קרל כהנא

קרל כהנא
אל"מ (מיל') ד"ר בני מיכלסון

קרל כהנא נולד בשנת 1900 בכפר סמולנקה שבמזרח גליציה (אז, מחוז-כתר באימפריה האוסטרו-הונגרית), למשפחה יהודית מבוססת. בילדותו ברח מהבית לעיר הגדולה הסמוכה – טרנופול. כעבור כשנה חזר לכפרו ולמשפחתו. בשנת 1912 עברה המשפחה לוינה.
בשירות הקיסר האוסטרי
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, גויס אביו לצבא, ובשנת 1917 גם הוא גויס לצבא הקיסרי האוסטרו-הונגרי וגדודו נשלח למוראביה. לאחר אימון בסיסי נשלח הגדוד לחזית פאוויה באיטליה.
לאחר הגיוס לצבא נוכח במאפייני החיים בקסרקטיני צבא רב-לאומי זה, סיאוב, שחיתות, לכלוך והתעמרות. יחד עם זאת הלחימה בחזית האיטלקית ולאחר מכן בחזית הרוסית הקנתה לו ניסיון צבאי-קרבי מובהק שכלל את מאורעות מלחמת החפירות, הסתערויות רבות-נפגעים תחת אש אויב, ואף מבצעי סיור ופשיטה מעבר לקווי האויב תוך חיסול ושביית חיילי אויב. שנתיים ויותר לחם כהנא כחייל חי"ר בצבא האוסטרו-הונגרי עד לסיום המלחמה וכניעתו של הצבא בשורותיו לחם.
סיום מלחמת העולם הראשונה הייתה גם קריסתה של האימפריה האוסטרו-הונגרית אשר צבאה נכנע ב- 3 בנובמבר 1918. גדודו של כהנא אשר חנה באזור למברג (לבוב) במזרח גליציה החל מתפרק (כמו הצבא כולו) על פי הלאומים השונים של חייליו. גליציה כולה צריכה הייתה להוות מחוז ממדינת פולין החדשה שזה עתה נוצרה על חורבות הקיסרות. אולם התנועה הלאומית האוקראינית במחוז הייתה חזקה ביותר ולא אוותה לוותר בקלות ולהפוך להיות פולנים. על רקע זה הוקמו בלבוב מיליציות אוקראיניות אשר פתחו בלחימה גלויה כנגד הצבא הפולני שזה לא מכבר הוקם על בסיס חיילים פולנים ששרתו בצבא האוסטרו-הונגרי. במצב זה מצאו עצמם חיילים שבמלחמה היו אחים לנשק לוחמים זה בזה, אוקראינים נגד פולנים ולהיפך. היהודים, תושבי האזור מצאו עצמם בתווך כאשר כל צד טוען שהם מצדדים בצד השני ולכן הפכו מטרה לפרעות מכל עבר.
כחייל קרבי מנוסה אשר שלט בשפות הרוסית, הגרמנית והפולנית שם לעצמו כמשימה להגן על אחיו היהודים ככל האפשר. בידיעת כמה מחברי התנועות הציוניות במקום, הצטרף למיליציות האקוראיניות כחבר מן המניין. כך הצליח לאסוף מודיעין על פרעות המתרחשות לבוא כנגד היהודים ולהזהירם ופעמים מספר אף לנטרל ארועים מסוג זה. כשנה שרת במיליציות האוקראיניות תוך לחימה רצופה כנגד הפולנים עד שבשלהי 1919 הצליחו הפולנים לבסס את שליטתם באזור והאוקראינים נסוגו מזרחה. הוא הצליח להתגנב לרכבת שבויים אוסטרים ששבו מרוסיה ובראשית שנת 1920 חזר לוינה, למשפחתו והצטרף שם לאלפי וותיקי המלחמה היהודים שהצתופפו בה.
שלוש שנים התגורר בוינה. הייתה זו תקופה בה וותיקי מלחמה רבים שלאחר המלחמה הפכו מובטלים, התאגדו לחבורות שנשאו אופי פרה-צבאי והקיצוניים שבהם חיפשו תגרות, ביצעו מעשי שוד והתנכלו לעסקים ולבודדים. היהודים נראו להם כיעד נוח אולם כהנא וכמה מחבריו היהודים, שאף הם שרתו בצבא התארגנו להגנה על הקהילה היהודית ולא פעם מצאו עצמם בתגרות רחוב עם החוליגנים הגרמנים. לאחר שלוש שנים הפך לידוע ומבוקש ברשימות המשטרה עקב תגרותיו והחליט לעבור לעיר קלאגנפורט בדרום אוסטריה.
