ארצות הברית

מספר החיילים:    550,000                                                                                        לרשימת המאמרים של ארצות הברית- לחצו כאן
מספר הנופלים:    38,338                                                                                           לרשימת הלוחמים
מספר בעלי העיטורים:      49,315

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה צבא ארה"ב כוח מקצועי קטן בן 175,000 איש. לאחר שגרמניה פלשה לפולין בספטמבר 1939 החליט הרמטכ"ל החדש, גנרל ג'ורג' מרשל, לנקוט בצעדים מיידיים להכנת הצבא למלחמה. בין השאר הוא הוציא הזמנה לטנקים מודרניים כמו ה M3 – גרנט.
ב- 1940 חוקק הקונגרס, לראשונה מאז היווסדה של ארה"ב, חוק גיוס חובה (סלקטיבי) בעתות שלום. חוק זה אפשר את הגדלת הצבא בשנה שאחר כך לכדי 1,400,000 איש. ההתקפה היפנית על פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941 הפתיעה את ארצות הברית וגרמה לה להצטרף למלחמה ועם כך להגדיל את כוחותיה המזוינים. במהלך 3 השנים הבאות הוקמו 100 דיביזיות שכללו 76 חי"ר, 16 שריון, 5 מוטסות ו- 2 פרשים.
הניסיון הקרבי האשון של צבא ארה"ב במלחמה נרכש במערכה בפיליפינים בראשית 1942 אשר הייתה גם מפלתו הראשונה. לראשונה עבר למתקפה במערכת גואדלקנל באוגוסט 1942 ובצפון-אפריקה (בתוניסיה), בנובמבר אותה שנה כנגד גנרל ארווין רומל, הפעילות המלחמתית בהמשך המלחמה התנהלה במקביל בזירות מספר, האוקיינוס השקט, אירופה ודרום-מזרח אסיה. בקיץ 1942 התמקדה הלחימה במרחב גואדלקנל, בסיס יפני אשר הווה שטח מפתח באיי שלמה. ב- 7 לאוגוסט התבצעו נחיתות שם ובמהלך 8 החודשים הבאים אירעו 10 קרבות יבשתיים ו- 7 ימיים במרחב.
ב 1942 התמנה גנרל דוויט אייזנהואר למפקד כוח המשלוח האמריקני למבצע "לפיד" – הנחיתה בצפון אפריקה ובהמשך למפקד חילות הפלישה של בעלות הברית לסיציליה ואיטליה. 
ב 1944 הוא התמנה למפקד של מה שכונה בהמשך מבצע "אוברלורד". הנחיתה המתוכננת של בעלות הברית בצרפת. משימתו של אייזנהואר הייתה לארגן חיל משלוח של מליון לוחמים ו- 2 מליון נותני שירותים למלחמה באירופה.
תוכנית הפלישה אשר תוכננה ע"י המטכ"לים המשולבים של ארה"ב ובריטניה כללה הסתערות על 5 חופים ממערב לנהר האורן ליד העיר קאאן (וכונו: חרב, יונו, זהב, אומהה ויוטה) ע"י הארמייה הבריטית ה- 2 והארמייה האמריקאית ה- 1. בגל שני הופעלו הארמייה הקנדית ה- 1 והארמייה האמריקאית ה- 3 בפיקודו של גנרל ג'ורג' פאטון.
ב- 6 ליוני 1944, הוקצו 2,727 ספינות ו- 156,000 חיילים לנחיתה בנורמנדי וביממה הראשונה נחתו 75,000 מהם בחוף באורך 50 ק"מ. היה זה המבצע המשולב הגדול ביותר שבוצע במלחמה עד אז.
הנחיתה הצליחה אולם בחוף "אומהה" סבל צבא ארה"ב 2,500 אבדות בשל ההתנגדות הגרמנית הקשוחה.
המבצע המשולב כלל הנחתת 3 דיביזיות מוטסות בעורף הגרמני במטרה לבודד את חופי הנחיתה מהתגבורות הגרמניות בפנים הארץ. היו אלה 2 דיביזיות אמריקאיות ובריטית אחת. מתוך 23,000 גייסות מוטסים 15,500 היו אמריקאים. 6,000 חיילים מוטסים נהרגו במבצע זה. בימים הבאים הונחתו 156,215 חיילי בעלות-הברית בחופים (ומהאוויר). במבצע בכללו נהרגו כ 10,300 איש.
