נערי ריצ'י

"נערי ריצ'י"    The Ritchie Boys
ד"ר בני מיכלסון

סרטו של כריסטיאן באואר "The Ritchie Boys" שיצא לאקרנים בשנת 2004 הציף סיפור מעניין של יהודים ממוצא גרמני ששרתו בצבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה. הרבה כתבות בתקשורת ההמונים יצרו רושם כאילו מדובר ביחידה יהודית למבצעים מיוחדים שפעלה במסגרת צבא ארה"ב. רבים קישרו זאת גם עם סרטו של טרנטינו "ממזרים חסרי כבוד" שנוצר הרושם כי נעשה בהשראת סיפורם של "נערי ריצ'י" – מה שעוד יותר בלבל את הציבור.
במציאות, ניתן כינוי זה ליהודים ממוצא גרמני שהוכשרו בביה"ס למודיעין של צבא ארה"ב במחנה ריצ'י שבמרילנד, ולהלן סיפורם.

יהודים ילידי גרמניה בצבא ארה"ב

בשנת 1940 חיו בארה"ב 11,600,000 זרים. במהלך מלחמת העולם השנייה גויסו מתוכם מעל 300,000 חיילים שלא היו ילידי ארה"ב, ומתוכם 109,000 שעדיין לא קיבלו אזרחות אמריקאית. 41,259 היו ילידי גרמניה ואוסטריה (בהם מעל 90% יהודים) אשר מעל 18,000 מהם עדיין לא התאזרחו. הגורמים אשר השפיעו על הגיוס לצבא היו כרגיל: גיל, מצב משפחתי, עיסוק ובריאות.[1]

בגורמים האחרים שהשפיעו על הגיוס היו קודם כל, הצהרה של גברים-לבנים, שהיגרו לארה"ב לא מכבר, בגילאים 21 – 36 שהם מבקשים להיות אזרחי ארה"ב, מי שלא מילא טפסים עם הצהרה כזו לא נכלל מלכתחילה במגויסים.

לאחר כניסתה של ארה"ב למלחמה בדצמבר 1941 התרחב הגיוס גם לגילאי 18 – 65, אולם לא לנתיני-מדינות-אויב, לפי הגדרת הנשיא (בהן גרמניה, אוסטריה, איטליה, רומניה וכו'), לגביהם נאמר כי: "לא יורשו להתגייס לכוחות המזויינים אלא באישור מיוחד של הצבא או הצי". באופן מעשי, אנשים אלו היו צריכים למלא טופס בקשת גיוס מיוחד המפרט את סיבת רצונם להתגייס ועברם בארץ המוצא – למעשה בקשת התנדבות. טופס זה היה מועבר לבחינה ע"י קצינים בשתי הזרועות ורק לאחר אישורם, תוך ציון שהנ"ל מתאים לגיוס, אפשר היה להתחיל את תהליך הגיוס.

כל זה כאשר נתיני-מדינות-אויב סבלו ממגבלות רבות בהן, מגבלות בתנועה, איסור נשיאת מצלמה, איסור לבעלות על רדיו בגלים-קצרים, איסור בעלות או נשיאת כלי נשק, והייתה חובה עליהם לשאת תעודת זיהוי כל הזמן ובכל מקום.

בחמש השנים הראשונות מאז עליית היטלר לשלטון, בשנים 1935 – 1938, היגרו לארה"ב כ- 27,000 יהודים, וזאת על אף הקצאה אמריקאית לקליטת 27,000 בשנה. רק לאחר סיפוח אוסטריה ואירועי ליל הבדולח בשנת 1938 השתכנעו יהודי גרמניה להגר מעבר לים ולברוח מאירופה הנאצית. הייתה זו השנה הראשונה בה מלאה ההקצאה האמריקאית ובשנים 1939, 1940 היגרו כ- 27,000 יהודים לארה"ב כל שנה.

אולם בתקופה זו נערם המכשול הראשון בפני הפליטים היהודיים מאירופה הנאצית: בארה"ב החלה חרדה מפני ניסיונות גרמנים וסובייטים (שהיו בינתיים בעלי-ברית) להחדיר בתוך גל הפליטים הגובר סוכנים חשאיים ופרובוקטורים. השלכות חרדה זו ניכרה בהחלטת ממשלת ארה"ב להעביר את הטיפול בפליטים-המהגרים ממשרד העבודה-והרווחה למשרד המשפטים. התוצאה הייתה פטאלית, בשנת 1941 הוציאה ארה"ב רק 3,000 ויזות לאוכלוסייה זו - מה שדן למוות באופן וודאי רבים מאלו שסורבו.

