מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי ותרומתם להקמת חיל הים

מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי ותרומתם להקמת חיל הים

אבי ברילנט

מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי היו יהודים מן היישוב העברי בארץ ישראל שהתגייסו לצי המלכותי הבריטי (RN) בשנת 1942, באמצעות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, כדי לתרום למאמץ הכולל במלחמה בגרמניה הנאצית וכדי לרכוש ידע בנושאי הימאות. הימאים היו פזורים בכלי שיט ובמספנות הצי באגן הים התיכון ושירתו גם בצוללות, בטרפדות ובמשחתות.
המתנדבים לא התפרסמו במעשי גבורה ותהילה מיוחדים במינם, אך עבודת שגרתם היומיומית הצטברה בסופו של דבר למאזן הישגים מרשים אשר הטביע את חותמו על הימאות הישראלית ועל התפתחות הצי הישראלי. הם טיפחו יחסים טובים עם עמיתיהם האנגלים, קידמו יחסי אחווה והבנה הדדית וידעו לעמוד על כבודם הלאומי. הם הוכיחו עצמם בשירותם בצי כאחראים וכמסורים לתפקידיהם הרבים והמגוונים, והפיקוד האנגלי ידע להעריכם. הם התחבבו על הקהילות היהודיות בתפוצות, שימשו כשגרירים בלתי מוכתרים של המדינה שבדרך, ופעלו למען עליית יהודים ארצה.

החזית באגן הים התיכון וראשית ההתנדבות

התגייסותם של אנשי היישוב העברי בארץ ישראל לצי המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה הייתה חלק ממגמת התנדבותם למלחמה בגרמניה הנאצית, ובפרט נבעה ממדיניות ברורה ומוגדרת של הסוכנות היהודית וההגנה "לקנות בכל מחיר ידע צבאי בים באוויר וביבשה".
בשנים 1940 - 1941 נרשם דף קודר במצב בעלות הברית באזור הים התיכון : הם נסוגו מן האי כרתים, והגרמנים פתחו בהתקפה רבתי וזרעו מוקשים בנתיבי האספקה בים. היה צורך דחוף להתחיל בבניית ספינות שולות מוקשים לפינוי עורקי הים לשם אספקה סדירה. הבריטים למדו מהר לדעת כי בעלי מקצוע רבים מרוכזים בעיקר בחיפה. לכן ראתה המפקדה הימית במזרח התיכון (מפקדת הלבנט ששכנה בסטלה מאריס בחיפה בפיקודו של קפטן גאי אונסלו לידקר) את המקום המתאים ביותר להקמת מספנות בעיר נמל זו. גישתם הייתה להפוך במהירות את אוניות הדייג לשולות מוקשים. הבריטים היו מודעים ליכולת הטכנולוגית בעיר, ונעזרו בשירותיהם של בית הספר בסמ"ת, של התכניון העברי וכן בשירותי מספנות קירשטיין את גרינשפון (כיום נקראת החברה Israel Kirstein Corp. Ltd).
עם פרוץ המלחמה בשנת 1939 פנו יורדי ים רבים, עובדי נמל ואנשים במקצועות אחרים הקשורים למקצועות הימיים, למוסדות הלאומיים ולשלטונות הבריטיים וביקשו לגייסם לצי המלכותי. אולם, למרות מצבם הקשה, בעיקר אחרי כניעת צרפת בשנת 1940, לא התלהבו הבריטים מן הפניות והבקשות מסיבות שונות. הסיבה הראשונה הייתה היוקרה הבריטית, שכן השירות בצי נחשב לשירות בכיר (Senior Service) והאנגלים לא ראו בעין יפה שירות בצי של יהודים ארץ ישראלים בתפקידי קצונה ובתפקידי נגדים בכירים, אשר יפקדו על ימאים בריטיים ותיקים. הסיבה השנייה והעיקרית הייתה מעצורים פוליטיים ושיקולים של משרד המושבות הבריטי. שערי הצי היו נעולים, אפוא, בפני המתנדבים היהודים, ורבים מהם פנו לכוחות היבשה. חלקם שירתו ביחידות הסוורים שעסקו בפריקת מטענים בנמלים. תרומתן של יחידות אלו הייתה ניכרת, וצ'רצ'יל נתן לכך ביטוי בנאומו על חזית קירינאיקה (Cyrenaica) ויוון.
מגמת המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית וההגנה בגיוס ימאים הייתה לשתף יהודים מארץ ישראל במאבק נגד הנאצים, לנצל את המלחמה לעיצוב כוח צבאי יהודי, וליצור אפשרות של רכישת נשק. רבים מבני היישוב יוצאי אירופה רצו לקחת חלק פעיל במלחמה ולנקום את דמם של בני משפחותיהם שנרצחו. אבל הרכב כוח האדם של המגויסים היה מגוון, וכלל יוצאי אירופה ואחרים. ביחידות ימיות של ממש שירתו מתנדבים מעטים, שכן רובם שירתו במתקנים ובכלי שייט חופיים במקצועות מכונאות, מסגרות, נגרות או הנדסה. 12 קצינים ממינוי הסוכנות היהודית עסקו במקצועות המכונה, חשמל ואלקטרוניקה, וקצין אחד התמנה לתפקידים מיוחדים. סך הכל מנתה ההתנדבות לצי הבריטי כאלף ומאה יהודים ארצישראליים.
המתנדבים לצי היו מעוניינים לעבוד ולשרת בים, אך מעטים זכו להגיע לכלי השיט.
במרוצת הזמן הוצבו שבעה ממתנדבי היישוב בצוללות, שמונה עשר בטרפדות, מאתיים בסירות מנוע בתוך הנמלים, מאה וחמישים באוניות מלחמה שונות, שמונה עשר שירתו כאלחוטאים, והשאר ביחידות חוף שונות בנמלי הים התיכון וגם לעתים מחוצה לו, בעיקר בתפקידי הנדסה ותחזוקה של אוניות.
היו מתנדבים שהתגייסו לצי תוך עקיפת מנגנוני הבירוקרטיה של ההגנה והסוכנות. מינוי הקצינים היה של הסוכנות. הקצינים היו מהנדסים בהשכלתם, וקיבלו מנוי של לווטנט (סרן בצי) ואחר כך מינוי נמוך יותר של סב-לווטנט (סגן בצי), אף שלא כל מהנדס קיבל מנוי של קצין. כקצין קישור למתנדבי הצי הבריטי התמנה רב חובל זאב הים.