ב 1944 פיתחו האמריקאים באוקיינוס השקט את האסטרטגיה של הדילוג מאי-לאי ונחיתה באיים אשר הוו שטחי-מפתח לפיתוח המבצעים בזירה תוך מעקף איים אשר בוצרו ע"י היפנים ולא הותקפו. תפישה זו מנעה קרבות ואבדות מיותרים.
ב 20 לאוקטובר 1944 נחתה הארמייה ה- 6 האמריקאית במפרץ לייטה אשר בפיליפינים מקום בו גם התפתחה המערכה הימית הגדולה ביותר במלחמה. היה זה ניצחון מכריע לבעלות-הברית בו הצי היפני איבד 4 נושאות-מטוסים, 3 ספינות-מערכה ו- 10 סיירות, כמו כן נגרמו ליפנים במערכה זו 48,000 הרוגים.
ב 15 לדצמבר נחת צבא ארה"ב באי העיקרי של הפיליפינים – לוזון, כשנתיים וחצי לאחר שגורש משם בבושת פנים ע"י היפנים. המערכה בפיליפינים בין כוחותיו של מקארתור למפקד המגננה היפני יאמאשיטה הייתה קשה ועיקשת ונמשכה עד לסוף המלחמה ב- 1945 בלא שצבא ארה"ב יצליח להשלים את כיבוש המדינה.
המערכה האחרונה של צבא ארה"ב במלחמה התרחשה בחודשים אפריל-יוני 1945 כנגד הצבא היפני באוקינאוואה אשר נכבשה לאחר מאבק עיקש ועקוב מדם. 
.בשורות הכוחות המזוינים של ארה"ב שרתו כ- 15,100,000 איש עד לסוף שנת 1943 כ- 65 מליון גברים ונשים הועסקו במקצועות הדרושים למאמץ המלחמתי. 
עד סוף המלחמה 16.1 מליון גויסו, 73% שרתו מעבר לים, 292,000 נפלו בקרב, 114,000 נהרגו מסיבות אחרות, 701,385 פצועים ו- 124,079 שבויים.
ארה"ב – "מחסן הנשק של בעלות הברית" בפי צ'רצ'יל, ייצרה במהלך המלחמה 84,027 טנקים, 631,873 ג'יפים, 129,255 מטוסי-קרב, 80,930 מטוסים אחרים, 37,701000 פצצות, כ- 12,300,000 רובים.
במהלך מלחמת העולם השנייה שרתו בכוחות המזוינים של ארה"ב 550,000 יהודים.
40 מהם הגיעו לתפקידי פיקוד בכירים ביותר – 18 גנרלים, 6 מיג'ר-גנרלים, 12 בריגדיר-גנרלים, אדמירל (4 כוכבים) 1, 2 אדמירלי-משנה וקומודור אחד.
במהלך המלחמה נפלו 38,338 חיילים יהודיים 
החיילים היהודים זכו ל 49,315 עיטורים וציונים-לשבח. 3 זכו לעיטור הגבוה ביותר – מדלית הכבוד של הקונגרס (בן סולומון, איזידור יאכמן וריימונד זוסמן).
66 זכו בצלב-השירות-המצוין.
28 בצלב-הצי.
41 באות-השירות-המצוין,
244 בלגיון-הכבוד.
1,434 בכוכב-הכסף,
2,047 בצלב-הטייס-המצוין,
191 באות-החייל,
28 באותות הצי וחיל הנחתים,
4,641 בכוכב-הארד.
13,212 באות-התעופה 
14,550 בלב-הארגמן. 
26,000 זכו בציונים-לשבח בכתב.
זרוע האוויר של צבא ארה"ב (USAAF)
ב 1940 החליטו שר המלחמה האמריקאי הנרי סטימסון והרמטכ"ל ג'ורג' מרשל לארגן מחדש את כוחות האוויר של צבא ארה"ב ולמזג את חיל האוויר אשר היה אחראי על בניין הכוח עם הפיקוד האווירי המבצעי שאחראי היה על הפעלתו והוקמה זרוע האוויר של צבא ארה"ב (USAAF) בפיקודו של גנרל הנרי ארנולד.
