מתנדב הישוב - יעקב מוטרו - קומנדר בצי ארצות הברית
גדעון טרן, ע"פ ספרו של פרופ' יצחק סמואל - "הדוד ז'אק"
יעקב (ז'אק) מוטרו, נולד במרס 1908 באיזמיר שבטורקיה. בילדותו למד בתלמוד תורה ואח"כ בבית הספר היהודי היסודי "אליאנס". ז'אק לא הראה רצון ללמוד בבית הספר ובעזרת הקשרים של אביו החל לעבוד כשוליה בנמל וסייע בתחזוקת האניות שעגנו בנמל. שתי אהבותיו – המכונות והים נבטו באותם ימים והבשילו עם השנים לדרך חייו.
כשטורקיה השתחררה מהשלטון העות'מני, חוותה הקהילה היהודית גילויי אנטישמיות, הגבלות ואיסורים. יהודים רבים הגרו משטחי האימפריה העות'מנית. באותה תקופה התקרב ז'אק לתנועת "הצופים היהודים". רעיון הציונות – העלייה לארץ ישראל – קסם לו מאד. הוא ראה בו גם מפלט מהלחץ המתמשך בבית. בני המשפחה שחששו מהתגברות האנטישמיות גם קוו להבטיח בעזרתו של ז'אק מקלט למשפחה בפלשתינה אם וכאשר יהיה צורך בכך.
בהיותו בן 16 עלו ז'אק וחבריו "הצופים" על אנייה שהפליגה בין נמלי הים התיכון. ז'אק נפרד מחבריו, ירד בנמל חיפה והתאהב בה מיד. היא הזכירה לו את איזמיר עיר הולדתו. כבחור חסון ונמרץ הוא התקבל לעבודה במוסך בעיר התחתית ולאחר זמן התקדם כלכלית ועבר לעבוד בנמל חיפה החדש. העבודה בנמל עוררה מחדש את משיכתו לאניות, למכונות ולהפלגות בים והרחיבה את ידיעותיו במכונאות ובהפעלת מנופים וציוד מכני כבד.
במקביל פעל לסייע למשפחתו לעלות ארצה ולהשתקע בחיפה. תוך ניצול היכרותו עם אבא חושי שהיה מזכיר מועצת הפועלים בעיר, צלחו מאמציו וכל משפחתו עלתה לארץ והשתקעה בחיפה.
בפברואר 1940, בן 32, החליט להתגייס לצי המלכותי הבריטי. הוא הסביר למשפחתו את החלטתו בכך שכאשר כל העולם מצוי במלחמה, הוא איננו יכול להשקיף מנגד. זָ'אק שמאז גיוסו נקרא שמו באנגלית גֵ'ק, הוצב לתפקיד קצין- מכונות על סיפונה של ספינת מלחמה שעיקר תפקידה היה שיפוץ ותיקוני אניות המשייטות בים בתיכון.
לאחר שרכש מיומנות טובה בתחזוקת והפעלת מכונות האנייה והועלה בדרגה נוכח ביצועיו, בקש העברה לזירה ימית אחרת של האימפריה הבריטית והוא הועבר לאניית מלחמה שעגנה בבומביי שבהודו, עמה פטרל לאורך החופים בצידה המערבי של תת-היבשת.
לאחר שהבין שלא יוכל להתקדם יותר בדרגות מכיוון שאין לו תואר אקדמי של מהנדס, ביטל את התנדבותו והשתחרר מהצי המלכותי הבריטי ופנה בבקשה להתגייס לצי האמריקאי. זו אושרה והוענקה לו דרגת סגן-משנה (אנסיין) – דרגת הקצונה הזוטרה ביותר – אשר הוענקה לו עקב ניסיונו, הצטיינותו בצי הבריטי והכשרתו ההנדסית.
ג'ק התנדב לשרת באוקיינוס השקט בתפקיד קצין מכונות. התנדבות זו זיכתה אותו במעמד הנכסף של אזרח אמריקאי. תחנתו הראשונה הייתה הונלולו, הוואי.