15 שנים התגורר בקלאגנפורט בה התפרנס בכבוד, היה פעיל בסניף הציוני המקומי, וארגן לצעיריו מחנות קיץ, אבל בעיניו היו אלו "שנים מיותרות". בחודש מרץ 1938 סיפחה גרמניה את אוסטריה, ה"אנשלוס המפורסם" ולאחר כשלושה שבועות התכוננה העיר קלאנגפורט לקבל את פניו של היטלר שתוכנן לו ביקור במקום. יחד עם חבר יהודי תכננו להתנקש בהיטלר בעת הביקור. תוכניתו הייתה פשוטה: במהלך הביקור כאשר היטלר יסע ברכב פתוח, הוא ירה בו. החבר אמור היה להשיג את האקדח ותחמושת ו"כל השאר" לקח על עצמו. אולם החבר לא הצליח להשיג אקדח והתוכנית נגנזה.
בתקופה זו הוקמה בוינה הלשכה המרכזית להגירת יהודים בחסות וניהול ה- SS שיועד להאיץ את גירושם של יהודי אוסטריה. המשרד הוקם באוגוסט 1938 ובראשו הוצב אדולף אייכמן, שניהל שיטת גירוש שכללה ריכוז היהודים בעיר גדולה, הגדרת מכסות ברורות של גירוש יהודים והטלת התשלומים על האמידים שבקהילה למימון כל פעולת הגירוש והנלווה לה, תוך סילוק ביורוקרטיה. הלשכה בוינה הייתה הסמכות היחידה המוסמכת לתת היתרי יציאה מיידית ליהודים מאוסטריה בשנים 1938–1941. הוא נמנה על "מגורשי אייכמן", עלה על רכבת שנסעה עד הגבול האיטלקי אולם שם נעצרה והוחזרה לוינה. שם המתינה ליהודים יחידת גסטאפו אשר אספה אותם וגירשה למחנה דכאו. מאחר שחשד בדבר, ירד בדרך, והצליח להמנע מגורל זה. בניסיונו השני הגיע לצ'כוסלובקיה ומשם בשייט על הדנובה לנמל קונסטנצה שברומניה. ברומניה עלה על אוניית מעפילים ובחודש דצמבר 1938 הגיע לארץ ישראל.

הגיוס לצבא הבריטי – חיל החפרים – משמר עורפי במערכה על צרפת 
בתחילת מלחמת העולם השנייה, ביקשה בריטניה מתנדבים לגיוס לכלל הצבא הבריטי. המסגרות המאורגנות הראשונות מארץ ישראל היו פלוגות החפרים(הנדסה-בינוי) אשר גויסו על אף העדר תמיכה של מוסדות הישוב.
היה זה כוח עבודה לצרכים מגוונים לקיום "מכונת המלחמה", ובתוך כך שליטה וניהול על עבודות אזרחיות לצורכי הצבא. החיל עסק בניהול ואחזקת מרבית מחסני התחמושת, בניית מחנות, שדות-תעופה וביצורים, פינוי הריסות והריסת מחסומים, סלילת דרכים וכבישים, מסילות ברזל ובניית גשרים, הטענה ופריקה של משאיות, ספינות, רכבות ומטוסים.
נתיני מדינות אויב ששהו בבריטניה בתחילת המלחמה, גרמנים, אוסטרים, איטלקים ורומנים, מרביתם יהודים שברחו מאירופה גויסו לחיל זה. כ- 10,000 איש אשר שרתו בפלוגות "זרים", אולם החל ממחצית שנת 1942 כאשר נאמנותם הוכחה מעבר לכל ספק – הורשו לעבור לכלל יחידות הצבא הבריטי.
בנוסף לנתיני בריטניה, שימש חיל זה לגיוס וחיול כוח-אדם מכל רחבי האימפריה: סווזילנד, בסוטולנד, בוטסואנה, בני אפריקה המערבית והמזרחית, ממאוריציוס ואיי סיישל, הודים מכל המעמדות, קפריסאים ומלטזים, פלסטינאים וערבים, צרפתים חופשיים, בלגים והולנדים. בתחילה חולק נשק אישי רק ל- 25% מהם.

בחודש דצמבר 1939, שנה לאחר עלייתו לארץ-ישראל, התנדב לשירות בצבא הבריטי בחיל החפרים, על פי החלטה אישית ולמורת רוחם של מוסדות הישוב. רצונו היה עז ללחום בגרמנים לאחר שחזה מבשרו את מה שעשו באוסטריה. קיבל מספר אישי 10124Pal  ונשלח לאימוני טירונות במחנה סרפנד (צריפין). בסיום הטירונות נשלח עם פלוגת החפרים הראשונה 401 דרך מצרים לצרפת.
הייתה זו פלוגת החפרים הראשונה שגוייסה בארץ-ישראל בפיקודו של מייג'ור הנרי קייטור. גיוסה החל ב-12 בדצמבר 1939 והושלם בסוף ינואר 1940, בהרכב של 233 ערבים, ו-643 יהודים, רובם – עולים חדשים, אשר משפחתם נשארה באירופה והם שאפו להלחם בגרמנים. בתום טירונות במחנה סרפנד, ב- 21 בפברואר 1940, יצאה הפלוגה בהרכב של 660 איש, עם ציוד לחימה מיושן, למצרים, ומשם לרימס שבצפון צרפת. תפקידה היה לבנות מסילות ברזל, לסלול דרכים ולפרוק משאיות, ועשתה זאת ביעילות גבוהה.
