרת סוכנים גרמניים בין הפליטים שהגיעו מצרפת שאלו באם יש לו מכרים באנגליה שיכולים להמליץ עליו ואכן היו לו כאלה, אז נענו לבקשתו להתגייס לצבא וכיוון שבצרפת עבר לפני המלחמה הכנה קצרה בחיל התותחנים (במסגרת ההכנה ל"אקול פוליטכניק"), ייעדו אותו להגיע לביה"ס לתותחנים בוולוויץ' (Woolwich) והדבר התאים לו מאד. אולם כאשר יצא מלשכת הגיוס הבריטית פגש חבורה שצעדה בחוץ עם דגל צרפת אשר אמרו לו שמקימים צבא צרפתי על אדמת אנגליה. הוא חזר ללשכת הגיוס הבריטית וביקש להשתחרר על מנת להתגייס לצבא צרפת החופשית, הוא נענה בחיוב ואיחלו לו הצלחה.

מתנדב לכוחות צרפת החופשית ומוכשר כתותחן וקצין

לימים, כאשר שאלו אותו מתי הצטרף לכוחות צרפת החופשית, תשובתו הייתה: "אני מעולם לא הצטרפתי – אני הייתי מהמייסדים". ואכן רוז'ה נורדמן קיבל את המספר האישי 10 כאשר נקלט ב- 28 באוגוסט ולכן יכול היה לטעון שהוא מהמייסדים.[6] הוא הועבר למרכז הירידים "אולימפיה" בלונדון, מקום ריכוזם של המתנדבים לצבא צרפת החופשית. שם פגש מספר מכרים מצרפת אשר המתינו להצבה יחד אתו. המתנדבים התקבלו בסבר פנים יפות ע"י האוכלוסייה האנגלית ומשפחות רבו ביניהן מי יארח אותם ללינה בלילה.[7]
לאחר זמן קצר הועברו המתנדבים למחנה דלביל (Delville) בקוב-אלדרשוט. במחנה זה עברו אימון ראשוני/טירונות במשך חודש וחצי ולאחריה הוצב כתותחן מס. 2 (למעשה מפעיל מקלע ועוזר לתותחן בטעינה) ביחידת התותחנים של צבא צרפת החופשית שזה עתה הוקמה.
יום אחד, התבקשו המתנדבים להתייצב ערומים בפלג גופם העליון והרופא התבקש למיין את 50 הבחורים החזקים ביותר. באותה עת שקל 98 ק"ג והיה סגן אלוף צרפת בהדיפת כדור ברזל. הוא אכן היה בין אלו שנבחרו, אולם נאמר להם שיעדם סודי ואין לגלות אותו בינתיים. חילקו להם מדים קולוניאליים (מיוחדים למשרתים בצבא צרפת באפריקה) וכאשר הלכו לקנות סיגריות, שאלה אותם המוכרת "אתם הבחורים המיועדים להפליג לדקאר (בירת סנגל) ?" התברר שיעדם היה סוד ידוע לכל.
ב- 30 באוגוסט הוסעו 50 הנבחרים לליוורפול ובדרך הופצצו ע"י הגרמנים. בעת הנסיעה שמעו ברדיו את פרדונט (Ferdonnet)[8] מאחל להם: "דרך צלחה ללגיון דה גול". בנמל ליוורפול עלו על שתי ספינות הולנדיות, ה"ווסטרנלנד" וה"פנלנד".  היו אלו אניות אחיות שנועדו להשטת גייסות. יחידת הארטילריה שכללה את רוז'ה הפליגה בספינה השנייה.
הספינות היו אכולות תולעים וההפלגה לא הייתה מהנעימות. ספינות אלו היו חלק מארמדה גדולה של הצי הבריטי שתמכה במאמץ של דה גול לכבוש את נמל דקר ולהעביר את המושבה הצרפתית סנגל משליטתה של ממשלת וישי להשפעת צרפת החופשית. אולם במערכה שהתפתחה הכוחות המזוינים של וישי גילו נאמנות למרשל פטן ולא אפשרו את ההשתלטות של דה גול. לאחר כמה ימי לחימה עקובים מדם בחודש ספטמבר 1940 (בהם הפציצו מטוסי חיל האוויר הצרפתי גם את גיברלטר) קרא דה גול לכוחות צרפת החופשית (שכבר החלו להקים ראש חוף בנקודה מוגדרת) לסגת "על מנת למנוע מלחמת אחים – שלא יישפך דם צרפתי ע"י צרפתים". ניסיון בוסר זה של צבא צרפת החופשית הסתיים בכישלון צורב ודה גול נאלץ להודות שהצבא הצרפתי, ברובו, נאמן לממשל וישי. כישלון שדה גול התקשה להתאושש ממנו במשך זמן רב.
