מרדכי אנילביץ

נולד ב-1919 לאברהם וצירל, שהתפרנסו ממכולת קטנה. בביתם, ששכן בשכונת המצוקה פובישלה, בוארשה, שרר עוני תמידי. בילדותו גדל בסביבה פולנית אנטישמית. הוא סיים את בית הספר היסודי בהצלחה ותודות למלגה שקיבל, הצטרף לבית ספר יהודי לבנים "לאור". ב"לאור" רכש לא רק השכלה אלא עשה הכרה עם הציבוריות היהודית בוארשה ועם הזרמים הפוליטיים והתרבותיים שלה. בגיל 14 הצטרף לתנועת בית"ר ובגיל 16 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר". מגיל צעיר גילה כושר מנהיגות מובהק ומהר מאוד הפך למדריך מצליח ואחת הדמויות הבולטות בתנועה. ב-7 בספטמבר 1939, ימים מספר לאחר פרוץ המלחמה, נמלט עם חבריו מוורשה. הם ניסו לעבור את הגבול לרומניה ומשם להבריח צעירים לכיוון ארץ-ישראל. בגבול נתפס ונכלא בכלא סובייטי. אחרי שחרורו שב לוורשה ומייד יצא לווילנה, בה התרכזו פליטים מתנועות הנוער, לשכנע את חברתו מירה פוכרר, לשוב עמו לוורשה. מינואר 1940 היה למנהיג תנועתו במחתרת, עסק בארגון קבוצות נוער ובהדרכתם, הוציא עיתונים מחתרתיים, ארגן סמינרים וכנסים ושמר על קשרים עם קיני השוה"צ בחלקים שונים בפולין.

מיוני 1941, אחרי שהגיעו הידיעות הראשונות על רצח המוני יהודים בשטחי המזרח, החל להקים את ארגון ההגנה העצמית בגטו וארשה. הוא גם ניסה ליצור "גוש אנטי פאשיסטי" ביחד עם הממשלה הפולנית הגולה בלונדון ועם תנועת המחתרת הפולנית, אך הדבר לא עלה בידו. בקיץ 1942, אחרי הגירוש הגדול מוארשה, נותרו בגטו 60 אלף יהודים בלבד מתוך כחצי מיליון ששהו בו במשך שנתיים. הארגון היהודי הלוחם (אי"ל ?OB) היה קטן ולא היה לו כמעט נשק. הוא החל לפעול במרץ כדי לגבש מחדש את הארגון ולצרף אליו קבוצות של לוחמים מכל תנועות הנוער החלוציות ששהו בגטו וארשה. ב-18 בינואר 1943 היה ניסיון ראשון למרד בגרמנים, כאשר חלק הלוחמים הצטרפו לשיירות המגורשים ותקפו את מלווי השיירות. בקרב עם הגרמנים שנערך אז, נפלו מרבית הלוחמים מקבוצת "השומר הצעיר". הוא ניצל הודות להקרבה של פיקודיו שבאו לעזרתו. החודשים מינואר 1943 ועד אפריל 1943 היו תקופת ההכנה האינטנסיבית והמכרעת של הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) - בפיקודו. ב-19 באפריל, ערב פסח תש"ג, החל הגירוש הסופי מגטו וארשה ובעקבותיו פרץ המרד הגדול והחשוב ביותר. בקרבות הראשונים היתה ידם של המורדים על העליונה והגרמנים סבלו אבידות. כאשר נוכחו הגרמנים שהיהודים אינם נכנעים, הם הפעילו כוח גדול והחלו לשרוף את בתי הגטו. כארבעה שבועות נמשכה הלחימה בגטו. ב-16 במאי נכבש הגטו ונהרס עד היסוד. קודם לכן, ב-8 במאי נתפס ופוצץ הבונקר ברח' מילא 18 ששימש כמפקדה של הלוחמים היהודים. יחד עם חבריו, מצא את מותו בבונקר. יחד עם לוחמיו-רעיו, מצאה את מותה גם חברתו לחיים - מירה פוכרר.

במכתבו האחרון ליצחק (אנטק) צוקרמן, חבר המטה ששהה בצד הארי, כתב : "נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר. הגרמנים ברחו פעמיים מן הגטו... לא אוכל לתאר לפניך את התנאים בהם חיים היהודים. רק יחידי סגולה יחזיקו מעמד, כל השאר ייספו, במוקדם או במאוחר. הגורל נחרץ... חלום חיי קם והיה. זכיתי לראות הגנה יהודית בגטו בכל גדולה ותפארתה". על שמו נקראים רחובות בישראל, קיבוץ יד-מרדכי, בו ניצבת אנדרטה לזכרו, ומכון מורשת, בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', שבגבעת חביבה.