בסוף חודש מאי 1940 עם התקדמות ההתקפה הגרמנית אל תוך צרפת, הורה המטכ"ל הבריטי למפקדת חיל המשלוח בצרפת לסגת. פלוגה 401 פוצלה לשניים, מחציתה פונתה לאנגליה ומחציתה השנייה, כ- 230 חיילים (רק יהודים וביניהם כהנא) צריכה הייתה להוות משמר עורפי של נסיגת היחידות הבריטיות מאזור העיר רימס, מדרום לפריז, בחצי האי בריטאן לכיוון ברסט. משימתם החדשה הייתה להרוס (לאחר שקודם עסקו בבנייה) החיילים שידרגו את נשקם תוך שאספו נשק ותחמושת מחיילים שנהרגו ויצרו חסימות עצים על הדרכים, פוצצו גשרים וחיבלו בתשתיות תוך תנועה לעבר נמל סט. מאלו, שם, מכותרים ע"י הכוחות הגרמניים, המתינו מספר ימים, עד שפונו בספינה להובלת פחם, אל מעבר לתעלת לה-מאנש, לאנגליה.
אחר נחיתתם בנמל סאותהמפטון, בו התקבלו בכבוד גיבורים, שוכנו בעיר הנופש קלאקטון-און-סי, אולם בתקופת ה"בליץ" נערכו בחפירות מדרום ללונדון ועסקו בפעילות של חילוץ והצלה. ולאחר מספר חודשים הועברו למחנה בית הספר לארטילריה בקימברלי. בכל בוקר, היו יוצאים ברכבת ללונדון לפינוי וחילוץ הנפגעים הרבים של ה"בליץ" הגרמני.  בתום משימתה, לאחר מסדר תודה, הועברה פלוגה 401 לגלזגו שבסקוטלנד, וצורפה לכוח הבריטי, שיצא על גבי שיירת אוניות, כשיעדה - זירת המזרח התיכון. לאחר כחצי שעה של שייט, הותקפה השיירה, 2 מאוניותיה הוטבעו ע"י צוללות גרמניות וכ- 1000 חיילים טבעו. השיירה ובה הפלוגה (על גבי אניית הנוסעים "אנדס" RMS Andes, ), מפאת החשש מצוללות איטלקיות וגרמניות, לא נכנסה אל הים התיכון אלא המשיכה במסע סובב אפריקה, כולל שהייה של שבועיים בקייפטאון. משם המשיכה אל הים האדום, שהכניסה אליו נשלטה על-ידי תותחי חוף איטלקיים שהיו באריתריאה. לאחר 4 נסיונות, הצליחה השיירה לעבור ולהגיע לסואץ.  עם הגעתה, פוצלה הפלוגה. כ-270 איש התנדבו ליחידת ה"קומנדו 51" והשאר הפכו לפלוגת הנדסה 601.

כהנא הופך ללוחם "קומנדו"
בעת הגעתם של לוחמי פל' 401 למצרים, הוחלט בפקוד המזה"ת להקים כוח "קומנדו" זירתי על-פי הקריטריונים של ה"קומנדו" שהוקם זה לא מכבר באנגליה. המטרה הייתה להקים עוצבה למבצעים מיוחדים עם חיילי עילית שיפשטו על יעדי איכות באגפי האויב ובעורפו, יערערו בכך את רוח הלחימה של האויב, והישגיהם יעלו את רוח הלחימה של חיילי הארמיה ה- 8 לאחר התבוסות הראשונות שהנחיל להם רומל.
הוקמה עוצבת-על שכללה 6 גדודי "קומנדו" וכונתה "ליי-פורס" על שם מפקדה, קולונל רוברט לייקוק. כוח זה פעל בעיקר במדבר המערבי ובקרב המאסף בכרתים.
כהנא וחיילים נוספים התנדבו ליחידת "קומנדו המזרח התיכון 51"שהוקמה ביוזמתו של מי שהיה מפקדו בפלוגת החפרים – מייג'ר הנרי קייטור במסגרת "ליי-פורס". כהנא וחברין קיבלו מדים מנומרים וכובעים אוסטרלים עם סמל פגיון-אגרופן על הכובע. כהנא, בגיל 40, אשר עד אז עבר בצבא הבריטי אימון בסיסי בלבד כחייל בחיל החפרים, נאלץ לעבור אימונים מפרכים באזור תעלת סואץ, בתנאי שטח שונים שכללו אף אימוני שיט ונחיתה על מנת להכשירו ואת חבריו כלוחמי "קומנדו".