הגיוס

בשלהי שנת 1941, כאשר המחסור החמור בכוח אדם מקצועי העיק ביותר, נאלצו אנשי הצי להסכים לגיוס בעלי מקצוע מיומנים בני עמים זרים שנחשבו בעלי ברית פוטנציאליים למלחמה בגרמנים. בין היתר ניאותו לגיוס יהודים ארצישראליים. מפקדי הצי המלכותי הבריטי בבסיס חיפה, קפטן (אל"מ בצי) לידקר ולוטננט-קומנדר (רס"ן בצי) מיצ'ל, הכירו היטב חלק מן הארצישראלים שעבדו כאזרחים במספנות ובבתי המלאכה של הצי בתיקון כלי שיט ובמתן שירותים כמו הפיכת סירות דיג לשולות מוקשים, והתרשמו לטובה מכישוריהם. לאחר שיחות בינם ובין ראש המחלקה הימית של הסוכנות היהודית בר כוכבא מאירוביץ, בא כוח המחלקה הימית בחיפה ד"ר נפתלי וידרא, מזכיר מועצת פועלי חיפה ולשכת העבודה בנמל חיפה אבא חושי, היועץ המשפטי של הסוכנות דב יוסף, וראש המחלקה המדינית משה שרת - הסכימו לידקר ומיצ'ל להמליץ בפני הממונים עליהם במפקדת הצי באלכסנדריה על גיוס יהודים לצי הבריטי לתפקידי חוף בלבד.
במקביל בדקו אנשי השלטון הבריטי גם את סוגיית גיוס ערבים ארצישראלים לצי. מפקדת הצי באלכסנדריה הטילה על לוטננט-קומנדר סקין-דוף לבדוק את הסוגיה, והלה הוציא מזכר בעניין ביום 20 בפברואר 1942. במזכרו הדגיש סקין-דוף את הצורך בגיוס יהודים וערבים במידה שווה לאותן יחידות. הוא הסביר כי המצב בפלשתינה מסובך, והמליץ לאנשי הצי לנקוט במשנה זהירות. מאידך, הסביר את יתרון גיוס היהודים בשל נאמנותם, המוטיבציה להילחם באויב משותף, וזמן ההכשרה הקצר יותר בזכות השכלתם. בנוסף הסביר כי תהיה בעיה לערבי לקבל פקודות מיהודי ולהפך. הוא המשיך לבקר את מדיניות שלטונות המנדט כנגד המעפילים בפרשת סטרומה ובגירוש מעפילים לאי מאוריציוס. במזכרו הדגיש כי המושג פלשתינה ריק מתוכן, וכי אין לערבים נציג בר שיחה. כמו כן ביקר את רצח אברהם שטרן (יאיר), והסביר כי הבריטים יוצרים במו ידיהם אויב מידיד. בסיכומו של עניין נתקבלה המלצת לידקר ומיצ'ל, ובחודש אפריל 1942 גויסו כ-25 בעלי מקצוע.
במרס 1942 פנה בר כוכבא מאירוביץ בתזכיר מפורט לתנאי הגיוס של מתנדבים יהודים לצי בריטי, והתנאים שהוצגו היו:
• היהודים יגויסו ליחידות עצמאיות תחת פיקוד בריטי עד שיוכשר ויאומן פיקוד עצמאי.
• רמת השכר והתשלום למשפחות המגויסים יהיו זהים לנהוג ביחידות בריטיות.
• המגויסים ישרתו באגן המזרחי של הים התיכון. העברתם לזירה אחרת טעון דיון מוקדם.
• העלאות בדרגה ומינוי קצינים יבוצעו על פי המלצות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית.
הפעילות המדינית נשאה פרי. במכתב מתאריך ה-26 באוקטובר 1942 הודיע לידקר למשה שרת כי האדמירל מפקד כוחות הצי באלכסנדריה, נתן אישור לגיוס יהודים לצי הבריטי וכי קציני הקישור יוצבו בלשכות הגיוס בארץ. המכתב נשלח ביומו השלישי של קרב אל-עלמיין השני, מה שהמחיש עוד יותר את המצוקה הבריטית. המתנדבים הארצישראלים לצי השתייכו ל-RNVR) Royal Navy Volunteers Reserves).
לשכת הגיוס של הצי שכנה ברחוב יפו 104 בחיפה.