לאחר הכישלון בסנגל נאלץ דה גול להישען על מושבה רחוקה הרבה יותר בתוככי אפריקה השחורה – קמרון. וכך מצא עצמו רוז'ה, במקום לנחות בדקאר מגיע לדואלה (Douala) בירת קמרון. שם ערך אותם דה גול למסדר ושאל באם מישהו רוצה, בעקבות הכישלון בדקאר, להשתחרר מצבא צרפת החופשית ולחזור למולדת – צרפת ? אולם אף אחד לא רצה בכך.  בדואלה הועברה יחידתו של רוז'ה לפרבר המערבי שלה - בונברי (Bonaberi) מעבר לנהר אותו חצו באמצעות מעבורת שגררה דוברה עליה כל הציוד. בבונברי עברה היחידה אימון צוות וסוללה במשך כחודשיים בהם התותחים היחידים שעמדו לרשותם לתרגול היו "נפוליונצ'יקים" בקליבר 65 מ"מ מורשת הצבא הקולוניאלי במושבה. בתקופה זו התגייסו ילידים מקומיים רבים ליחידת הארטילריה, בהם כאלה שהשתייכו לחיל התותחנים הקולוניאלי במושבה והיחידה הגיעה למצבה הקרובה לתקן.
כעבור חודשיים בדואלה נאמר לרוז'ה שהוא נבחר ללכת לקורס קצינים. הוא אמר לעצמו שלירות במקלע, כל חייל מהילידים יכול לתפעל לא פחות טוב ממנו (כי ראייתו הייתה לקויה במקצת) ובהיותו תותחן שעבר אימון מתקדם, מתאים לו ללכת לקורס קצינים. מתוך 51 המתנדבים ביחידת הארטילריה שהגיעו מאנגליה, 20 נשלחו לקורס קצינים. ביה"ס לקצינים של צבא צרפת הקולוניאלי היה בברזוויל, בירת המושבה קונגו הצרפתית. הצוערים המיועדים יצאו מדואלה בהפלגה בנהר לפוינט-נואר ומשם בספינה נוספת לברזוויל. בברזוויל התברר שאין שם קורס קציני תותחנים אלא קורס קציני חי"ר בלבד. ארבעה מעשרים הצוערים שהגיעו מקמרון לא רצו לעבור לחיל הרגלים והוחזרו לדואלה ואילו האחרים, ביניהם רוז'ה, הוסמכו כקציני חיל רגלים לאחר 6 חודשי הכשרה. בשובם לדואלה המתינו לשיבוץ ורוז'ה, יחד עם 14 אחרים נשלחו לצבא הצרפתי בלבנט.

מפקד מחלקת רובאים בסוריה

ב- 23 ביולי 1941 החלו את מסעם על פני אפריקה צפונה למזרח-התיכון. מסע זה כלל 15 קצינים זוטרים ושני נהגים. בתחילה נסעו ברכבת מתקופת היותה של קמרון מושבה גרמנית דרומה ליאונדה. משם על גבי משאיות מזרחה לקונגו הבלגית ומשם צפונה לג'ובה שבסודן (שהייתה מושבה בריטית), מקום בו ניתן כבר לשוט על הנילוס. שם עלו על אניית משוטה (עם גלגלים גדולים משני עבריה) ושטו צפונה עד לסכר ואדי אלפה (סכר אסואן לא היה קיים עדין) ושם עלו על רכבת לקהיר. לבסוף הגיעו ברכב לבירות, בירת המושבות הצרפתיות סוריה ולבנון בלבנט זמן קצר לאחר שאזור זה נכבש ע"י בעלות הברית במבצע "אקספורטר".
בבירות הוצב  כמ"מ בפלוגה 7 של גדוד חי"ר 2 אשר נשלח לאזור ג'זירה שבין נהרות הפרט והחידקל בצפון-מזרח סוריה. אירעה שם התקוממות של בדווים כנגד השלטון הצרפתי וגדודו של רוז'ה יחד עם גדוד לגיון זרים הצטוו להשיב את הסדר על קנו.