בראשית שנת 1941, במנותק מכוחו העיקרי של "ליי-פורס", נשלחה היחידה למשימה עצמאית ללחימה כנגד האיטלקים בחבש. ראשית דבר הושטו כהנא וחבריו לפורט-סודאן. לאחר התאקלמות ואימונים יעודיים שהכשירום ללחימה בשטח הררי גבוהה מכוסה צמחיה באזור ג'דרף (Gedaref) עברה יחידת הקומנדו לזירת הקרבות באריתריאה, בפיקודה של הדיוויזיה ההודית הרביעית. בסוף פברואר ותחילת מארס ביצע  סיורים ומארבים והיה מעורב בשורה של היתקלויות וקרבות בשטח הררי קשה, מול אויב איטלקי שהיטיב להילחם. הוא השתתף בהתקפה הגדולה שהביאה לכיבוש מבצר קרן על ידי שתי הדיוויזיות ההודיות, הרביעית והחמישית. באפריל נלחמה היחידה בקורפוס איטלקי מאולתר בקרבות עד לכניעה סופית של האיטלקים באזור אמבה-אלאגי. לאחר מכן לקח חלק במצור על העיר גוֹנְדָר – הקרב הגדול האחרון במערכה לכיבוש אפריקה מידי האיטלקים.
כאשר חזרה יחידת "קומנדו 51" מהמערכה בחבש למצרים הסתבר לה שעוצבת האם שלה "ליי-פורס" הושמדה למעשה במערכות בכרתים ובלבנון. בפקוד המזה"ת הוחלט לארגן מחדש את "הקומנדו" בזירה ומשאריות היחידות הקודמות הוקמה יחידה חדשה. ליהודים מ"קומנדו 51" (שפורק) ניתנה אפשרות לעבור ליח' הנדסה עברית או להצטרף ליחידת ה"קומנדו" החדשה (המעורבת).

ב"קבוצת החקירות המיוחדות" במדבר המערבי 
לאחר פרוקה של יחידת "קומנדו המזרח התיכון 51" בחר להצטרף ל"קומנדו". במסגרת זו, עבר שוב אימונים אינטנסיביים, אלא שהפעם היה זה שלב מקצועי יותר בו נלמדו הייטב נקודות תורפה במערכי האויב, שימוש בנשק וציוד שלל ונווט מדברי. בתקופה זו הלוחמים שהשתתפו במבצעים מיוחדים מעבר לקווי האויב היו מוסעים לשם באמצעות "קבוצת-המדבר-ארוכת-הטווח" (קמא"ט – L.R.D.G.), יחידת סיור בריטית שהתמחתה בתנועה ונווט בשטח מדברי ואספה מידע על האויב במרחבי המדבר המערבי.
לאחר מספר חודשים ביחידת ה"קומנדו" החדשה, הוצע לו להתנדב  ל"קבוצת החקירות המיוחדת" (Special Interrogation Group), היה זה שם קוד ליחידה מיוחדת שהתאמנה במדבר המערבי לקראת פעילות מעבר לקווי האויב כיחידה גרמנית לכל דבר, במגמה לאסוף מודיעין ולשבש את חיי היחידות הגרמניות.
בעל הרעיון להקמת SIG היה קפטן הרברט ססיל באק (Herbert Cecil A. Buck) בעל עיטור "הצלב הצבאי" (Military Cross) ששרת ב"משמר הסקוטי" וברגימנט הפונג'אבי. באק, אשר למד גרמנית באוניברסיטת אוקספורד, נפל בשבי הגרמני במדבר המערבי, ונמלט כשהוא מחופש לחייל גרמני בחזרה למצרים. הוא הופתע כמה קל היה לו, בהיותו דובר גרמנית שוטפת, לעבור דרך קווי הגרמנים, והציע הקמת יחידה של דוברי גרמנית שתפעל מאחורי קווי האויב. קפטן באק מונה למפקד היחידה והוא גייס את חבריה בעיקר מבין לוחמי ה"קומנדו" היהודיים של יחידת ה"קומנדו 51" שחזרו מפעילות באריתריאה ושהו אז במחנה אימונים בג'ניפה סמוך לתעלת סואץ, ואחר כך במחנה בורג' אל ערב שליד אלכסנדריה, והייתה בתהליכי פירוק. כהנא, לאחר שהתקבל ע"י קפטיין באק בעקבות ראיון בגרמנית, המליץ על 24 לוחמים מיחידתו הקודמת אשר התקבלו במאור פנים ע"י באק.
חלק מהלוחמים גויס ישירות מארץ-ישראל. מגויסים יהודים נוספים הגיעו מהכוחות הצ'כים החופשיים, מלגיון הזרים הצרפתי ומכוחות צרפתיים אחרים בהם היו יהודים מאזורים דוברי גרמנית. בין המגויסים היו ישראל כרמי (שרת בהמשך כמפקד גדוד הפשיטה 9 בצה"ל וכקצין משטרה צבאית ראשי), קרל כהנא ודב כהן ששרת איתו ב"קומנדו 51" (לימים, ממפקדי האצ"ל, שכינויו בארגון היה "שמשון").