נסיבות אלו הביאו לכך שבין השנים 1933 – 1944 רק כ- 130,000 יהודים היגרו מאירופה הנאצית לארה"ב.

במהלך המלחמה שרתו בכלל הכוחות המזויינים של ארה"ב 33,000 יהודים ילידי גרמניה ואוסטריה. רק מחציתם הספיקו לקבל אזרחות אמריקאית לפני גיוסם. דהיינו, מרבית היהודים ילידי גרמניה ואוסטריה התנדבו לשרות, והצליחו לבסוף למצוא את מקומם בין לובשי המדים. אולם, דרכם לשירות הצבאי הייתה כאמור, קשה ורבת מכשולים.

כ- 2,000 מתוכם נמצאו מתאימים לשירות במקצועות המודיעין.[2]

הכניסה למחנה ריצ'י בתקופת המלחמה.

המודיעין הצבאי האמריקאי במלחמת העולם השנייה

בחודש מרץ 1942 , ארבעה חודשים לאחר ההתקפה היפנית על פרל הרבור וכניסתה של ארה"ב למלחמה, החליט הרמטכ"ל, גנרל ג'ורג' מרשל לארגן מחדש את המטה הכללי ואת הצבא בכללו, כמתחייב מהדרישות המתרחבות של הכוחות המזויינים.

הצבא חולק לשלושה גופים: צבא היבשה, חיל האוויר והדרג המשרת. בתוך כך הושפע התחום המודיעיני באופן קיצוני. הוא חולק לשניים:

  • חטיבת המודיעין במטכ"ל (MID) שכללה בסה"כ 26 איש, מהם 16 קצינים. שנועדה לבצע את כל נושאי עבודת-המטה המודיעינית הנדרשת כולל כתיבת סיכומי מודיעין לכל התוכניות והמבצעים ותהליך עבודת מודיעין שלם הכולל: איסוף, עיבוד והפצה.
  • חיל המודיעין הצבאי (MIS) שכלל: מערך מנהלי, מערך מודיעיני, מערך מודיעין-מסכל ומערך מבצעי. באפריל 1942 כלל החיל 342 קצינים ו- 1,000 בד"א.

בחודש יוני 1942, חיל המודיעין הצבאי פתח לצרכיו את ביה"ס למודיעין-צבאי (MITC) במחנה ריצ'י שבמרילנד אשר היה קודם בסיס של המשמר-הלאומי. בית ספר זה הכשיר מש"קי וקציני מערך, מפענחי תצלומי-אוויר, מומחים לשפות ומקצועות מודיעין-כללי. לאחר שנת 1944 נוספו קורסי מודיעין-מסכל. לאחר סיום הלימודים התאורתיים בכתות במחנה ריצ'י עברו החניכים להשלמה קרבית במחנה שארפ בפנסילבניה. לאחר סיום ההשלמה הקרבית צוותו הבוגרים למחלקות מודיעין-שדה ונשלחו לזירות המבצעים השונות. 19,000 חניכים עברו את ההכשרות והאימונים במחנה ריצ'י במהלך המלחמה. אמנם כאשר הגיעו החניכים לעוצבות הלוחמות היו תלונות שחסרה להם בעיקר הכשרה קרבית כחיילים, אולם מעולם בתולדותיו לא הכשיר המודיעין האמריקאי כמות כה גדולה של בעלי תפקידים בזמן כה קצר.[3]

ביה"ס למודיעין צבאי של צבא ארה"ב – מחנה ריצ'י

מחנה ריצ'י הוקם בשנת 1926 כאשר המשמר-הלאומי רכש את השטח לצורכי הקמתו של בסיס אימונים ומחסני חירום. הבסיס נקרא על שמו של מושל מרילנד דאז, אלברט ס. ריצ'י (Ritchie). מאפייני הקרקע והאקלים של מחנה ריצ'י למרגלות ההרים דומים מאד לאלו של גרמניה והייתה זו אחת הסיבות העיקריות להפיכתו למרכז ההכשרות של חיל המודיעין האמריקאי החל מיוני 1942, כאשר המשמר-הלאומי של המדינות השונות המרכיבות את ארה"ב מוזגו אל תוך הצבא הסדיר שהלך והתרחב בצורה מואצת.

