פייר וילון (Vilon), רוז'ה גינסבורגר, 1901 – 1980.
אל"מ (מיל) ד"ר בני מיכלסון
נולד בשנת 1901 בעיר סולץ (Soultz) שבחבל הריין העילי באלזס. אביו משה גינסבורגר היה הרב של הקהילה היהודית בסולץ. בביתו למד רוז'ה לדבר הן גרמנית והן צרפתית ברמה של שפות-אם. קיבל את תעודת הבגרות שלו בשנת 1918. בבית הספר וגם בלימודיו בתיכון חווה אווירה אנטישמית שהשאירה את רישומה על הנער הצעיר לשארית חייו. על אף החינוך היהודי והציוני שקיבל בבית בילדותו הוא הפך בנערותו לאתאיסת גמור, ונכנס לחברת נערים, לא יהודים, בני גילו מחבל אלזס אשר לא חוו את הפוגרומים שנעשו ביהודים במזרח אירופה.
רוז'ה עבר לפריז שם למד ארכיטקטורה בביה"ס לאומנויות יפות והתבסס בפריז לאחר שסיים את הסטאז' בגרמניה, במינכן ובשטוטגרט. בשנות השלושים החל את פעילותו הפוליטית. היה רגיש לסבלם של העניים קשי היום ונטה לצד השמאלי של הפוליטיקה. בהדרגה נמשך לקומוניזם בהשראת מעסיקו בארכיטקטורה. בשנת 1932 הצטרף למפלגה הקומוניסטית ולאחר כמה שבועות כבר נבחר למזכיר התא שלו במפלגה.
בשנת 1934 התישב באנואר שבבלגיה שם הפך לעורך הספר האנציקלופדי שעסק בנמלים ורציפים, בראיה אדריכלית. בשנת 1938 חזר לפריז לעבוד במערכת הפרסומים של המפלגה הקומוניסטית הצרפתית.
בשנת 1940, עם התקרבותם של הגרמנים לפריז הוא עבד עד לרגע האחרון בעריכת עתון המפלגה ל"הומניטה" והפצתו.
בחודש אוקטובר 1940 הוא נאסר ונשלח כ"אישיות מסוכנת" לכלא רמבויה ומשם למחנה גאיון (Gaillon). בינואר 1942 הצליח לברוח בסיוע אשתו לעתיד מרי-קלוד ויאנט-קוטורייר. ירד למחתרת ופעל במרץ להקמת תנועה בשם "החזית העממית לעצמאות צרפת". בתקופה זו החליף את שמו לשם המחתרתי פייר וילון.
זמן קצר אחר כך הוכתר למנהיג תנועת המחתרת המובילה בצפון צרפת "החזית העממית". בשלהי שנת 1942, עם הגעתו של ז'אן מולין לצרפת, שיתף אתו וילון פעולה באיחוד שמונה ארגוני מחתרת שונים לתנועה מחתרתית רחבת היקף בשם "הועד הלאומי של ההתנגדות" (CNR – Conseil National de la Resistance) שהוקם בחודש מאי 1943. בתחילת שנת 1944, מונה וילון לעמוד בראש מטה המבצעים הצבאיים של CNR ופעל נמרצות לביצוע ההכנות לשחרור פריז.[1] מחודש פברואר 1944 צורף וילון לפיקוד העליון של כוחות צרפת במחתרת – כאחד משלושת החברים במפקדה זו.
ימים ספורים לאחר שחרור פריז, הנחה דה-גול את הפיקוד העליון של כוחות המחתרת לבטל את כל הארגונים ולפעול להכלילם במסגרת צבאה הסדיר של צרפת ומשרד ההגנה ששב לפעילות שגרתית.
בין השנים 1945 – 1978, למעלה משלושים שנים, היה וילון לחבר "האסיפה הלאומית" של צרפת ובאופן קבוע חבר ועדת החוץ והביטחון של "האסיפה הלאומית" במסגרתה נאבק בהתמדה נגד חימושה מחדש של גרמניה ודאג לזכויותיהם של ותיקי המחתרות שלחמו כנגד גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה, לא רק הקומוניסטים - שהיו הרוב. משנת 1952 עמד בראש "העמותה הצרפתית של לוחמי המחתרות" שהייתה עמותת-בת של המפלגה הקומוניסטית.
[1] Charles Reich, Pierre Villon, http://judaisme.sdv.fr/perso/index.htm.