בחזרה לחיל התותחנים – קצין סוללה בקרב ביר חכים

לאחר סיום מבצע בט"ש זה התברר לשלטונות צבא צרפת החופשית שהם מתקשים להקים חיל תותחנים ראוי. רוז'ה התבקש לחזור לחילו המקורי – התותחנים, בו הוצב בחודש אוקטובר 1941 כקצין סוללה באגד הארטילרי שהוקם בעיר חומס בסוריה – אגד ארטילרי מס. 1 של צרפת החופשית. מפקד האגד, סא"ל (לוטננט קולונל) לורן שמפרוסיי (Laurent-Champrosay)[9] שכבר פגש את רוז'ה בזמנו בקמרון, שאל באם יוכל לפקד על חבריו בעבר, שעכשיו כקצין יהיה ממונה עליהם? ורוז'ה ענה שאינו רואה כל בעיה בכך ואכן חבריו קיבלו אותו בסבר פנים יפות. לאחר שדרכיהם נפרדו כעבור 7 חודשים, אמר לו שמפרוסיי כי לא קורץ מחומר של קצין קבע, אבל שמפרוסיי ידע שרוז'ה אכן לא היה קצין הצבא הסדיר אלא מתנדב במלחמה!
בחודש דצמבר 1941 הועבר האגד הארטילרי מסוריה לזירת המדבר המערבי במסגרת כוחות צרפת החופשית.

קרב ביר חכים – שבועיים של נקודת מפנה בתולדות צרפת החופשית

בחודש מאי 1942 הועמדה החטיבה המוגברת מס. 1 של צרפת החופשית בפיקודו של בריגדיר-גנרל פייר קניג (Koenig)[10] תחת פיקוד הארמייה ה- 8 הבריטית. אמנם באותה עת הוקמה גם חטיבה מס. 2 אולם הקמתה של זו טרם הסתיימה כך שגנרל קלוד אוקינלק, המפקד הבריטי (אלוף פקוד המזרח התיכון) ראה להעמיד רק את חטיבתו של קניג בקו החזית. הייתה זו חטיבה בעוצמה של כ- 5,300 חיילים והיא נערכה בקצהו הדרומי של מערך גזאלה. מערך שנועד מחד גיסא לבלום את התקדמות כוחות הציר האיטלקים-גרמניים בפיקוד של רומל מזרחה לעבר מצרים ומאידך גיסא לשמש בסיס יציאה למתקפה על כוחות אלו.
קניג ערך את כוחות החטיבה במרכז השטח המדברי במתחם חטיבתי ממוכשל ומבוצר הייטב מכל עבריו באופן המזכיר את שיטות הביצורים של המרשל וובאן. אגד הארטילריה מס. 1 הועמד תחת פיקודו כאשר עוצמתו העיקרית הייתה 24 תותחי 75 מ"מ. רוז'ה שימש כקצין סוללה של תותחים אלו ובפועל תפעל יחד עם רב הסמל הגדודי תותח כזה במשך המערכה כולה. יעילות תותחים אלו בבלימת השריון האיטלקי והגרמני עיכבו מאד את מתקפת רומל וגרמו לכוחותיו אבדות רבות.
לאחר קרב ביר-חכים, התאספו הקצינים מהאגד הארטילרי ששרדו את הקרב (9 מתוך 24) לארוחה נורמלית ראשונה, ובשיחה שהתפתחה שמע רוז'ה את המשפט הבא: "אסור שיהודי יהיה אי פעם חייל בצבא לאומי"! זאת לאחר שרוז'ה היה הראשון שירה והעסיק את האויב ב- 27 במאי 1942 והאחרון שירה בחיפוי על הנסיגה ב- 10 ביוני בשעה 2100. רוז'ה ורס"ר של האגד תפעלו את התותח שלהם, תותח שדה בקליבר 75 מ"מ, בעיקר במשימות נ"ט עד שסיימו את כל מלאי התחמושת בעירומים שהיו בקרבתם. החילוץ מהכיתור בביר-חכים לא היה יותר מאשר נס, הנורים שהאירו את חשכת הלילה, כמו הכדורים הנותבים שימשו תפאורה מלווה גרוטסקית לנסיגת מרבית הכוח הצרפתי.
הצלחת נסיגת החטיבה הראשונה של צרפת החופשית לאחר שהחזיקה מעמד זמן רב מול התקפותיו של רומל הוותה נקודת אור בתבוסה המחפירה של כלל הכוחות הבריטים במערכת גזאלה – הפכה את הלוחמים שהשתתפו בקרב ביר חכים לגיבורים לאומיים ודה גול החזיר לעצמו במידה רבה את ההכרה כמייצג צרפת בקרב בעלות הברית. הייתה זו נקודת מפנה משמעותית.[11]
רוז'ה עצמו נפצע מרסיסי כדור 20 מ"מ איטלקי אותם שלף בציפורניו אולם עד שפונה לבית החולים הצרפתי בבירות התברר שחלק מהפצעים הזדהמו. בבית החולים הצבאי מוריס רוטיר (Maurice Rottier) בבירות היה מחסור בפניצילין ועל כן טופל במקום בדג'נאן ( Dagenan).[12]כתוצאה, החלמתו ארכה זמן רב מהרגיל.