בנוסף גויסו ליחידה שני שבויי מלחמה גרמנים, ולטר אסנר (Walter Essner) והרברט ברוקנר (Herbert Brueckner). לפני המלחמה היו השניים חיילים בלגיון הזרים הצרפתי ובמלחמה שרתו ברגימנט ה-361 של קורפוס אפריקה. הם נשבו על ידי הבריטים בנובמבר 1941, ולאחר ששכנעו את חוקריהם כי היו קומוניסטים אנטי נאצים בעברם, גויסו לשמש כחיילים ביחידה על מנת לאפשר ללוחמיה ללמוד את המנהגים וההוי המעודכנים ביותר בקורפוס אפריקה הגרמני.
היה גם ניסיון לשיתוף פעולה עם המחלקה הגרמנית של הפלמ"ח. קפטן באק ביקר באתר האימונים של המחלקה במשמר העמק והציע לאחד כוחות. באוגוסט 1942 ירדו 3 מאנשי המחלקה הגרמנית ובהם שמעון אבידן, מפקד המחלקה, למצרים במטרה להתאמן במשותף עם ה-SIG, אלא שהמפקדה הבריטית התנגדה לשיתוף פעולה זה והשלושה חזרו כלעומת שבאו.
היחידה הייתה חלק מפלגה ד' (D Squadron) ברגימנט "שירות האוויר המיוחד" (SAS) של דויד סטרלינג. מספר הלוחמים ביחידה נע בין 20 ל-38.  מחנה האימונים של היחידה הוקם בקצה המרוחק של קבוצת מחנות מבודדים, מערבית למרסה מטרוח. בנוסף לאימונים צבאיים מקובלים בניווט ובקרב פנים אל פנים למדו חברי היחידה טיפול בכלי נשק ובחומרי נפץ גרמניים, ונהיגה ותחזוקה של כלי רכב גרמניים. כל אחד מחברי הקבוצה קיבל זהות גרמנית, וכל הפעילות במחנה נוהלה בגרמנית. פקודות היום פורסמו בשפה זו ולעתים היו מעירים אדם באמצע הלילה על מנת שידבר גרמנית. מטעמי סודיות נאסר על חברי היחידה ליצור קשר עם חיילים בריטים במחנות הסמוכים. שני שבויי המלחמה הגרמנים, אסנר וברוקנר, שהצטרפו ליחידה לימדו את חבריה את העגה הנהוגה ב"קורפוס אפריקה" ואת שירי הלכת גרמניים. לקראת ביצוע משימות קיבל כל משתתף פנקס משכורת גרמני, סיגריות ושוקולדים מתוצרת גרמניה, ואפילו מכתבי אהבה מזויפים לאהובה בגרמניה.
כחלק מהאימונים הם השתמשו בכלי רכב שלל גרמניים עברו מאחורי קווי הגרמנים בסמוך לברדיה והקימו מחסומי דרכים. כשהם לבושים כשוטרים צבאים גרמנים הם עצרו וחקרו נהגים גרמנים ואספו מודיעין תוך כדי כך. לעתים נכנסו למחנות גרמנים ושוחחו עם חיילים.
ב-3 ביוני 1942 קיבלה SIG את המשימה המבצעית הראשונה שלה להשתלב בכוח של ה-SAS בפיקודו של דייוויד סטירלינג לפוצץ מטוסים בשדות התעופה של דרנה ומרטובה, כ-150 קילומטרים מערבית לטוברוק. לשדות תעופה אלו הייתה חשיבות מיוחדת משום שמהם יצאו המטוסים שתקפו את שיירות הצי הבריטי למלטה, אז בסיס ימי חיוני במרכז הים התיכון שממנו תקפו הבריטים את האוניות שהעבירו דלק ותחמושת מאיטליה לכוחות הציר באפריקה.
לכהנא היה תפקיד מיוחד. הוא מצא חן בעיני מפקד ה- SAS דויד סטרלינג אשר החליט לצרף אותו אליו אישית באופן קבוע. היותו חייל מנוסה ומבוגר יותר מהאחרים, תכונותיו להתנהג בקור רוח במצבי לחץ ושליטתו המוחלטת בעגה של החיילים הגרמניים הוערכו ע"י סטרלינג כאוצר שלא יסולא בפז.
כשהשתתף כהנא (לדוגמה) בסיור מודיעין בגזרת בנגאזי, עם דייוויד סטירלינג וסגנו פאדי מיין מפקדי ה- SAS, עבר את הגבול ונעצר ליד מחסום דרכים נעול בשער. הוא יצא מהרכב וצעק וקילל את החיילים הגרמנים בסלנג גרמני שהוא מעביר שבויים בריטיים ואיים עליהם בנשקו שיפתחו את השער. סטרלינג ומיין נדהמו מהסיטואציה.