בשנת 1941 שרתו בזרוע האוויר 25,000 חיילים ועמדו לרשותה 4,000 מטוסים. ובכלל זה מטוסי P-35, קרטיס P-36, ומפציצי הדסון, SBD-3 ו B-25, מיטשל.
זרוע אוויר זו סבלה קשות בעת המתקפה היפנית על נמל הפנינים והפיליפינים ב- 7 וב- 8 לדצמבר 1941. רק בנמל הפנינים לבדו הושמדו 178 מטוסי-קרב ועוד 159 ניזוקו קשה ו 2,403 חיילי הזרוע נהרגו ו 1,776 נפצעו.
לאחר כניסתה של ארה"ב למלחמה עלתה תפוקת הייצור של המטוסים באופן דרמטי. ב 1942 לבדה יוצרו 10,769 מטוסי-קרב ו- 12,627 מפציצים. בשנה שאחריה כבר גדל מספר זה ל- 23,988 מטוסי-קרב ו- 29,355 מפציצים. שיא היצור היה בשנת 1944 עם 38,873 מטוסי-קרב ו- 35,003 מפציצים.
הייצור כלל מטוסי-קרב חדישים כמו המוסטנג P-51, גרומן-הלקט, קורסייר ו- P-47 תנדרבולט. כמו כן חלה התקדמות רבה גם בייצור מפציצים כמו ה B-17 "מבצר מעופף", B-24 לייברייטור ו B-29. 
בפברואר 1942 הצטרף חיל האוויר ה- 8 האמריקאי, אשר הוצב באירופה בפיקודו של גנרל קרל ספאץ, לפיקוד ההפצצה הבריטי במתקפת ההפצצה האסטרטגית על העורף הגרמני במגמה לשבור את רצון הלחימה של האויב תוך התמקדות בריכוזי אוכלוסייה וערים מרכזיות. 
במסגרת מתקפה זו חולקה הפעילות המבצעית בין חיל-האוויר הבריטי אשר תקף בלילה לאמריקאי שתקף לאור היום. במסגרת זו, התקפה ממוקדת על המבורג באוגוסט 1943 הביאה להרג של 50,000 אזרחים גרמנים.
בראשית 1944 הוכנס לשירות בחיל האוויר של ארה"ב מטוס המוסטנג P51B. מטוס חדיש זה יכול היה ללוות את המפציצים למשימות ארוכות טווח ללב גרמניה הנאצית. היה זה מטוס יוצא מגדר הרגיל אשר גרם לאבידות כבדות לחיל האוויר הגרמני.
מטוס מוצלח אחר היה הקורסייר אשר הפיל במלחמה בזירת האוקיינוס השקט 2,149 מטוסי אויב במהלך 64,051 גיחות מבצעיות. יחס ההפלות הטוב ביותר בתולדות הלחימה באוויר.
לקראת מבצע הנחיתה בנורמנדי הונחה חיל האויר להתמקד בהריסת מערכת התחבורה הגרמנית המובילה לזירת הנחיתה המיועדת. ובמקביל, להמשיך לפגוע במפעלי התעשיה הגרמנית. 
בשלהי 1944 השיגו חיילות האוויר של בעלות הברית עליונות אווירית מוחלטת בשמי גרמניה ויכלו להשמיד כל מטרה שהוחלט עליה. בהפצצה אוירית שהונחתה ב- 3 בפברואר 1945 על ברלין, נהרגו 25,000 איש.
במגמה לשבור סופית את רוח הלחימה הגרמנית, תכנן מפקד פיקוד ההפצצה הבריטי מרשל-האוויר ארתור האריס, מתקפה ממוקדת על העיר הגרמנית דרזדן. ב- 13 בפברואר 1945, תקפו 773 מפציצים בריטים את העיר ובעקבותיהם 527 מפציצים אמריקאים. התוצאה הייתה הריסת העיר ו- 135,000 הרוגים.