קצין מטה במפקדת הדיביזיה

עם שחרורו מבית החולים, עדיין על קבים, חיפש רוז'ה יחידה אחרת מחוץ לאגד הארטילרי שלו להצטרף אליה והוצב בסוללת תותחי חופים בעיר טריפולי שבלבנון. כאשר הגיע צו הצבתו לאישור למפקדת כוחות צבא צרפת החופשית במדבר המערבי הצהיר גנרל לרמינה (Larminat)[13] שאין סיכוי שנורדמן יועבר מכוח צרפת החופשית בצפון אפריקה. הגנרל אמר: בסדר – אינו רוצה ולא יכול לשוב לאגד הארטילרי, אצרף אותו למטה שלי". כך מצא עצמו רוז'ה קצין מטה במחלקה הלוגיסטית של הדיביזיה הצרפתית מס. 1 של צרפת החופשית במערכת אל-עלמיין. לאחר הנחיתה של בעלות הברית בצפון אפריקה – מבצע "לפיד" – הועבר לרמינה כקצין קישור למפקדתו של אייזנהואר באלג'יר אולם רוז'ה המשיך בתפקידו כסגן קצין הלוגיסטיקה הדיביזיוני. במסגרת זו עסק בהעברת הדיביזיה מגמבוט במדבר המערבי לתוניסיה, מבצע של העברת כמה אלפי כלי רכב וכ- 10,000 חיילים על פני כ- 3,000 ק"מ. פעולה שהצריכה תכנון קפדני והכנת דלק, מזון ושטחי שהייה ומנוחה כמו חוליות טכניות וסדנאות לתיקון תקלות לאורך הדרך. בעקבות מבצע מורכב זה זכה רוז'ה להערכה רבה.