בפשיטות באזור בנגזי, השתמש כוחו של סטרלינג בכלי רכב שלל גרמניים, כאשר הלוחמים מ-SIG, שבמבצע זה, שמשו כ"שומרים" על "שבויי מלחמה צרפתיים" (אנשי ה-SAS). לאחר שהצליחו להערים על מחסומי הדרכים של הגרמנים, הגיעה הקבוצה ב-13 ביוני 1942 סמוך לדרנה והתפצלה לשתי קבוצות, כאשר נקבעה מראש נקודת מפגש לאחר ביצוע הפעולה. קבוצה אחת שכללה את קפטן באק, אסנר, שלושה לוחמים מ-SIG וחמישה צרפתים יצאה לפוצץ מטוסים בשדה התעופה של מרטובה. משימה זו, בגיבוים של סטרלינג וכהנא, הסתיימה בהצלחה והקבוצה הצליחה להשמיד 20 מטוסים. הקבוצה השנייה בראשות לויטנט ז'ורדן הצרפתי שכללה את ברוקנר, תשעה אנשי SAS ושלושה אנשי SIG יצאה במשאית לתקוף את שדות התעופה של דרנה. בדרך הם עברו בעיירה דרנה, ובאמצע העיירה ביקש ברוקנר ביקש לעצור בתואנה שמנוע המשאית מתחמם. הוא ירד מהמשאית, ובעוד האנשים במשאית מחכים לשובו, ניגש לנקודת המשמר הקרובה וסיפר למפקד הגרמני מי באמת מצוי במשאית. הגרמנים הקיפו את המשאית ודרשו מהחיילים לצאת בידיים מורמות. החיילים שבפנים יצאו תוך כדי ירי ורובם נהרגו. רק המפקד הצרפתי, אוגוסטן ז'ורדן, הצליח לחזור ברגל לנקודת המפגש עם הקבוצה השנייה שתקפה את מרטובה, כשהוא פצוע. לפי דבריו פוצצו שני אנשי SIG (ששמם נמסר כפטר הס ופטר גוטליב) את עצמם באמצעות רימונים בתוך המשאית כדי לא ליפול לידי הגרמנים. ברוקנר הוטס כגיבור לגרמניה וזכה בעיטור Deutsche Kreuze מוזהב, עיטור גבוה בשתי רמות מ"צלב הברזל". הידיעה על כך שהבריטים עושים שימוש בחיילים המתחזים לגרמנים הגיע להיטלר והוא הורה באמצעות שדר מוצפן (באמצעות האניגמה שהצופן שלה כבר נשבר על ידי הבריטים) מה-13 ביוני 1942 להוציא להורג מיד כל חייל כזה שיתפס.
כהנא התנגד מלכתחילה לשילובם של חיילים גרמנים אמיתיים ביחידה ובפעולות ממש. אבל מפקד היחידה, קפטן באק, טען שהם עברו ביקורת מחמירה של חוקרי המודיעין, ולניסיונם כחיילים בצבא הגרמני יש ערך רב הן באימונים והן במבצעים.
בחודש יולי 1942 השתתף כהנא באחת הפשיטות המוצלחות ביותר של ה- SAS. הייתה זו פשיטה של 18 ג'יפים שחומשו בשלושה מקלעים כל אחד על שדה התעופה סידי-האניש. כהנא שימש בפשיטה זו כמקלען קדמי באחד הג'יפים. הג'יפים של סטרלינג שנכנסו לשדה הגרמני הצליחו במכת האש שלהם להשמיד 37 מטוסים גרמנים בהם מטוסי תובלה שהיו יקרי ערך במיוחד כמובילי תספוקת לצפון אפריקה. אופן זה של הפעלת כוח פשיטה באמצעות ג'יפים חמושים היה הבסיס להקמת גדודי הפשיטה בצה"ל במלחמת העצמאות.
בחודש ספטמבר 1942 עבר כהנא עם יחידתו לבסיס כברית ליד תעלת סואץ, שהיה גם הבסיס של יחידת  SASבבסיס זה גם עבר אימוני צניחה (6 קפיצות ממטוס "רפיד") ואימונים מקצועיים נוספים בעיקר במכשירי קשר.
בלילה שבין ה-13 ל-14 בספטמבר נערך מבצע משולב גדול לתקוף את הנמל ומחסני הדלק הגרמנים והאיטלקים בטוברוק. "מבצע הסכמה" (Operation Agreement) כלל כוחות יבשתיים שהגיעו מנאת המדבר כופרה במסע ארוך שעקף את קווי הגרמנים מדרום, וניסיון להנחית כוחות קומנדו מהים. כמו במבצע הקודם הוסע עיקר הכוח היבשתי הבריטי כ"שבויי מלחמה" שעליהם "שמרו" חיילים מיחידת SIG לבושים כחיילים גרמנים.
כהנא שמחופש היה לקצין גרמני הפך את עצמו במניפולציה למפקד המחסום בכניסה לנמל בשעה ששאר היחידה נכנסת וביצעה את משימתה.