במהלך המלחמה הוכשרו במחנה ריצ'י 19,600 חניכים, בהם גם 1,985 המתנדבים - היהודים, ילידי גרמניה ואוסטריה שהצטרפו לחיל המודיעין[4] - מעל 10% מהחניכים (כנראה שבאם נכליל גם יהודים אחרים, ילידי ארה"ב, שגויסו לחיל המודיעין, שיעורם בקרב החניכים היה גבוה בהרבה). כיוון שרק כמחצית מכלל החניכים בביה"ס נועדו לזירה האירופית, האחרים נועדו לזירת האוקינוס השקט ואזורים נוספים, ברור שהיהודים- הגרמנים נועדו רק לזירה האירופית לכן שיעורם היה גבוה בהרבה. באם נתחשב בכך שהחניכים שהוכשרו במקצועות ה"יומינט" היו רק חלק מוגדר מכלל החניכים שעברו במהלך המלחמה בביה"ס למודיעין, ניתן להעריך בסבירות גבוהה ביותר שקבוצת היהודים-הגרמנים היו למעלה מ- 30% מחוקרי השבויים שהוכשרו עבור הזירה האירופית.

רובם ככולם של המתנדבים היהודים-גרמנים הופנו להכשרה במסגרת ענף מודיעין-כללי של בית-הספר. ענף זה הכשיר חניכים בקורסים רבים ומגוונים, בהם קורסי צילום, סרטטים, מיפוי ועוד, אבל בעיקר הם הופנו לקורסי החקש"בים (חוקרי שבויים).

במלחמת העולם השנייה הופנתה תשומת הלב בעיקר לתחום ה"סיגינט" בעקבות פיצוח צופן מכונת ה"אניגמה" הגרמנית ומבצע "מג'יק" לפיצוח הקוד היפני. כמו-כן נעשה שימוש רב בסיור וצילום-אוויר כמקור מודיעיני רחב היקף ופענוח תצ"א הפך למקצוע בעל חשיבות רבה ביותר. אולם מקורות אלו התאימו בעיקר לרמה האסטרטגית והמערכתית בשל סווגם והזמן הרב שעבר מהשגת המידע ועד קבלתו ע"י הכוחות הלוחמים בשדה הקרב. מקור המודיעין שהניב במהלך המלחמה, בין 50 -60% מהמידע ברמה הטקטית היה ה"יומינט" – הידיעות שהושגו מחקירת שבויים, תרגום מסמכי-שלל ושיחות עם אזרחים בשטחי הכיבוש. היו אלו ידיעות שנאספו ע"י הכוחות הלוחמים בעת לחימה, בשטח והיו בעלות ערך רב לעוצבות השדה. היו אלו ידיעות שניתן היה להפכן במהירות למודיעין-קרבי, לשימוש מפקדי היחידות בזמן אמת.