קצין מטה לתיאום ההגנה האווירית

בסיום מערכת תוניסיה, בחודש מאי 1943, רגלו של רוז'ה כבר לא הציקה לו ויכול היה לנוע בחופשיות ללא קביים. ביקש לחזור ליחידה לוחמת והוצב לפלוגת תותחי נ"ט. המ"פ הגיע מג'יבוטי (מושבה צרפתית בקרן אפריקה) ועל אף שענד את סיכת צבא צרפת החופשית התברר שהוא מעריץ נלהב של המרשל פטן. כך שרוז'ה ביקש העברה והוא הוצב מחדש באגד הארטילרי הנגד-מטוסי האנטילי ה- 21. הייתה זו עוצבה על טהרת צרפת החופשית שהוקמה באיים גואדלופ ומרטיניק בים הקריבי והושטה לבריטניה (בה לא שמע יותר רוז'ה על פטן). אגד זה פעל על פי הנחיות קצין התיאום הנגד-מטוסי במפקדת הדיביזיה אשר היה מוציא להם את ההנחיות היכן וכיצד לפרוס. לאגד היו 2 גדודי נ"מ וגם שאר אמצעי הנ"מ בדיביזיה הוכפפו לקצין התיאום הדיביזיוני. רוז'ה חבר אליהם בנבאול שבתוניסיה כסגן קצין התיאום הדיביזיוני.
רוז'ה שרת בהמשך המלחמה בעוצבה זו במערכות באיטליה ובצרפת. במערכה באיטליה, בשל העליונות האווירית של בעלות הברית ליחידתו של רוז'ה כמעט ולא הייתה עבודה. הם אמנם ירו על מטרות מזדמנות, כמו מטוסים אקראיים, כלי רכב וחיילי אויב אולם לא היה צורך בלחימה ממשית. גם כאשר לילה אחד, ליד מונטהפיאסקונה (Montefiascone), מטוסי אויב תקפו בחטף את מפקדת הדיביזיה. ליחידות הנ"מ לא היה סיפק להגיב כי האויב הסתלק במהירות לאחר שגרם לאבדות מספר.
במסגרת ההכנות לנחיתה בדרום צרפת (מבצע "דרגון") עסקו חיילי העוצבה שלושה שבועות בברינדיזי באטימת הרכבים שלהם כך שלא יינזקו ממי הים. אולם כאשר נחתו, איתרע מזלם וגל גדול הוריד את הנחתות ישר על החוף כך שלא היה צריך להעמיד למבחן את ההכנות נגד מים. לאחר הנחיתה, כיוון שלא היו מטוסי אויב נעשה שימוש במשאיות ה- GMC של העוצבה להסעה מנהלתית של חיילי הדיביזיה לכוון ה"קוט דא'זור". בעיר נים שבריביירה הצרפתית קיבל רוז'ה אישור ממפקדו לצאת לשבוע חופשה לבקר את משפחתו בטולוז, אותה לא ראה מאז עזיבתו את צרפת בשנת 1940. רוז'ה התאחד עם משפחתו בטולוז - ולאחר מכן חזר למפקדת הדיביזיה בליון.
בשלהי שנת 1944 ובשנת 1945 המשיך בתפקידו במטה הדיביזיה אולם על אף שהשתייך לאגד הארטילרי הנגד-מטוסי ביצע תפקידים רבים הן במשימות חי"ר והן במשימות חת"ם במחוזות הווז' ואלזס.
סגנו של רוז'ה במערכות איטליה וצרפת היה קצין יהודי זוטר (סג"ם) בשם רנה בלוך (Bloch), לימים, אדמירל - קצין הנדסה ראשי של הצי הצרפתי.
לאחר המלחמה התקבל לעבודה בחברת התעופה של מרסל (בלוך) דאסו כמנהל שווק מטוסים ושימש עורך השבועון   Jour de France.
על שירותו במלחמת העולם השנייה זכה רוז'ה נורדמן להערכה רבה. הוענקו לו העיטורים:
עיטור השירות במושבות לוב – ביר חכים – תוניסיה 1943.
עיטור השירות בלבנט.
עיטור הבריחה משטח האויב.
עיטור המחתרות.
צלב המלחמה 1939-1945.
מסדר המופת (L'ordre national du Mérite).
אביר במסדר לגיון הכבוד (la Légion d'honneur.).
קצין במסדר לגיון הכבוד.

מקורות

1. פגישת רוז'ה נורדמן עם המחבר בפריז וראיון אישי, אוגוסט 2011.
2. עיטור הבריחה משטח האויב, “Medaille de Evades”ממושל פריז דאז הגנרל גרילו (Grillot).
3. Captain H. J. Redel, Act d’engagement No 10A– Nordmann Roger Charles Piere, Forces Francaise Libres, 29 August 1940.
4. Bir Hakeim, le grand tournant de la France Libre, (May – June 1942), Le Chemins de la memoires, no. 226, Mai 2012.
5. מסמכי העיטורים והשירות הצבאי שהתקבלו אצל המחבר מרוז'ה נורדמן.