הנחיתה מהים נכשלה, והכוח היבשתי נאלץ להלחם מול כוחות איטלקים וגרמנים עדיפים. רוב הכוח הבריטי נהרג או נשבה ורק מעטים (ובהם קפטן באק וחלק מאנשי יחידת SIG) הצליחו לחזור לקווי הבריטים.
עם כישלון הפשיטה על טוברוק הוחלט לפרק את יחידת ה- SIG. חלק מחבריה שנותרו בחיים הועברו ליחידת ה"קומנדו" מספר 2 ולחמו בה עד סוף המלחמה בבלקנים, ובאיטליה. אחרים המשיכו ב-SAS. קפטן באק הצטרף ל-SAS ונהרג בשורותיו בתאונת מטוס במזרח הרחוק ב-1945.
בינואר 1943 נפצע דויד סטרלינג ונפל בשבי הגרמני. כהנא צורף ליחידת "שירות הסירות המיוחד" ה-SBS  אשר פשטה על בסיסי אויב באיים בים האגאי.

עם ה-SBS   ואנדרס לאסן בזירת הים התיכון
"שירות הסירות המיוחד", ה- SBS, הוקם כבר ב- 1941 ע"י גד' "קומנדו" מס. 8 למשימות של פשיטות מהים על איים, חופים ולאורך נהרות. לאחר השמדתו של גד' 8 והקמת ה- SAS עברה יח' ה- SBS לפיקודו של סטרלינג ו"שירות האויר המיוחד".
לאחר פירוק ה- SIG ונפילתו בשבי של דויד סטרלינג, פטרונו של כהנא, ביקש קרל להצטרף ל- SBS. יחידה שהמשיכה במבצעים מיוחדים באגן המזרחי של הים התיכון, בים האגאי ובים האדריאטי. כהנא שעבר אימוני פשיטה ונחיתה מהים בעת שירותו ב"קומנדו" וב- SAS היה מהבודדים שעברו הכשרה למבצעים מסוג זה.
יעודה העיקרי של היחידה הייתה סיור חופי נחיתה ובדיקתם לפני נחיתות-רבתי כמו זו בסיציליה (מבצע "האסקי") בחודש יולי 1943. אולם הכניעה האיטלקית המפתיעה בשלהי החודש, שינתה באחת את המצב האסטרטגי והאופרטיבי בים התיכון. בעלות הברית באמנם החלו בהתקדמות לאורך ה"מגף" האיטלקי החליטו להעביר את המאמץ העיקרי שלהן לנחיתה בצרפת בשנה הבאה. יחידת ה- SBS התפצלה כאשר חלקה מתכונן לנחיתות בצרפת ולפלגה שלה, בפיקודו של הלורד ג'ורג' ג'ליקו (Jellicoe) ניתנה גזרת האגן המזרחי של הים התיכון, איי הים האגאי והים האדריאטי. בגזרה זו לא היו צפויים מבצעים רחבי-היקף של בעלות הברית ועל כן משימות הפלגה של ג'ליקו כללו השתלטות על איים שנשלטו ע"י האיטלקים שנכנעו והצטרפו לבעלות הברית ופשיטות על איים ויעדים שעדיין היו בשליטת הגרמנים.
קרל כהנא נמנה על צוות-קרב של קצין דני בשם אנדרס לאסן (Lassen, בהמשך הוענק ללאסן "צלב ויקטוריה") בפלגה של ג'ליקו. לוחמי ה- SBS השתמשו בספינות דיג יווניות קטנות (שכונו "קאיק - Caique"), בסירות "קאנו" וסירות גומי במבצעיהם.
בשלהי 1943 השתלט הצוות של כהנא על מספר איים יווניים בים האגאי ועל אחרים פשט, בהם קלימנוס, סימי, סנטוריני ופארוס.
בראשית שנת 1944 השתתף כהנא בנחיתה בחוף האדריאטי בגבול אלבניה ויוגוסלביה ונפצע עם עלייתו לחוף. כהנא ניצל ופונה על ידי חבר אנגלי. כשהחלים, הוצנח כעבור חודשיים יחיד באלבניה ליצור קשר עם כוח אנגלי שנחת בחוף ואבד עמו הקשר. כהנא הובילם לפרטיזנים ובהמשך לחם עם פרטיזנים באזור קורצה שממזרח לטיראנה.
בתום המלחמה חבר לבריגדה היהודית בקלגנפורט שבדרום אוסטריה, עיר בה התגורר לפני עלייתו ארצה ושהאזור היה מוכר לו הייטב. שם השתתף במצוד אחר ה- Werwolf,  יחידת מבצעים מיוחדים נאצית שנוסדה ב- 1944 ופעלה מעבר לקווי האויב. כמו כן עסק בהברחת יהודים מאוסטריה לאיטליה. עם פרוק הבריגדה חזר ארצה.