משימתו הייתה לסייע לצוותים הטכניים שנותרו ב"נמל הפנינה" (פרל הארבור) לתקן את כלי השיט שניזוקו אך לא טבעו ולא הושמדו במתקפת הפתע של היפנים בשבעה בדצמבר 1941. ג'ק נרתם למשימה בכל מאודו: הוא ייעץ, עזר, תיקן, פתר בעיות, שלף חלקי חילוף מספינות אבודות ושיקם את חדרי המכונות של האניות הפגועות. אנשי הצוות עמם עבד למדו עד מהרה להעריך את ידיעותיו וניסיונו המקצועי ולהתפעל מתושייתו לאלתר פתרונות לא שגרתיים בו-במקום.
כחודשיים לאחר מכן נשלח– והפעם בדרגת סגן (לויטננט מדרג זוטר) לבסיס האמריקאי הגדול בגיניאה החדשה (כיום פפואה) מצפון לאוסטרליה. שם הוצב מיידית על אחת מנושאות המטוסים של הצי. בראשית מאי 1942 עבר את טבילת האש הראשונה שלו ב"קרב ים-האלמוגים". נושאת המטוסים בה פעל אמנם לא טובעה אך היא נפגעה וניזוקה קשות. ז'ק הפגין כושר מקצועי רב, נחישות בפתרון בעיות ומנהיגות. כך הצליחה נושאת המטוסים להילחם ומטוסיה פגעו והטביעו את נושאת המטוסים היפנית.
הקרב הבא החשוב בו נטל חלק היה "קרב מידווי" בצפון האוקיינוס השקט בחודש יוני 1942. במשך כל ימי הקרבות על איי המידווי עבד ג'ק ללא לאות בחדר המכונות על מנת לתקן נזקים ולהחזיר את נושאת המטוסים לכשירות מבצעית. הוא עודד את צוות המכונאים להפעיל את תותחיה נגד ספינות היפנים. הוא גם עמד בראש צוות משימה מצומצם ששט בסירת מנוע מספינה אחת לאחרת כדי לצמצם את נזקיהן, תוך סיכון חייו וחיי אנשיו. הוא תאם פעולות חילץ מורכבות מזירת הקרב הימית, ועשה מיוזמתו ובתושייתו עוד פעולות רבות שונות במשך כל ימי ולילות הקרב במידווי. ביומו האחרון של הקרבות האחרון נפצע.
בהמלצת מפקדיו, הועלה ג'ק מוטרו לדרגת סרן (לויטננט) ושובץ כקצין מכונות על אניית מערכה משוריינת בעלת עוצמת אש אדירה בשל מספר תותחיה האימתניים שהיו על סיפונה.
בקרב הימי הגדול על גוודאל קנל בנובמבר 1942 הנהיג סרן ג'ק את צוות המכונאים של אניית המערכה הגדולה לעשות כל מאמץ על מנת שתוכל להמשיך לשוט באופן עצמאי, לנווט עצמה לפי ההתפתחויות הקרב ולהפעיל את תותחיה כנגד ספינות הצי הקיסרי.
הוא יעץ באמצעות מכשירי הקשר לקציני המכונות של הספינות הפגועות שהיו רחוקות מכדי שהוא ואנשיו יוכלו להגיע אליהן. הוא תאם תנועות בין ספינות שניזוקו לבין ספינות גרר כדי לחלץ את הראשונות משדה הקרב הימי, הוא פתר בעיות רבות שהתגלו במערכות ההנעה, ההיגוי והמיכון של הספינה ועסק בעצמו בפירוק והרכבה של חלקים מכניים באנייה והתניע אותם.
ג'ק מוטרו הועלה לדרגת רב-סרן ( לויטננט קומנדר) והומלץ לקבלת ציון לשבח על תרומתו הייחודית למערכה.
גם במערכה באי איוו ג'ימה במהלך פברואר 1945, היו ידיו של רב-סרן ג'ק מוטרו עמוסות עבודת הנחייה, חילוץ ושיקום . אף שהקרב היה רובו ככולו קרב יבשה, גם ספינות הצי האמריקאי לא יצאו ממנו ללא פגע. המטוסים יפנים תקפו בגלים את הספינות וצללו לעברן. נזקים קשים יותר גרמו טייסי הקמיקזה המתאבדים שצללו אל תוך הספינות במטרה להטביען ולהרוג את מרבית אנשיהן. רב-סרן ג'ק מוטרו פעל ללא לאות בפתרון בעיות מכניות בספינות, בחילוץ ספינות פגועות ובהנחיית המכונאים בספינות שנפגעו.