הכשרת חוקרי השבויים נעשתה באמצעות 31 קורסים עוקבים בני שמונה שבועות שהועברו בבית-הספר למודיעין במהלך המלחמה. 15,253 חניכים החלו קורסים אלו אולם רק 11,637 הצליחו לסיימם בהצלחה והוסמכו כחקש"בים.[5] במהלך הקורס, למדו החניכים מקצועות יסוד כמו הכרת צבא ארה"ב וצבאות בעלות-הברית, טופוגרפיה עם דגש על קריאת מפות, שימוש בתצ"א, נווטים ועוד. אולם עיקר הלימודים התמקדו בהכרת הצבא הגרמני, קריאת מסמכים (סיכומי מודיעין ופקודות מבצע) מקוריים של הצבא הגרמני ובכלל זה לימוד סימנים-טקטיים-מוסכמים והשוואה לסט"ם של צבא ארה"ב. קליטת שבויים והטיפול בהם ובכלל זה מיונם על-פי מקצועות ודרגות תוך סימון כל שבוי והפרדה מוחלטת בין חיילים, מש"קים וקצינים ולאחר מכן: חקירה ראשונית בשטח על-פי פירוט הידיעות שנדרשו מהקמ"נים של העוצבות והיחידות והעברת השבויים, בהמשך, למחנות בעורף ולמתקני חקירה מיוחדים. על מנת להפוך לחקש"בים מוסמכים, חלק ניכר מהקורס (כ- 10 ימים) פעלו החניכים כאילו הנם חיילים בצבא הגרמני תוך לבישת מדים גרמנים, ענידת אותות בהתאם ושיחה שוטפת כולל כל השיעורים, ההרצאות והתרגילים נערכו בשפה הגרמנית. על אף שהחניכים היו מיודעים, עקב הרקע שלהם, לשפה ולמנטליות הרי צריכים היו ללמוד את השפה המקצועית, הנהלים והמנטליות הספציפים הנהוגים בעת השירות בצבא הגרמני, תוך עדכון שוטף משבויים "טריים" שהוקצו למטרה זו עבור מחנה ריצ'י.בתחילת 1944, כחלק מההכנות לפלישה לאירופה, נוספו השתלמויות מיוחדות של לוחמה-פסיכולוגית – ל"פ טקטי - באמצעות מערכות כריזה וכתיבת כרוזים ומנשרים. 800 חניכים עברו השתלמויות אלו.

ל"פ טקטי באמצעות מערכת כריזה על טנק "הוני" ("סטיוארט").

בוגרי הקורסים בביה"ס למודיעין נשלחו ברובם כחוליות חקש"בים לעוצבות וליחידות בזירת הים-התיכון ובזירה האירופית. מדובר בכ- 1,000 יהודים-ממוצא גרמני שהוכשרו במחנה ריצ'י. האחרים נשלחו לשרת כחוקרי שבויים במחנות-השבויים בארה"ב (370,000 שבויים בכ- 1,000 מחנות) ובבריטניה או במתקני חקירות מיוחדים. חלקם נשארו כמדריכים במחנה ריצ'י.

בלחימה נגד הגרמנים

צבא ארה"ב נכנס למלחמה באירופה כשותף זוטר. הדבר בלט במיוחד בתחום המודיעין, תחום בו הצבא הבריטי צבר ניסיון רב במודיעין-השדה כנגד צבאות הציר, נהנה ממסורת ארוכה של מבצעי מודיעין והצליח להשיג גישה לרמות הבכירות ביותר של התקשורת הגרמנית באמצעות פיצוח הצפנים שהתבצע בבלצ'לי-פארק. דומיננטיות זו של מודיעין-התקשורת הבריטית נמשכה עד סוף המלחמה. צבא ארה"ב לא היה מודע כלל למימדי הישגי הבריטים בתחום ה"סיגינט", עד למחצית שנת 1943.

המלחמה בזירה האירופית התפתחה באופן הדרגתי בתחום המודיעין והתאפיינה במתן עצמאות הולכת וגדלה לפיקוד העליון של הזירה עד להקניית יכולת עצמאית כמעט לחלוטין עד למצב בו מפקדתו של אייזנהואר ריכזה את השליטה בכל תחומי המודיעין בהמודיעין-המסכל. התפתחות זו החלה בזירת הים התיכון ונמשכה בזירה האירופית.

תחום מודיעין השדה התפתח מעבר-לים גם הוא בהדרגה, כמו תחומי המודיעין האחרים. מה שהחל כמשלוח נתחים נכבדים של חיל המודיעין מהיבשת האמריקאית ובכלל זה גורמי חקירות-השבויים והל"פ הטקטי הפך בחודש אפריל 1943 לחיל המודיעין של מפקדת הזירה.

היה זה ערב פתיחתה של המערכה הסופית בתוניסיה. ראשוני השבויים הגרמנים החלו ליפול לידי האמריקאים לאחר תחילת ההתקפה של הקורפוס השני של פאטון בחודש מרץ, ולאחר הניצחון הסופי בצפון-אפריקה בחודש מאי, נפלו לידי האמריקאים כבר עשרות אלפי שבויים גרמנים.בינתיים נשלחו לחיל המודיעין הזירתי השלמות שכללו בעלי מקצוע בתחום המודיעין בהם: אנשי צנזורה, צוותי מיפוי, צלמים וצוות מדריכים. במקביל למערכה בסיציליה כבר כלל חיל המודיעין הזירתי (MISETO – Military Intelligence Service, European Theater of Operations) בחודש אוגוסט 1943, ערב הנחיתה בסלרנו אשר במגף האיטלקי את כל גורמי האיסוף, העיבוד וההפצה הדרושים ללחימה.