יחס הבריטים למתנדבים

האנגלים ידעו מעט מאוד אודות המתנדבים היהודים, והעניין היהודי היה רחוק מהם. הם נהגו להתנשא מעל הארצישראלים, יהודים וערבים כאחד. האנגלים ששירתו בארץ ישראל היו נתונים להשפעת הגישה הבריטית האנטי-ציונית ותדמיתן השלילית של המחתרות היהודיות שפעלו נגד שילטון המנדט. לעתים עמדו ברקע גם אנטישמיות בסיסית וזיהוי היהודים עם קומוניזם ועם השאיפה להשתלט על המזרח התיכון. ותיקי הימאים הבריטים התקשו להשלים עם הגעת בחורים צעירים ומוכשרים שהתקדמו מהר מהם בסולם הדרגות, ולעתים אף הפכו למפקדיהם. לימים, זכו הימאים היהודים לכבוד, לאמון ולהערכה בזכות מסירותם ומקצועיותם, בעוד שגיוס ימאים ערבים הופסק והם נפלטו מהצי לאחר מספר מקרי חבלה בבסיס האדמירלי במפרץ חיפה.

במהלך השרות בצי נרשמו מספר מקרי עימות בין האנגלים למתנדבים:
• מקרה ההפגנה לזהות לאומית של שלמה בונה לזיכרון נספי הסטרומה. ההתכנסות הייתה ברשות הפיקוד. התוצאה נזיפה חמורה בשל תוכן ההפגנה והנאום הפוליטי לזכותו של העם היהודי על מדינתו ולעלייה.
• מקרה היחס העוין בבסיס ס.ס.מ.ד:- מפקד הבסיס - קומנדר קרטיס ממוצא דרום אפריקאי, החל להרע את תנאי השרות של הארצישראלים. הוגבלו חופשות, היו משפטים ללא צידוק וכשהיחידה זכתה לשבחים, העלים המפקד עניין זה מהמתנדבים. שיא היחס העוין היה איסור לחגוג את מסיבת חג החנוכה ואיסור על שירה בעברית בתחום הבסיס. כתוצאה מכך החל רצף בקשות העברה. קרטיס החליט כי זהו מרד והזעיק את קפטן מארי המהנדס הראשי של הצי הבריטי. לאחר בירור עם הקצין היהודי, לוטננט שניידר, נערך מסדר בו הוסבר כי העונש על מרד בצי בזמן מלחמה הוא מוות. אולם מאחר שידוע היה כי המלינים הנם מתנדבים, קרטיס לא קודם בדרגה ואף הודח מהצי. טרם ההדחה הספיק להעליל עם רס"ר המחנה על שלושה מתנדבים שכעונש סולקו מהבסיס.
• פרשת המפקד היהודי:- בנימין קסל, קיבל מנוי של קצין המכונה של בבסיס עדבייה. לקראת הפלישה לסיציליה, נתקל בגל בקשות העברה של קצינים בריטיים תחת פיקודו שלא יכלו לקבל את העובדה שיהודי מפקדם. הוא הוציא מכתב, וציין כי בקשות האנגלים הנם חבלה במאמץ המלחמתי. משנודע העניין לפקודיו, הקצינים הבריטים והוברר כי הם צפויים לעונש, החלו לשתף פעולה.