בדיעבד הייתה זו הכנה לקראת המערכה הגדולה והקשה על האי אוקינאווה סמוך ליפן בין אפריל ליוני 1945.
במהלך המערכה על אוקינאווה ספג הצי האמריקאי נזקים ממשיים ושילם מחיר כבד באובדן ספינות, בהרס ציוד ימי, במערכות חימוש, בהרוגים ופצועים רבים ובכללם קצינים בכירים ביותר. היה זה הניסיון האחרון של היפנים להציל את האי אוקינאווה מידיהם של האמריקאים ובעלי בריתם.
מפקדו הישיר של ג'ק נפגע במהלך הקרבות והוא התמנה לקצין המכונות הראשי של שייטת האוקיינוס השקט במקומו. ג'ק נשא בכובד האחריות למיזעור נזקים ולשיקום כלי השיט שניזוקו ולחלץ מזירת הקרב הימית ספינות שהיו בסכנת טביעה עקב הפגיעות שספגו. גם כאן הוא הפגין כושר מנהיגות יוצא דופן, דרבן וסחף את אנשי המכונות לעבוד בצוותים מתחלפים, למצוא פתרונות יצירתיים, לעשות כל מה שאפשר כדי שמנועי הספינות יפעלו ברציפות, כך שספינות גדולות כקטנות, ימשיכו להמטיר אש על מטרות האויב היפני. הוא לא רק קבל החלטות והעביר הוראותיו ברשת הקשר, אלא הגיע בעצמו תוך סיכון חייו לספינות השונות, כדי לראות את הנזקים באופן בלתי-אמצעי, לעמוד על מניין הנפגעים מבין המכונאים, לעודד את אלה ששרדו ולסייע להם בכך שדאג לטיפול בפצעיהם. מלחים רבים חבים לו את חייהם משום שניצלו הודות לפעולתו הנמרצת, היעילה והתכליתית.
יותר מחמישים אלף הרוגים ופצועים נפגעו באוקינווה. למרות הניצחון האסטרטגי של ארצות הברית בכיבוש האי, שינה הפיקוד העליון האמריקאי את תכניותיו האופרטיביות והחליט לבטל את הפלישה הקרקעית ליפן ולהטיל פצצות האטום על הירושימה ונגסקי שהביאו לכניעתה של יפן ללא תנאי בספטמבר 1945 ולסיומה של מלחמת העולם השנייה.
ג'ק שהה עוד כמה חודשים באוקיינוס השקט על מנת לסיים מטלות בתחום אחריותו. לאחר סדרת התלבטויות, התייעצויות עם חברים ובירורים במפקדת הצי, וגם מתוך התחשבות בדעתה של רעייתו – הוא החליט לסיים את שירותו הצבאי העשיר ולהתחיל לעשות לביתו. בשלהי שנת 1946 חזר לביתו בניו-יורק כקצין משוחרר בדרגת סגן-אלוף (קומנדר) בצי ארה"ב, דרגה שרק יהודים מעטים הגיעו אליה באותן שנים.
עם תום הקרבות הוענקה לו מדליית השירות המצוין של הצי האמריקני ותעודת הוקרה מיוחדת על תרומתו האישית בחתימתו של גנרל אייזנהאואר לימים נשיא ארה"ב.
ג'ק פנה לעסקים. שאיפה אחת לוותה אותו במשך שנים רבות – לתרום לחברה תגלית או המצאה כלשהי שתהווה את מורשתו, אבל בכורח נסיבות חייו הוא לא זכה להגשים את שאיפתו. הוא נפטר במרס 1998 עשרים יום לפני שמלאו לו תשעים שנה. נקבר בית הקברות היהודי בעיר קולורדו ספרינגס, במדינת קולורדו בארצות הברית.