חיילי מודיעין-השדה של צבא ארה"ב במלחמת העולם השנייה פעלו בארבעה סוגי צוותים: חוקרי-שבויים, מש"קי מודיעין, מש"קי פענוח תצ"א ומש"קי מערך. שלושת הסוגים הראשונים כללו בזירה האירופית 2 קצינים ו- 4 בד"א; צוותי המערך כללו קצין אחד ו- 2 בד"א. חיל המודיעין הכפיף שני צוותי חקש"בים וצוות אחד משלושת הסוגים האחרים לכל מחלקת מודיעין דיביזיונית בה פעלו תחת-פיקוד הקמ"ן.[6] מספר גדול יותר של צוותי-מודיעין הוקצו לרמת הקורפוס ובמפקדות של ארמיה או קבוצת ארמיות אורגנו ליחידות מודיעין שכללו גם כוח אדם מנהלתי נוסף וגורמים לוגיסטיים. אמנם נראה כי צוותי-המודיעין כשלעצמם היו קטנים, אולם באם נחשב את היקף סדר הכוחות שלחם בזירה האירופית הרי מדובר היה בסדרי גודל לא מבוטלים. בזירה זו שרתו, רק בצוותי-המודיעין, 3,500 חיילים, וזאת מבלי לקחת בחשבון את אלו ששרתו בצנזורה או את מחלקות וגורמי המודיעין במפקדות מרמת הגדוד ומעלה. בכל גדוד הייתה כתת מודיעין שכללה (מלבד הקמ"ן) סמל אחד ועוד ששה חיילים ובמחלקת מודיעין חטיבתית או דיביזיונית שני קצינים עוזרים ועוד 9 בד"א.[7]

הכנת הכוחות והכשרת החקש"בים במחנה ריצ'י שהתחילה שמונה חודשים קודם למערכה בתוניסיה השתלמה ובמערכה זו כבר השתתפו לראשונה המתנדבים היהודים ממוצא גרמני – "נערי ריצ'י". סגן האנס האבה (Habe) לדוגמה, השתתף כקצין חקש"ב במערכה בצפון-אפריקה.[8]

לאחר מכן המשיכו עם יחידותיהם במערכה בסיציליה, ובהמשך המלחמה, בשנת 1943, באיטליה.

אחת הבעיות המרכזיות שליוותה את המתנדבים היהודים ממוצא גרמני הייתה החשש לנפילה בשבי. במקרה כזה הייתה וודאות כמעט מוחלטת, שבהיותם ילידי גרמניה, יישפטו מיידית כבוגדים ויוצאו להורג. חשש זה לא מנע מהם לשרת ביחידות קרביות כנדרש על-פי צורכי הצבא. יחד עם זאת הם חוייבו בזהירות יתר, חלקם שינו את שמותיהם וטשטשו את מוצאם היהודי-גרמני.

במהלך הנחיתה של בעלות-הברית בנורמנדי, ביוני 1944, צורפו צוותי חוקרי-שבויים בהם היהודים ממוצא גרמני, לכוחות הצנחנים – הראשונים ללחום וגם לחי"ר ולשריון.

וורנר אנגרס ומנפרד סטיינפלד צנחו בליל 5/6 ביוני 1944 במסגרת הדיביזיה המוטסת ה- 82. משימתה של הדיביזיה הייתה לצנוח בחצי האי קוטנטן ולבודד את גזרת הפעולה של הנחיתה האמריקאית מהים, בעיקר בחוף "יוטה". ההצנחה הייתה מפוזרת והצנחנים נחתו מעל 10 ק"מ מהאזור המיועד. אף על פי כן הם אספו אתם חיילים נוספים ותקפו מטרות גרמניות שונות תוך גרימת בלבול רב בעורף הגרמני. עד לסיום המלחמה קודמו לדרגת סמל-ראשון ושניהם עוטרו ויקטור ברומברט, היה בצוות החקש"בים של דיביזיית השריון מס. 2 אשר במערכה בנורמנדי נחתה בחוף אומהה ב- 9 ביוני 1944, חצתה את חצי האי קוטנטן והשתתפה באיגוף הכוחות הגרמניים. לאחר מערכת נורמנדי, צורף לחוליית החקש"בים של דיביזיית החי"ר ה- 28 והשתתף אתה בקרב העקוב מדם ביער הוגרטן שבארדנים.גם ב"כוכב הארד"[9] וגם ב"לב הארגמן"[10].  