בסיסי הצי שבהם שירתו מתנדבי היישוב

בסיס מורטה - HMS Moreta: בחיפה במקום בו נמצאת היום קריית אליעזר – בסיס התגייסותם של המתנדבים היהודים. בבסיס זה גרו מתנדבי הצי ששירתו בחיפה. שלמה יעקבסון, יוצא המחלקה הסורית, שרת בו כמש"ק משמעת ושלישות. אימוני המתנדבים התנהלו בבסיס טירה במבואות הדרומיים של חיפה. הבסיס נסגר עם סיום המלחמה.
בסיס מספנות חיפה - RN Haifa Shipyards: בנמל חיפה. שירתו בו בעלי מקצוע שונים ביניהם, ג'ו נוביק, המהנדס ליווטיננט רינגר, ולוטננט קומנדר מיטשל שסייע רבות ביחסו האוהד בגיוס המתנדבים לצי.
בסיס מידוויי - HMS Midway: בבירות, הגיש שירותים לכלי שייט שונים. שירתו בו 10 מתנדבים ארץ ישראלים.
בסיס פורט סעיד: בשל היותו בפתח תעלת סואץ היה מהחשובים שבבסיסי הצי. בתי המלאכה טיפלו בקשת רחבה של כלי שיט. היו אלה אניות קיטור מכל הגדלים, כולל ספינות טורפדו וצוללות. אנשי הצי התגוררו בבית הצי Navy House. בסיס זה מנה 200 ימאים, מהם חמישים יהודים.
בסיס סנדרס - HMS Sanders: ליד איסמעיליה. טיפל בכלי נחיתה וכלים קטנים. שירתו בו מאה אנשי צי, מתוכם שלושים יהודים.
בסיס סטג - HMS Stag: בקרבת נמל סואץ ותפקידו היה להגיש שירותים טכניים שונים לכלי שיט שבאו מאזור הקרבות במזרח הרחוק. שירתו בו מספר יהודים.
בסיס עדבייה HMS Adabiya: מדרום לסואץ. בבסיס שירתו 500 ימאים, מתוכם 15 בעלי מקצוע יהודים.
בסיס די.אי.אם.אס - Defensively Equipped Merchant Ships) HMS DEMS), פורט תאופיק: מחנה קטן שעסק בהדרכת תותחנות לימאים מצי הסוחר. הצוות אימן את הימאים בתותחנות. שירתו בו שלושים אנגלים ועשרה יהודים.
בסיס נייל - HMS Nile: באלכסנדריה - בסיס מפקדת הצי הבריטי של האזור המזרחי של אגן הים התיכון. מכאן פעלו המשימות המבצעיות של השייטות השונות. בסיס זה טיפל בנושאי אפסנאות וכח אדם. בבסיס זה שירת זאב הים כקצין קישור של המגויסים היהודים באזור. בבסיס שירתו ימאים יהודים שהפעילו סירות מנוע. בראס אל תין, היה בסיס קטן לתחזוקה של ספינות משמר חופים שתפקידן היה לאתר ולצוד צוללות אויב מול חופי מצרים. לימים, לוטננט שניידר היהודי נתמנה למהנדס הבסיס.
בסיס פרומתאוס - HMS Prometheus: בנמל אלכסנדריה, התמחה בתיקון אביזרים קטנים לכלי שיט. בבסיס שירתו 80 בעלי מקצוע ומתוכם 15 יהודים.
בסיס קנופוס - HMS Canopus: בסיס מגורים לבעלי המקצוע בנמל אלכסנדריה היו בו בריטים ויהודים.
בסיס ספינקס - HMS Sphinx: בשולי העיר אלכסנדריה שימש כמחנה מעבר מרכזי של הצי הבריטי במצרים. בו גרו רבים ממתנדבי הישוב.
בסיס ס.ס.מ.ד - HMS S.S.M.D: בלב אלכסנדריה. הוקם בראשית 1943 באחוזת הברון היהודי פליקס דה מנשה. כ-120 ממתנדבי הישוב התאכסנו בה.
בסיס מוסקיטו - HMS Mosquito: באלכסנדריה ובו טופלו טרפדות וכלי שיט קטנים ונערכו מבחנים מקצועיים כמו גם קורסים כגון, צלילה לעומק 10 מטר לצורך עבודה תת-ימית. בקורסים השתתפו ארצישראלים שתורגלו גם בהגנת הנמל, בצלילה ובבדיקת דפנות אוניות מפני מוקשי עלוקה.
בסיס מאסאווה - HMS Massawa: שכן בעיר מאסאווה בחבל אריתריאה לחופו של הים האדום. טרם הגעת בנות הברית שימש הבסיס את הצי האיטלקי. היה בו מעגן ומפרץ טבעי והיווה נקודה אסטרטגית לצי שלחם בגזרת האוקיינוס ההודי. עם נסיגתם מן הבסיס, טיבעו האיטלקים מספר אוניות כדי למנוע מבעלות הברית שימוש בו. הבסיס היה ברשות האמריקאים כאשר המהנדס היהודי קומנדר אדוארד אלסברג ‏, ראש יחידת ה-Salvage של הצי האמריקאי, פנה את כל כלי השיט הטבועים. הבסיס הועבר לצי הבריטי, והיו בו מספר ארצישראלים שהיו שותפים להמשך פינוי כלי השיט הטבועים והפיכת הבסיס לשרות תיקונים עם מבדוקים. תנאי השרות בבסיס זה היו קשים ביותר, והטמפרטורה בו על המבדוק הצף הגיע ל-40 מעלות ומעלה‏. לשם כך, הוציאה מפקדת הצי הנחיות לחופשה רפואית של שבוע, אחת לשבועיים באסמרה. היו יחסי כבוד בין הארצישראלים לבין הבריטים, האמריקאים והאיטלקים.
בסיס פניקס - HMS Phoenix: בסיס זרוע האוויר של הצי (FAA) פניקס (Phoenix).
עג'מי: בית הסוהר של הצי הבריטי באלכסנדריה. תנאי הכליאה בו היו קשים. תקופת הכליאה בו הייתה 21 ימי מחבוש. העבירות שנענשו היו העדרות ללא רשות, משמעת ועריקה ומעשים פלילים. בודדים מן הארצישראלים הגיעו לשם.
אבו כביר: בקרבת אלכסנדריה. שיפצו בו מנועי מטוסים של חיל האוויר המלכותי (ה-RAF) ומנועי סירות טורפדו. בסוף 1942 שירתו בו 25 מכונאים ארצישראלים.
בנגאזי: עם כיבוש בנגאזי על ידי הארמיה השמינית, נשלחו לבסיס 15 בעלי מקצוע יהודים מחיפה ואלכסנדריה לתחזוקה ולתיקון כלי שיט בנמל.
בשעות הערב של 1 במאי 1943 נשמעה אזעקה בבסיס. ממגדל התצפית דווח כי מטוסי צלילה גרמנים התקיפו שיירה ימית בריטית, ומספר אוניות במרחק עשרה מייל מהבסיס טבעו. בשיירה היו אנשי יחידת התובלה היהודית 462. המתנדבים יצאו מיד עם סירות וחילצו כמה עשרות ניצולים.
טריפולי: בסיס זה הוקם לאחר כיבוש העיר ע"י המחנה השמיני של הצבא הבריטי. לבסיס הגיעו 10 יהודים מחיפה שעזרו בהתארגנות הבסיס מבחינה מקצועית. שימש כבסיס לפלישה לסיציליה. לוטיננט קומנדר מיצ'ל שעזר רבות בגיוסם של הארץ ישראלים נהרג בו מהתפוצצות מדחס.
בסיס ביירות מחנה מיידון: שימש אחרי כיבוש לבנון מצרפת של וישי, כמקום מושבו של קפטן לידקר עד אשר העביר את דגלו ומושבו לנמל חיפה. הבסיס הגיש שירותי תיקונים ואספקה לכלי השיט שהגיעו לאזור. בבסיס זה שירתו עשרה ארצישראלים בתפקידים שונים.