ממקימי המערך המוצנח בצה"ל
בחודש מאי 1948, עם הקמת צה"ל, הוחלט להקים פלוגת צנחנים לפעולות מיוחדות. לשם כך גויסו מתנדבים אשר יסכימו לעבור קורס צניחה בצ'כיה. הסופר חיים גורי נשלח לפראג כדי לעזור בארגון "קורס צניחה ליהודים מארץ ישראל ופליטי שואה מאירופה". בתקופה זו איפשר הצבא הצ'כי לאמן טייסים, תותחנים וקשרים מארץ ישראל אשר חזרו לארץ בגמר האמון והשתלבו בצה"ל. מפקד הצנחנים הצ'כי הקצה ציוד והציב מדריכים מיוחדים לקורס הצניחה של יהודים מארץ ישראל שנערך בבית הספר לצניחה במחנה הצבאי ליד העיר סטרז' - מצפון לפראג,  קרוב לגבול גרמניה פולין.
קורס הצניחה הראשון לישראלים נפתח בצ'כיה ב-15 בחודש יולי 1948. לקורס הגיעו 42 מתנדבים מתוכם 14 מתנדבים מהארץ ו-28 בחורים מהונגריה, צ'כיה וגם 2 מארה"ב. חניכי הקורס חולקו ל-2 קבוצות: א). 9 קצינים ישראלים ב). 33 חניכים בעלי דרגות אחרות. חיים גורי קיבל דרגת קפיטן (סרן) ונתמנה מפקד הקורס. המתנדבים מהארץ כללו את: דן אבני, יוסף אגסי, דב אל-עמי, שמשון בר-נוי (נוימן), חיים גורי (גורפינקל), י. גלר, יצחק גרינולד, ראובן דרוסקין, יעקב וידיסלבסקי, ב. כהן, קרל כהנא (בגיל 48) ששימש כמדריך בקורס, ארתור לנדמן, י. קופרשטיך, ושמואל קריינר. הקצין ארתור לנדמן (המכונה יוסף שטינברג) עזב את הקורס וחזר ארצה עוד לפני סיומו שהיה ב-1 בספטמבר 1948.
קרל כהנא יחד עם עוד כמה מבוגרי הקורס הצ'כי הראשון חזרו לארץ והיו בין מייסדי פלוגת הצנחנים הראשונה במחנה אחוזה על הכרמל. יואל פלגי מפקד יחידת הצנחנים הראשונה, בחר מיד את קרל כהנא ומינה אותו לראש מטה של היחידה. כהנא הקים את מגרש האימונים באחוזה ודאג לכל הבעיות הלוגיסטיות של רכישה וטיפול במצנחים, ארגון הצניחות ממחנה רמת דוד המרוחק, ותאום ההדרכות.
בתחילת שנת 1949 מינה חיים לסקוב – ראש מה"ד (מחלקת ההדרכה במטכ"ל) את יהודה הררי למפקד החדש של יחידת הצנחנים באחוזה. לאחר כמה ימים שבהם הכיר הררי את כ- 200 הקצינים, המדריכים והחיילים בבסיס הוא חיבר תזכיר והגישו לחיים לסקוב. בתזכיר, הייתה מסקנה חד משמעית "יש לפרק את יחידת הצנחנים באחוזה, ולהקים יחידה חדשה". הרמטכ"ל יגאל ידין וחיים לסקוב קיבלו את דעתו של הררי ונתנו לו אפשרות להקים יחידה חדשה בבסיס חדש. הררי לא התמהמה, הוא בחר בבסיס תל נוף כמקום מתאים לצנחנים (בגלל קרבתו לבסיס טייסת התובלה), ביובל גרשון מחטיבה 3 (צנחן ממלחמת העולם השנייה) כמפקד העתידי של בית הספר לצניחה ובצוות הקמה מצומצם שכלל את קרל כהנא ומספר קצינים ומדריכים מוכשרים. צוות זה הצליח בתוך 3 חודשים לבנות את כל המתקנים הדרושים לבית ספר לצניחה, לארגן את הלוגיסטיקה של מחנה צבאי ולפתוח, בחודש אוגוסט 1949, את הקורס הראשון למדריכי צניחה אשר כונה מחזור א'. למסדר הסיום של הקורס בחודש אוקטובר, הוזמנו ראש הממשלה דוד בן גוריון וראש מה"ד אל"מ חיים לסקוב כדי לענוד לבוגרים  את סמל "המצנח המכונף".
כהנא השתחרר מצה"ל בשנת 1953 בדרגת רב-סרן.
לאחר השחרור עבד במגדל שלום בתל אביב.
ביוני 1974 נהרג בתאונת דרכים והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול. 

מקורות 
ברקאי מרדכי, מלחמתו הפרטית של קארל כהנא: ארבע כתבות דבר השבוע, 18 במאי; 25 במאי; 1 ביוני; 8 ביוני 1962. 
גלבר יואב, תולדות ההתנדבות – בין בריטים, ערבים וגרמנים, יד בן-צבי, ירושלים, 1984.  
קואלס וירג'יניה, מפקד הרפאים, מערכות, ת"א, 1958.
http://www.202.org.il/Pages/zichram/kahana/kahana.php