סטפן לוי היה בצוות החקש"בים של דיביזיית השריון מס. 6 אשר במערכת נורמנדי נחתה בחוף "יוטה" ב- 19 ליוני, עם הגל השני, והוותה מרכיב חשוב בארמייה ה- 3 של פאטון בפריצה של מערכי הגרמנים וכיתורם. בהמשך לחם במערכת הבליטה והיה בין משחררי מחנה הריכוז בוכנוואלד.

וולטר מידנר, היה בצוות החקש"בים של דיביזיית חי"ר מס. 90. כוח-משימה וובר מדיביזיה זו התקדם בשבוע הראשון של אוגוסט מזרחה וכבש בסערה את העיר הצרפתית מאיין (Mayenne). כיבוש זה כלל את הגשר מעל הנהר (שנמשך מצפון לדרום) ואיפשר לכוחות השריון של הארמיה ה- 3 של פאטון לנוכ במהירות ולאגוף את הגרמנים מדרום וממזרח. בעיר נתפסו מעל 100 שבויים גרמנים. וולטר מידנר מיין אותם במהירות והצליח לשאוב מידע מכמה קצינים בדבר כוון ההתקדמות הטוב ביותר לכיתור כוחות הארמיה הגרמנית ה- 7. על הישגו זה שהתרחש מיד לאחר הכניסה לעיר כשעדיין לא טוהרה לחלוטין וגרמנים עדיין נתקלו בכוחות האמריקאים, קיבל את עיטור כוכב הכסף (Silver Star), מקביל לעיטור המופת בצה"ל. וכך כתוב בסיפור המעשה: "נשיא ארה"ב מתכבד להעניק את "כוכב הכסף" לרב-סמל וולטר מידנר (מ.א. 32004457) על התנהגות מופתית, תחת אש, לנוכח פני-האויב, בשרתו בדיביזיית החי"ר מס. 90 בצרפת. 20 אוגוסט 1944."[11]  

עם התפתחות מערכת נורמנדי, צורף צוות-הקרב המיוחד של האבה לארמיה ה- 3 של גנרל פאטון. קבוצה זו שהורכבה ברובה מיהודים, גם הם כמו האבה, פליטי מרכז אירופה ובעלי כשרון כתיבה, כללה בין השאר אישים כמו סטפן היים (Heym) וארנסט קרמר (Cramer), שבקיאותם בשפה הגרמנית והבנתם את המנטליות של האויב היו בעלות משקל רב. הצלחתם של חוקרי השבויים היהודים-גרמנים בכל הדרגים בארמיה של פאטון הייתה כה גדולה באיסוף מידע ובערעור רוח הלחימה הגרמנית במבצעי ההתקפה וההתקדמות של הארמיה ה- 3 שקמ"ן הארמיה קולונל אוסקר קוך (Koch) אמר לגביהם: "תרומתם של "נערי ריצ'י לאיסוף מידע על הגרמנים ולערעור רוח הלחימה שלהם אשר איפשרו את הצלחת צבא ארה"ב בהבקעת מערכי ההגנה של האויב במערכת נורמנדי הייתה שווה זהב".[12]