יחידות

יחידת הגנת הנמל - Boom Defence  - בשלהי שנת 1941, עוד לפני פתיחת שערי הגיוס הרשמי לצי, הסכימה מפקדת הצי בחיפה לפי בקשתו של דוד הכהן למסור חלק מהגנת נמל חיפה ליהודים. הנמל היווה מטרה להתקפת צי הצוללות האיטלקי, אשר הצליח לשלח לפתח הנמל טורפדו שפגע באונייה. תשובת הבריטים הייתה משולבת, התקנת רשת פלדה לחסימת פתח הנמל נגד תקיפת טורפדו, והתקנת פונטונים לפניה כהגנה נגד סירות נפץ מיחידת הצי האיטלקי. תפקידם המוגדר של אנשי הגנת הנמל היה לשמור על רשת החסימה לנמל כנגד צוללים קרביים עוינים (אנשי צפרדע). הקבוצה מנתה 12 איש, בתוכם בוגרי הקורסים הימיים של ההגנה ומקבוצת החפרים ששירתו ביוון. הימאים הפליגו בסירות והיו זורקים פצצות עומק כדי לפגוע בצוללי אויב. אנשי היחידה התגוררו במלון רקס בחיפה, ואחר כך הועברו לבסיס מורטה. חלקם עסקו בהברחת נשק בסיוע חיילי הבאפס ששמרו על שובר הגלים. מפקד היחידה היה תת-קצין מוריס אריה אשר לימים נעצר ונכלא לשנתיים יחד עם עוד מלח בעוון הברחת נשק להגנה מן היחידה.
 יחידת מבצעים משולבים - Combined Operation - מספר מגויסים יהודים הגיעו ליחידת המבצעים המשולבים של הצי. הייתה זו יחידת קומנדו שהנחיתה לוחמים בעורף האויב. בין המבצעים הייתה הפשיטה לדודקנז. בין הימאים היהודים ששירתו ביחידה זו היה דוד פרומר.
באוניות ובצוללות - המניעים והסיבות שהביאו לשירותם של בעלי מקצוע בצוללות, בטרפדות, ובכלי שיט אחרים היו רבים ושונים, אך בין העיקריים שבהם בלטו במיוחד:
• המחסור בכוח אדם מקצועי בכלי השיט, עקב האבדות הכבדות של הצי בגזרת הים התיכון.
• הלהט של המתנדבים היהודים להגיע בכל מחיר לכלי שיט מלחמתיים של ממש.
צוללות - בסיס הצוללות היה בביירות. בצוללות שירתו 7 מתנדבים ארצישראלים, ביניהם:
משה בוק שירת בצוללת HMS Partin כמכונאי ומכשירן. לאחר מכן, עבר לצוללת חדישה יותר וזו השתתפה בהורדת אנשי קומנדו לחופי אויב ותקיפת אוניות גרמניות.
משה מירון (מירצ'י) שירת כמכונאי בצוללת.
יצחק מרק - שירת כמכונאי בצוללת.
בטרפדות M.T.B ובספינות קרב חופיות M.L
עקיבא פסטרנק שירת בטרפדת בתפקיד אחראי חדר מכונה. הטרפדת השתייכה לשייטת העשירית של הצי המלכותי ופיטרלה במימי דרום איטליה וצפון אפריקה. בסיסה היה במלטה.
אורי ליפמן, החליף את אחראי חדר המכונות שנהרג בפעולה בספינת קרב חופית.
תפקידם היה ללוות שיירות ולבצע פעולות קומנדו בים האגאי בשיתוף עם לוחמי המחתרת היוונית. הצוות השתתף בפלישה לאיטליה.
שירות בסיירת HMS Ajax - ראובן בראון היה ספק לאוניות הצי ושירת בבסיס חיפה צורף לקראת סוף שירותו לסיירת Ajax אשר צוותה השתתף במרדף אחר אוניית המערכה זוטא אדמירל גרף שפיי בקרב נהר לה פלטה. שירת כשנתיים עד שנדרש להשתתף עם הצוות בתרגול השתלטות על אניות מעפילים. משסרב בשל היותו יהודי, הורד מהסיירת והוחזר ארצה. (מאוחר יותר, לכדה הסיירת את אניית המעפילים אקסודוס).
סקונר Schooner - בין המתנדבים לצי הבריטי הייתה קבוצה של אלחוטנים יהודים שהשתתפו במבצעים שונים. הקבוצה אומנה בבית הספר לאלחוט באלכסנדריה. הם הופלו, ולא הוכנסו בסוד הצפנים. בשלהי 1944 הורגש מחסור גדל באלחוטנים עקב ההכנות לפלישה לסיציליה. קבוצה של אלחוטנים יהודים, ביניהם גד בן-ארי נשלחו לספינת המשא מעץ, בת 150 טון, שסיפקה נשק ותחמוש ללוחמי המחתרת היונים באיי הדודקנז, שם השתתפו בפעילות הקומנדו נגד הגרמנים ובמעקב מוסווה אחרי תנועתם בבסיס הצוללות.
פונהיבן - HMS Foinhaven - ספינת קיטור מיושנת ששימשה במלחמת העולם הראשונה כשולת מוקשים. אחר כך שימשה כבית ספר צף לתותחנות נגד מטוסים לימאי הצי המסחרי. מאחר שספינה זו ביצעה את תפקידה קרוב לחוף, החליטה מפקדת הצי להפעילה על ידי צוות ארצישראלי שמנה 30 מכונאים וסיפונאים יהודים ו-10 בריטים בתפקידי פיקוד ומנהלה. אברהם רוזן, שירת עליה.
אנדבור - HMS Endevour - אונייה בת 2000 טון, שימשה למדידות ובסיסה היה בפורט סעיד. מיפתה את עומק הים. עליה שירתו מספר ימאים יהודים.
בולפינץ - HMS Bullfinch - אונייה בת 4000 טון. עסקה בנושאי תקשורת והנחת כבלים באזור המזרחי של אגן הים התיכון. שירתו עליה מספר אלחוטנים יהודים.
אייל - HMS Isle - אונייה בת 1000 טון. שימשה כשולת מוקשים באגן המזרחי של הים התיכון. שירתו עליה מספר יהודים.

