"צבאות פולין" מאת דוד שחר
מעריכים כי ב"צבאות פולין" שירתו כמאתיים אלף חיילים יהודיים. מתוכם נפלו ארבעים אלף איש.
"צבאות פולין" כוללים ארבעת המסגרות הצבאיות הפולניים הסדירות העיקריות שפעלו במהלך מלחמת העולם השנייה:
א. "הצבא הפולני" בשנת 1939
ב. "צבא פולין" בצרפת
ג. "צבא אנדרס"
ד. "הצבא העממי הפולני"
למען הדיוק ההיסטורי צריך לציין כי בנוסף ל"צבאות פולין" היו גם לוחמים פולנים (ובתוכם גם יהודים) שהשתתפו בקרבות מלחמת העולם השנייה, בצבאות אחרים גם כבודדים, וגם כחיילים ביחידות פולניות אורגניות קטנות, שהשתלבו בבנות הברית ולקחו חלק פעיל למשל כטייסים ב"קרב על בריטניה", או כחיל רגלים ב"נחיתה בחופי צרפת".
א. "הצבא הפולני" בשנת 1939
הצבא הפולני שנלחם בראשית המלחמה נגד הצבא הגרמני במשך 28 יום עד לכניעת פולין, ( 1.9.39 - 29.9.39 ) כלל מיליון חיילים, אנשי קבע, סדיר ומילואים. בצבא הזה שירתו מאה אלף חיילים יהודים. מתוכם, נפלו, נלקחו בשבי, או הוכרזו כנעדרים, כשלושים אלף חיילים יהודים (כאחד עשר אלף מהם נפלו בקרבות ההגנה על עיר ורשה בלבד). הקצינים היהודים שנישבו על ידי הגרמנים הופרדו, ונכלאו כידוע במחנה שבויים מיוחד שהוקם בעיר לובלין, ברח' ליפובה 7.
צבא פולין בצרפת
כבר ב-6.9.1939 הוקם צבא פולין בצרפת, ואף בו שירתו יהודים רבים. במהלך קרבות ההגנה על צרפת, ספג צבא זה אבדות רבות, ורבים מלוחמיו נפלו או נשבו על ידי הגרמנים. חלק מהלוחמים פונו במסגרת מבצע החילוץ הידוע, מדנקירק לבריטניה, שם חברו ליחידת צבא פולני שפעלה שם. מקרב הלוחמים היהודים שנותרו בצרפת הצטרפו רבים למחתרת הצרפתית (מק"י) והשתתפו בפעולותיה המחתרתיות נגד הגרמנים, במהלכן נפגעו רבים מהם.
בסוריה, אז מושבה צרפתית, פעלה דיביזיה פולנית "הקרפטית", תחת פיקודו של גנרל קופנסקי, ובה הרבה יהודים. מאוחר יותר הדיוויזיה הועברה ללטרון ובסוף חוברה ל"צבא אנדרס" וחייליה לחמו במסגרתה.
"צבא אנדרס"
כאשר פלש הצבא האדום למזרח פולין בספטמבר 1939 (בהתאם להסכם "ריבנטרופ-מולוטוב" הידוע), הוא לקח בשבי כמאתיים אלף חיילים מהצבא הפולני שהיו בשטח הכבוש, בתוכם גם אלפי חיילים וקצינים יהודים. בתקופה הזאת גם התרחש רצח הקצינים הפולנים ביער קטין. החיילים שנשבו על ידי הצבא האדום הועברו בתחילה למחנות שבויים, ולאחר מכן הוגלו, יחד עם עוד מאות אלפי אזרחים פולנים, ביניהם יהודים רבים, אל עומק השטח הסובייטי. אלפי הפולנים שהוגלו היוו את מאגר כוח האדם העיקרי להקמת שני הצבאות הפולנים במסגרת ברית המועצות: "צבא אנדרס" ו"הצבא הפולני העממי".
"צבא אנדרס" הוקם בברית המועצות ביולי 1941, לאחר התקפת גרמניה על ברית המועצות. בהסכם שנחתם בין סטלין לבין הגנרל שיקורסקי – ראש הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, סוכם על הקמת "יחידה פולנית" במסגרת ה"צבא האדום".
שמה של "היחידה הפולנית" נקבע על שמו של מפקדה, הגנרל ולדיסלב אנדרס. "צבא אנדרס" מנה שבעים אלף חייל, בתוכם כ-5000 יהודים, רובם מתנדבים.
בסוף שנת 1942, עזבו כוחות "צבא אנדרס" את ברית המועצות, חברו לפיקוד-העל הבריטי במזרח התיכון, ועברו דרך אירן, עיראק וארץ ישראל (פלסטינה) למדבר המערבי, משם, פלשו יחד עם הכוחות הבריטיים לסיציליה, משם המשיכו לאיטליה ולחמו בצד כוחות בנות הברית במערכה העקובה מדם במונטה קסינו ובמערכות נוספות על חופי הים האדריאטי, במהלכן ספגו אלפי אבדות בתוכם כמה מאות חיילים יהודיים.
מבחינת היהודים הפולנים היו ל"צבא אנדרס", בנוסף למטרה של הלחימה בנאצים, גם מטרות נוספות. בעת ש"צבא אנדרס" עזב את ברית המועצות במסעו לכיוון המזרח התיכון, צרפו אליהם החיילים היהודים גם משפחות של חיילים וגם קבוצת ילדים יהודיים, יתומי מלחמה. לאחר שהגיעו לטהראן, הועברו הילדים לידי שליחים מארץ ישראל, ש העלו אותם לארץ בעלייה הידועה כ"עליית ילדי טהראן".
כאשר הגיע "צבא אנדרס" לעיראק, התקבלו החיילים היהודים בחום רב על ידי בני הקהילה היהודית המקומית שאירחום בבתיהם, סיפקו להם מצות לפסח, תשמישי קדושה ובמקרים אחדים גם…שידכו להם כלות יפות.
משהגיע "צבא אנדרס" לארץ, נטשו מרבית החיילים היהודים ששירתו בו (ביניהם גם מנחם בגין ז"ל אשר שימש כקצין מודיעין) והצטרפו לישוב הוותיק בארץ ישראל. לימים כונתה הנטישה ההמונית הזאת של החיילים היהודים "עליית אנדרס". רוב החיילים היהודים הצטרפו למחתרות העבריות – ההגנה, הפלמ"ח, האצ"ל והלח"י.
תודות למיומנויותיהם הצבאיות תרמו "חיילי צבא אנדרס" רבות להגנה על הישוב היהודי בארץ ישראל ומאוחר יותר, מילאו גם תפקיד חשוב בהנחת התשתיות לצה"ל, בעיקר לחילות התותחנים, השריון והרפואה.
כאלף חיילים יהודים המשיכו עם "צבא אנדרס" למדבר המערבי ולחמו כאמור בקרבות הקשים באיטליה ומאות מתוכם נפגעו בקרבות אלו.
ה"צבא העממי הפולני"
לאחר ש"צבא אנדרס" עזב את ברית המועצות בשנת 1942, ארגון ה"פטריוטים" הפולני, שהיה בעל נטייה קומוניסטית, לייסד צבא פולני נוסף תחת פיקוד- העל של הצבא האדום, בפיקודו של קולונל זיגמונט ברלינג. ב"צבא העממי הפולני" לחמו כעשרים אלף חיילים יהודים, רבים מהם בדרגות קצונה ועמדות פיקוד שונות. טבילת האש הראשונה של צבא זה הייתה בקרב העקוב מדם ליד הכפר "לנינו" בבילורוס. ה"צבא העממי הפולני" השתתף גם בשחרור פולין ובסופו של דבר אף בכיבוש ברלין. לאחר שחרור פולין כיהנו רבים מקציני צבא זה בעמדות שונות בהיררכיה הצבאית והאזרחית בפולין.
אלף ומאתיים מבין החיילים היהודים ב"צבא העממי הפולני" נפלו בקרבות או הוכרזו כנעדרים.
בשנת 1944 לאחר שחרור החלקים המזרחיים של פולין, סייעו רבים מהחיילים היהודים בשיקום נוער יהודי ובהכשרתו לקראת העלייה לארץ ישראל. ומאוחר יותר היו גם פעילים ב"בריחה" וב"העפלה" לצד השליחים הארץ ישראליים. בשנים 1945-1948 הגיעו רבים מהחיילים היהודים ששירתו ב"צבא העממי הפולני" לארץ, בעיקר במסגרת הגח"ל. הודות לניסיונם הצבאי ולמיומנויותיהם הטכניות והקרביות שרכשו השתלבו בעמדות הפיקוד בכוחות הלוחמים במלחמת השחרור ומאות מתוכם נפצעו או נפלו במהלך המלחמה.