עם פתיחתה של מערכת הארדנים בחודש דצמבר 1944, דיביזיית החי"ר ה- 106 ספגה את המכה הקשה ביותר. היא נערכה בחזית הארדנים לאחר תנועה של 300 ק"מ מצרפת. בצרפת החיילים שהו באוהלי סיירים בזוגות בגשם שוטף במשך שבוע. ב- 10 – 11 בדצמבר 1944 הם החליפו את דיב' החי"ר ה- 2 בקו. ב- 16 בדצמבר ב- 0530 הופתעה הדיב' ע"י הלם המתקפה הגרמנית. בתוך 48 ש' התפרקה הדיביזייה ו- 2 מחטיבותיה הלכו לשבי. מפקד הדיביזיה מה- 1 לנובמבר 1944 ועד ל- 22 לדצמבר היה מיג'ר גנרל אלן ג'ונס. אבידות הדיביזיה היו: 641 הרוגים, 1,200 פצועים ומעל 7,000 שבוים. בין השבויים היו גם שני חקש"בים יהודים ממוצא גרמני – נערי ריצ'י – קורט ג'יקובס ו מוראי זאפלר ילידי ברלין. הגרמנים שתפסו אותם הבינו מיהם כיוון שהשתתפו בחקירת שבויים גרמנים קודם. מיד סובבו אותם וירו בהם בעורף. זו הייתה דוגמא לסכנה שארבה לכל "נערי ריצ'י".

אולם הקצין הגרמני שהוציא אותם להורג קורט ברונס (Bruns) נתפס ע"י "נערי ריצ'י" אחרים והוצא להורג כפושע מלחמה.קפטיין קורט ברונס, פושע המלחמה הגרמני, שנתפס.

עם כיבוש גרמניה הוטל על חטיבת הלוחמה הפסיכולוגית של פיקוד מערב אירופה לטפל בכל נושא מערכות המידע בשטח הכיבוש האמריקאי ובמיוחד בתחומי העתונות והרדיו.[13] כאשר המגמה הסופית הייתה למצוא גרמנים שיוכלו לקבל זיכיון לעסוק בכך, כאלה שלא היו מזוהים עם מכונת התעמולה הנאצית. רבים מ"נערי ריצ'י" שולבו בכך. כמו כן הם שולבו בתרגום, הערכת מידע ואיסוף ראיות נגד פושעי המלחמה הגרמנים במשפטים שלאחר המלחמה ובכלל זה בנירנברג.

במאמר קצר זה הבאנו רק דוגמאות ספורות מתוך מאות רבות של סיפורים המתארים את פועלם של מי שהיו 40% מכלל החקש"בים בזירה האירופית.

39 מ"נערי ריצ'י" נהרגו במהלך המלחמה. אחד בשנת 1943 והאחרים בשנים 1944 – 1945. 22 נהרגו בשדה-הקרב, 2 נפטרו מאוחר יותר מפצעיהם בבתי החולים ושבעה נהרגו בתאונות.

שלושה מאלה שנהרגו עוטרו ב"כוכב הכסף" על גבורתם בשדה-הקרב (מקביל ל"עיטור המופת" בצה"ל).[14]

 

[1] Commissioner Miller, Foreign borne in the United States Army during W0rld War 2 with Special Reference to the Alien, Department of Justice, Immigration and Naturalization Service, Monthly Review, October 1948.  

[2] Patricia Kollander, the Military Intelligence Training Center and the War against Nazism, The Historian Journal, June 2016.

[3] John Patrick Finnegan, Military Intelligence, Center of Military History United States Army Washington, D. C., 1998, p. 68.

[4] Bruce Henderson, Sons and Soldiers, William Morrow USA, 2017, Introduction.

[5] www, Klang Slattery.htm.

[6] Finnegan, Ibid, p. 91.

[7]Finnegan, Ibid, p.97.

[8]  Letter from Hans Habe to Elinor Roosevelt, 6 February 1944.

[9] כוכב הארד (Bronze Star) עיטור זה שנוסד רק בחודש פברואר 1944 הוענק בדרך כלל על מעשי מופת בשדה הקרב, והינו הרביעי בחשיבותו בצבא ארה"ב, לאחר "כוכב הכסף".

[10] "לב הארגמן ( Purple Hart), עיטור המוענק בצבא ארה"ב על פציעה בשדה הקרב.

[12] Ushi Derman, Glorious Bastards: Incredible Story of “The Ritchie Boys”, Beit Hatfutsot, July 29, 2019.

[13] Earl F. Ziemke, The U.S. Army in the occupation of Germany 1944-1946, Center of Military History,  U.S. Army, Washington, D. C., 1990, p. 374.

[14]  Kathryn Lang-Slattery, The Ritchie Boys and Questions of Death and Spies, Klang Slattery.htm, February 4th, 2016