בלנהיים - HMS Blenheim - אנייה בת 6000 טון. עגנה באלכסנדריה והוגדרה כאניית אם לתיקונים, ובעיקר עסקה בשיפוץ צוללות. בין 300 בעלי המקצוע ששירתו עליה היו כ-20 יהודים.
ויליץ' - HMS Weelich - עסקה בתיקוני אוניות. הוצבו בה שישה ממתנדבי היישוב.

הנסיונות להתקבל לקורס טייס של הצי - גולת הכותרת בצי הבריטי הייתה זרוע האוויר שלו (FAA Fleet Air Arm), וחלומם של מתנדבים היה לשרת כטייס בנושאות מטוסים. הפיקוד העליון של הצי ומשרד המושבות, חששו מגיוס המתנדבים לתפקידים מבצעיים, כדי למנוע שימוש בהכשרה הצבאית נגד בריטניה לכשמלחמת העולם תסתיים. כדוגמא, סיפורם של: אדמונד וילהלם ברילנט - יוצא פלוגת משמר הרכבת, בעל הכשרה בתעופה, אשר שימש כמדריך טיס של ההגנה בקלוב התעופה הארץ ישראלי בכפר ילדים ושאף להיות טייס בצי. הוא נשלח לקורס טיס בבסיס חיל האוויר של הצי הימי (Phoenix), והשתלב בקורס טייס על נושאות מטוסים. כשמפקדת הצי "גילתה" שהוא מתנדב ארצישראלי -הודח.
צבי אבידרור - התנדב לצי הבריטי, שרת על המשחתת "קרלייל" (HMS Carlyle) שהופצצה על ידי חיל האוויר הגרמני ליד כרתים וטובעה. משחתת הצי שעברה במקום משתה אותו מהמים. לאחר שניצל, ניסה להגיע לזרוע האוויר של הצי. אך נדחה נוכח שאלת האנגלים "מה יקרה אם יפול בשבי כיהודי?".

בשרות ההעפלה וה"הגנה"

מהימאים היהודים שבשירות הצי הבריטי נמנע לבוא לעזרת בני עמם באירופה, אך רבים מהם מצאו דרך לסייע במשימות ההגנה וההעפלה, וכן בארגון הקהילות היהודיות במצרים מחשש פורענויות אפשריות.
גרשון ריטוב - פעל באלכסנדריה במסגרת ארגון ההגנה בהתאם להנחיות נציג הסוכנות היהודית יעקב צור. נציג הסוכנות היה מעביר ידיעות על המתרחש בארץ ישראל בעת מפגשים של חברי ההגנה בבתי ציונים מבני המקום. לעתים הגיעו לשם משה שרת ואליהו גולומב, שהיו מעבירים תדריכים באשר למדיניות ההגנה. באלכסנדריה אורגנו מגויסי הצי לחוליות ומחלקות, והקצו להם אזורי מגורים של יהודים כדי להגן עליהם במקרה של פרעות.
כאשר הבריגדה היהודית התכוננה להפליג ממצרים לאיטליה נצטוו אנשי הצי, בראשותו של גרשון ריטוב, לרכז מידם כלי נשק ופנקסי חיילים. נאספו 300 פנקסים למחתרת בארץ. פירוש הדבר היה 300 עולים. מרדכי רון וחבריו עסקו באיסוף "תעודות מסע", וכך אפשרו לצעירים לעלות ארצה עם אוניות המשא הישראליות "עמל", "עליזה" ו"עתיד".
מתנדבי הצי בחיפה סייעו בהברחת מעפילי האונייה "חנה סנש" שהגיעה לחיפה בערב חג המולד בשנת 1945 באמצעות שליחת משאיות נהוגות בידי נהגים יהודים מבסיס הצי. תרומה משמעותית נוספת הייתה של ש. בן-קיקי, שרכש קשרי ידידות קרובים עם המפקד הבריטי של בסיס חיפה והצליח לרתום אותו לסיוע ברכישת נשק, אמצעי לחימה, תצלומי אוויר ואף אוניות.