במזרח הרחוק, טוקיו, בירת יפן, הפכה למטרה ראשית עבור חיל האוויר האמריקאי. התקיפות הראשונות החלו בשלהי 1944 כאשר ניתן היה להפעיל מפציצי B29 מבסיסים באיי מריאנה.
לאחר כיבוש איוו-ג'ימה ע"י צבא ארה"ב התאפשר לחיל האוויר להגביר את תקיפותיו על יפן. מספרם הרב של בתים בנויים מעץ ביפן גרם לסופות אש עצומות בעת ההפצצות. ב- 9 ו- 10 למרץ 1945 הותקפו טוקיו, נגויה, קובה, אוסאקה ויוקוהמה. מתקפה זו זיעזעה את יפן כולה בגרמה 260,000 הרוגים ו- 9.2 מליון חסרי-בית.
בקיץ 1945 היה מוכן חיל האוויר להנחית את מתקפתו הסופית על יפן. ב- 6 לאוגוסט 1945, הטיל מפציץ B29 פצצת אטום על העיר הירושימה ובעקבותיה ב- 9 לאוגוסט פצצת אטום נוספת על נגאסקי. ב- 10 לאוגוסט הודיעה יפן על כניעתה והמלחמה באה לסיומה.
בשיא עוצמתו, כללה זרוע האוויר של צבא ארה"ב במלחמה, 75,000 מטוסים ו- 2,411,294 חיילים. סה"כ האבידות במלחמה היו 115,382 הרוגים בהם 52,173 אנשי צוות-אוויר. 

אירגוני המודיעין
או אס אס - OSS
המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS Office of Strategic Services-) היה ארגון הביון האמריקאי העיקרי, שפעל במלחמת העולם השניה בכל החזיתות, מקבילם של ארגון המודיעין הבריטי MI-6 והמשרד למבצעים מיוחדים ה-SOE. הארגון הוקם בצו נשיאותי ב- 13 יוני 42 והתקיים עד לביטולו בצו נשיאותי ב- 20 ספט' 45. תחילתו במינויו של מייג'ור גנרל ויליאם ג' דונובאן (Donovan) ביולי 40 ע"י הנשיא רוזבלט (דונובאן היה אחד משני הקצינים האמריקאים המעוטרים ביותר במלחמת העולם הראשונה, השני היה דאגלס מקארתור) לשליחות בבריטניה, שם הציגו בפניו מארחיו, ראשי השירותים החשאיים הבריטים, את פעילויותיהם ואיפשרו לו להתרשם מהמצב בו נמצאה בריטניה אותה עת. עם שובו המליץ בפני הנשיא על הקמת רשות מרכזית למודיעין, שתתאם גם את פעילותם של כל הגופים שעסקו במודיעין בצבא, בצי, במחלקת המדינה ועוד. הנשיא קיבל את המלצותיו ושנה לאחר מכן מינה אותו למתאם הראשי של מידע עבור הנשיא וככזה הפך גם לגורם המרכזי שריכז את פעילות גורמי המודיעין האמריקאיים ואת שיתוף הפעולה, שהחל להתפתח בתחומים אלה, עם השירותים הבריטיים. ביוני 42 הפך משרדו ממתאם המידע למשרד לשירותים אסטרטגיים, שהפך בהמשך לארגון שקדם לסוכנות המודיעין המרכזית של היום, המוכרת בכינויה ה-CIA.
הארגון עסק באיסוף מידע, ריגול, מחקר מודיעין, תעמולה, חתרנות ולוחמת גרילה ותכנון ארוך טווח (לאחר המלחמה). עם הקמתו כלל מספר גופים, שעסקו באיסוף חשאי על מדינות הציר והשטחים שנכבשו על ידן. ריגול נגדי, שעקב אחר פעילותן המודיעינית של מדינות אחרות ובדק בין השאר את מהימנותם של זרים ופליטים שהגיעו לארה"ב. מחקר וניתוח המידע ע"י צוות נרחב של מומחים מהאקדמיה בד"כ, שעיבדו את המידע והכינו דוחו"ת והערכות בתחומים האסטרטגיים השונים- מדיני, כלכלי, גיאוגרפי ותרבותי במגוון של נושאים ועל כל זירות המלחמה. בנוסף לכל אלה פעל הארגון בתחום המבצעים החשאיים, שעסקו בפעילות מגוונת בשטח, כחבלה, סיוע לארגוני מחתרת, פשיטות ופעילויות קרביות מיוחדות אחרות, שנועדו לסייע לפעילות המודיעינית של הארגון. כל אלה הסתייעו במערכת של סיוע טכני, שהיתה אמורה לתת מענים הולמים למשימות ולצרכים המיוחדים של מבצעי הארגון בתחומים שונים ובכללם קשר, אמל"ח, צילום, הסלקות, זיוף מסמכים ועוד. כן עסק הארגון בפיתוח קשרי שיתוף פעולה עם שירותי מודיעין של מדינות אחרות, חקירת שבויי מלחמה ומגעים עם גורמים זרים. חלק ניכר מכח האדם של הארגון בא משורות הצבא.
הארגון הקים נציגויות בחו"ל, שהעיקרית בהן היתה זו שהוקמה בלונדון. נציגויות נוספות הוקמו במדינות נייטרליות באירופה, כשוויץ ושבדיה ובהמשך באלג'יריה, רומא, פריז ומקומות אחרים לאחר שחרורם ולבסוף אף בברלין. הארגון פעל גם במזה"ת מתחנות בקהיר ואיסטנבול ובאסיה מתחנות בצ'ונקינג בסין, בניו דלהי ועוד. 
הפעילויות הראשונות של הארגון החלו בזירת צפ' אפריקה בשלהי שנת 42 לפני הפלישה לאיזור זה (מבצע "לפיד"- (Torch, במטרה להכשיר את הקרקע לקראתו. בהמשך השתתף הארגון באכוונת ההפצצות האסטרטגיות על אירופה הכבושה, במערכה באיטליה ובקשרים עם המחתרות שפעלו בצפונה ובבלקנים, בהכנות לפלישה לנורמנדיה ובקשרים עם המחתרת הצרפתית וכן עם גורמי אופוזיציה שונים בתוך גרמניה ובכללם קושרי יולי 44, כל זאת בתאום מלא עם הגופים הבריטיים המקבילים. כן פעל הארגון בחזית המזרח הרחוק, בסיוע לסין, למחתרות בדר'-מז' אסיה- בתאילנד בבורמה ובהודו-סין, גם כאן בשיתוף פעולה מלא עם מקביליהם ובעלי בריתם הבריטים. כאמור, עם סיום המלחמה בוטל ארגון זה, שמנה בשיאו כ-26 אלף איש ובמקומו הוקם ה-CIA.

מפענחי הצפנים
אחת מזירות הלחימה הפחות מוכרות בכל מלחמה ובכלל זה במלחמת העולם השניה היתה זירת הסיגינט (ראשי תיבות של Signal Intelligence) , או מודיעין האותות, האוספת’ ע"י הפעלת אמצעים טכניים’ את המידע המועבר במערכות התקשורת והאלקטרוניקה שמפעיל היריב. היתה זו "מלחמת המוחות", כפי שנהוג לכנותה, בין גורמי הבטחון השונים של היריב לבין שירותי המודיעין. גורמי הבטחון של היריב עשו כל מאמץ מצידם, כדי להסתיר ולהצפין את תוכן התעבורה הרבה והערכית המועברת ללא הרף באמצעי התקשורת השונים של הצבא וגופים ממלכתיים אזרחיים שונים, כגון השירות הדיפלומטי, שירותי מודיעין וכד'. מולם השקיעו שירותי המודיעין אף הם כל מאמץ אפשרי, כדי לחדור את מעגלי ההגנה שהוצבו כדי להגן על מידע רב ערך זה ולהיפך.
בארה"ב נסגר המשרד לפענוח צפנים ע"י שר החוץ דאז, סטימסון Stimson (שבתקופת מלה"ע השניה היה שר המלחמה) בשנת 1929 במקביל החליט הצבא, שעסק גם הוא בנושא, להעביר את האחריות עליו מחיל המודיעין לחיל הקשר, מהלך שהביא להקמת גוף באפר' 1930, שנקרא שירות מודיעין התקשורת "Signal Intelligence Service (SIS)" בראשו עמד ויליאם פרדריק פרידמן, יהודי במוצאו.