קשרים עם הקהילות היהודיות

השרות הארוך בנכר יצר הווי מיוחד בין הימאים הארצישראלים, בעיקר בשעות הפנאי שלאחר שעות פעילות. בבסיסים קטנים ומרוחקים הייתה פעילות חברתית מצומצמת, והמתנדבים העבירו זמנם בקנטינה, בצפייה בסרט, בסיורים באזורם ובביקורים ביחידות שכנות. בערי הנמל הגדולות החיים היו תוססים יותר. הייתה פעילות חברתית מגוונת וקשר עם בני היישוב מיחידות אחרות ובעיקר, עם בנות היישוב מיחידת ATS. הוקם ועד של אזרחי המקום, מעין "ועד למען החייל היהודי", אשר אירח את המשרתים מכל הזרועות בבתי משפחות יהודיות, התפתחו קשרים ואף נקשרו בקשרי נישואין.
תפקיד נכבד בהווי הארצישראלי ובחיי התרבות של המתנדבים היהודים באלכסנדריה מילא מועדון ציוני שנקרא מועדון "התקווה". מועדון זה הוקם על ידי ההסתדרות הציונית, והיה מקום מפגש של כל החיילים היהודים מזרועות שונות של הצבא הבריטי. המועדון היה פתוח מידי ערב. פעלה בו ספרייה, עיתונות והיה גם מזנון. וועדת התרבות במקום דאגה לערוך מדי ליל שבת מסיבות עונג שבת, הרצאות ופגישות עם אורחים מארץ ישראל. מועדון זה היה מוקד ליצירת קשר עם יהודי המקום, ורבות מבנות המקום מצאו להן חתנים. החופות נערכו בבית הכנסת המפואר שבאלכסנדריה, בטקס רב רושם בנוסח ספרדי. ביום הניצחון על גרמניה ערכו המתנדבים היהודים מסדר צבאי מפואר בחצר בית הכנסת, ולאחר מכן התכנסו לתפילת הודיה.
מועדון "מנורה" שכן לא הרחק ממועדון "התקווה", ושימש כמסעדה לחיילים היהודים וכמקום מנוחה וקריאה. "מועדון הצי". "The Fleet Club" היה אחד ממתקני הבידור הגדולים באזור. המועדון השתרע על עשרות דונמים וגינתו בלבד שירתה כ-2000 איש. הבניינים כללו אולמי הופעות, קונצרטים, מפגשים וסרטים. היו שם ספריות, מסעדות ושירותי מלון ורחצה. בין באי המועדון היו ימאים דרום-אפריקאים, אוסטרלים, ניוזילנדים, קנדים, הודים, ארצישראלים ובריטים כמובן.
אחת לחצי שנה זכו הימאים לחופשה של מספר שבועות. אלו ששירתו במצרים נטו לתור את המקום והיו מבקרים בקהיר, לוקסור ואסואן שעל גבול סודאן. היו מקרים שהמחתרת המצרית ששיתפה פעולה עם הנאצים, ואף ניסתה לשדוד מהימאים את ספר התשלומים Seaman's Pay Book כדי להחדיר מרגלים גרמנים לצי, ללא הצלחה. מתנדבים אחרים תיירו בבעל בק בלבנון, בדמשק הסורית ואף הגיעו לעיראק ואיראן. היו כאלו שקיבלו חופשה לארץ ונסעו ברכבת "אקספרס מצרים-ישראל". תחנות הרכבת היו בקנטרה, רפיח ואל עריש, ושימשו לתדלוק קטרים וכנקודות החלפת כסף ונקודות "נאפי" לכיבוד חופשי, ללא תשלום לחיילים.

תרומת הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה - להקמת חיל הים

תרומת יוצאי הצי הבריטי ומתנדבי חוץ לארץ (מח"ל), להקמת חיל הים הייתה במספר מישורים:
ניצול כשרונם הטכני בהשמשת אוניות צי הצללים לאוניות מלחמה מאולתרות. היה זה מבצע מורכב מאחר שהבריטים שלטו בנמל חיפה עד ל-30 ביוני 1948 ולכן העבודה נעשתה בחשאי.
כתיבת נוהלי חיל הים הנבנה ונוהגי חיל הים במתכונת הצי הבריטי. עבודה זו נעשתה בעיקרה על ידי שלמה יעקבסון ואריה קוטיק, ששירת בבריגדה ביחידת תובלה 650.
הקמת מסגרות טכניות בחיל הים. יוצאי הצבא הבריטי נקלטו בעיקר בתפקידים טכניים. רבים מהם הגיעו למספנה, למחלקת תיקון אניות בראשה עמדו סא"ל שטוייר מהנדס חשמל ולשעבר קצין בצי הבריטי שנתמנה כמהנדס ראשי של החיל, ואל"מ ג'ו נוביק, לשעבר תת-קצין בצי הבריטי. לאגף ההנדסה נתמנו המהנדסים בנימין קסל, שניידר, לותר, מסינגר לשעבר קצינים בצי הבריטי. ולבסיס ההדרכה של החיל, בעיקר במגמת מכונות: איגרא, מוריס, בראון. היו גם ששירתו על הספינות, בעיקר כקציני מכונה כזוהר גרייף קצין מכונה ראשי במשחתת "אילת".
הקמת המספנה - הגיוס הראשוני לחיל הים התנהל ברחוב יפו 29 על ידי ראש כוח אדם של שירותי הים, שלמה יעקובסון, ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי. יעקובסון הפנה את מתנדבי הצי לחיל הים, רבים מאנשי הצי המלכותי היו אנשי מקצוע ועם רקע מצי מלחמתי מסודר וכך התהוותה השדרה הטכנית הראשונית בחיל הים. מספנות חיל הים הוקמו ביוזמתו של ג'ו נוביק ממתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי.למרות שלא נשא תואר מוסמך הנדסה היה ביצועיסט ואיש יוזמה שדחף את הנושא של הקמת גוף טכני ומספנה בחיל הים. ראשיתה של המספנה הייתה בצומת שדרות המלכים, המושבה הגרמנית במקום שבו עומד כיום מבנה ממגורות דגון. במקום זה שכנו בתי המלאכה של ה Public Work Department הבריטי. אנשי המספנה הראשונים היו ג'ו נוביק וחמישה מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי. הציוד הראשוני של המספנה בא מאיסוף של שלל ציוד מבתי מלאכה ערביים שנעזבו בחיפה במהלך מלחמת השחרור. צוותים נסעו לעכו אחרי שחרורה והביאו ציוד מהערבים, של בתי-המלאכה שנעזבו על ידם, והוקמה המספנה. בפועל היו אלו בתי מלאכה ולא מספנה במלוא מובן המילה, הייתה זו מסגרייה ובה יכולות ריתוך ועיבוד שבבי. המחנה הראשוני באזור חיפה היה בחוף שמן ואחר כך התמקם ב בבת גלים. עם גידול המספנה ובתי המלאכה נוצר הצורך למבנה גדול ומסודר בנמל. מבנה מחסן 4 הופצץ על ידי המצרים, משכך הציעה מנהלת הנמל מבנה הרוס זה לחיל הים כאתר המספנה. אנשי ההנדסה עברו לבתי המלאכה בנמל חיפה ליד בית המכס במחסן 4 ליד שורש הכניסה לרציף הדלק. עיקר כוח האדם היה מבתי מלאכה אזרחיים וללא הבנה בצד הארגוני מקצועי של מספנה וכן הבנה של מבנה ודרישות ממספנה צבאית. היה חסר בכוח אדם וג'ו נוביק הבין שלא יקבל חיילים למספנה ולכן גייס אזרחים בעלי מקצועות רלוונטיים, אלו הפכו לאזרחים עובדי צה"ל במספנה. מעבר לכך נוצר צורך להקמת גופים מקצועיים כבמספנה תקנית והם: אגף חשמל, אגף אלקטרוניקה, בית מלאכה גוף אוניות, בקרת נזקים, נגריה, עבודה תת-ימית, מכשירנות. לאיוש תפקידים אלו הגיעו מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי וביניהם: בנימין קאסל מהנדס מכונות, הלפרין - מהנדס קונסטרוקציות, לאוטרבך ושטוייר (שרטון) מהנדסי חשמל, לוין - מהנדס כימיה. שמואל וינטרפלד שהקים את החשמליה במספנה, יחד עם איזי מוזר, יעקוב קראוס שהקים את בית המלאכה למכשירנות. לאגף אלקטרוניקה הגיע מהצי האמריקאי דיק רוזנברג בהכשרתו הוא היה קצין תותחנים ושובץ להיות קצין קשר לימים פרופסור בטכניון בפקולטה לתעשייה וניהול בנושא מדעי ההתנהגות. למפקדת קצין הנדסה ופיקוח - לותר מהנדס חשמל, מסינגר מהנדס מכונות, אדמונד וילהלם ברילנט מהנדס מכונות, תורפ מהנדס חשמל.
עם הגעתו של פול שולמן, הגיעו מן הצי האמריקאי בעלי מקצוע נוספים שקיבלו מינויים בחיל הים, ג'ונתן לב על התותחנות הימית, פיליפ שטראוס על בדיקת מחלקות המכונה של הספינות בים ואגף ההנדסה בחוף, גרשוני התמנה למפקח על פעולות המספנה. מן הצי האמריקאי הגיעו מהנדסים מוסמכים שהיו קציני חיל הים האמריקני. בהם רוברט אלן, מהנדס אוניות, מוסמך MIT והמכון הטכנולוגי WEBB בניו יורק. אלן הצטרף לחיל הים, והתקדם עד תפקיד ראש ענף אדריכלות ימית במחצ"ד (1951) בדרג סא"ל. בן הלפרין אשר שרת בצי האמריקאי, התמנה לקצין המכונות הראשי של  הראשונה (ק-26, Yucatan) לאחר הגעתה מארצות הברית למרסיי. ב-1948 הפליג איתה ארצה ולאחר מכן שב לארצות הברית. לאחר שנטל חלק כאיש צוות בהפלגת ה"קרוסטלה" לישראל, הלפרין חזר לניו יורק ועבד במחלקה הימית של משלחת משרד הביטחון. בין השאר היה אחראי על הכנתה להפלגה לישראל של אח"י "מבטח", ק-28 ובשנת 1953, של  השנייה (ק-22). 
המהנדס ישראל קירשטיין ששירת בצי הבריטי והיה קבלן אזרחי שעבד רבות בתיקון אניות בריטיות בנמל חיפה. נחשב לגדול ביותר בתחום זה בארץ והוגדר על ידי הצי הבריטי כטוב ביותר במזרח התיכון. הוא מונה על ידי גרשון זק ב-24 במאי 1948 כקצין אחראי לתיקון האניות כיוון שהוא היחיד בארץ המכיר אניות מלחמה, הצבת כלי נשק עליהן וכל צרכיה. מאידך, בן-גוריון דרש אותו להקמת התעשייה הצבאית.
יוצאי הצי הבריטי התקדמו בחיל הים ותרמו להעצמת כוחו וכמו כן תרמו לפיתוח הצי המסחרי והקימו את משמר החופים:
יהושע להב (שניידמסר) - עבר באפריל 1948 מחטיבת כרמלי לחיל הים. מהנדס מכונות בהכשרתו. משיפוץ כלי השייט הראשונים חזר להפליג. לימים, מונה לרמחצ"ד - כאחראי על הלוגיסטיקה של החיל.
אל"מ יוסף (ג'ו) נוביק - הקים וניהל את מספנת חיל-הים בשנותיה הראשונות. תפקידו היה בעקבות שירותו ב-RN והכשרת אוניות מעפילים עבור חיל הים.
סא"ל שטוייר - מהנדס ראשי של חיל הים לימים נתמנה לנספח הימי של צה"ל בלונדון. זאב ורדי - הקים את בית הספר לימאות בבה"ד חיל הים בחיפה.
שלמה יעקבסון היה מפקד בסיס הקליטה הרשמי של חיל הים. ולימים ראש מחלקת השלישות של החיל וכותב נוהג חיל הים.
סא"ל אדם ענב ווינטראוב - שירת כראש ענף חשמל והיה בצוות שהביא את המשחתת אילת לישראל.
סא"ל זאב בר-זאב פרקש היה קצין מכונה במשלחת הראשונה לשרבורג.
אדמונד וילהלם ברילנט, - עסק בהכשרת אוניות מעפילים להפכן כאוניות חיל הים הישראלי.  הקים 'מדור בקרת נזקים' והנהיג את 'אימון הצפה'. הקים את ה'ילת"מ', תכנן את תדלוק ספינות הטילים מבצע "נועה" במצר גיברלטר.
זאב הים - נשלח לאירופה כשליח הרכש של חיל הים, רכש את סירות הנפץ שהטביעו את אניית הדגל של הצי המצרי "האמיר פארוק".

*ע"פ מאמרו של אבי ברילנט  מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי