יגאל אלון

נולד בכפר תבור לחיה וראובן פייקוביץ', מראשוני המתיישבים בכפר תבור. למד במחזור הראשון בבית הספר החקלאי כדורי. בשנת 1935 הוא השתתף בעימות עם רועים ערבים שרעו בשדות כפר תבור, נעצר והושעה מבית הספר. כשהיה נער הצטרף למכבי הצעיר ולמשטרת היישובים העבריים (הנוטרים). ב-1936 הצטרף לפלוגות השדה (פו"ש) של ארגון ההגנה וב-1937 היה ממקימי קיבוץ גינוסר, בה התמנה למפקד פלוגות השדה בגליל התחתון והשתתף במארבים ופעולות תגמול בימי המאורעות תרצ"ו - תרצ"ט. בפעילות "חומה ומגדל" שימש יחד עם יצחק שדה ומשה דיין כמפקד כוח הביטחון למתיישבים שעלו לחניתה. בשנת 1939 היה מפקד קורס מפקדי כיתה של ההגנה בג'וערה והדריך בקורס מפקדי מחלקה ביבניאל, באותה שנה נשא את רות לאישה. בשנת 1941 עם הקמת הפלמ"ח, מונה יגאל כמפקד פלוגה א'.

במהלך מלחמת העולם השנייה,במאי 1941 השתתף בפלישת בעלות הברית ללבנון, שהוחזקה על-ידי צבא צרפת - וישי. הוא מונה לעמוד בראש אחת מיחידות הסיירים, שהובילו את כוחות הצבא האוסטרלי, במבצע. ערב הפלישה, תפסה כיתת הסיירים בפיקודו, את גשרי הליטני והחזיקה בהם במשך למעלה מיממה על מנת לאפשר את מעבר הכוחות הבריטים צפונה, לצור וצידון. עיכוב הגעת הכוחות, אילץ אותו לסגת.

בינואר 1942 קיבל עליו את הפיקוד על המחלקה הערבית בפלמ"ח, כחלק מהיוזמה הבריטית להפעלת הפלמ"ח בתפקידי מודיעין ותעמולה כנגד יסודות פרו נאציים שנשארו בסוריה, והכנת תשתית למודיעין ולפעולות חבלה, למקרה של כיבוש גרמני. כשחלפה סכנת הכיבוש, לאחר תבוסתם של הגרמנים במדבר המערבי ובחזית סטלינגראד, התפוגגה המוטיבציה הבריטית להמשך 'השיתוף' והחריף הניגוד בין המגמה של ה'הגנה' לפיקוד עצמאי על המחלקה הערבית לבין המגמה של הבריטים לשליטה מוחלטת עליה. ניגוד זה גרם להתפטרותו מתפקידו במרס 1943, ולהחזרת כל המסתערבים לארץ חודשים אחדים אחרי כן.

בסוף שנת 1944 התמנה לראש מטה הסזון מטעם הפלמ"ח ופיקד על החלק הראשון של הסזון. אולם, משהוחלט לשתף פעולה בעניין עם הבריטים, הוא הודיע שהוא מתנגד לשיתוף הפלמ"ח בפעולות הסזון. היה מאנשי הקיבוץ המאוחד ובעת הפילוג במפא"י ב-1944 הצטרף לתנועה לאחדות העבודה. הוא נודע באותה תקופה כאקטיביסט קיצוני.

בשנים 1945- 1947 כיהן כמפקד הפלמ"ח ובתקופת ה"מרי" עמד בראש המאבק נגד הבריטים. בשנת 1948, בראשית מלחמת העצמאות, ייסד את חטיבת יפתח של הפלמ"ח והיה מפקדה הראשון, ומפקד מבצע "יפתח" לשחרור הגליל המזרחי. לאחר מכן פיקד על מבצע "דני".

מאוגוסט 1948 מונה לאלוף פיקוד דרום, ופיקד על כיבוש כל הדרום והנגב עד אילת. בשנת 1949 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף, וחזר לביתו - לגנוסר.

בשנת 1951 יצא לאנגליה לאוקספורד ללימודי הסטוריה, פילוסופיה, כלכלה ואסטרטגיה צבאית. נבחר באוגוסט ‏1955 לכנסת השלישית כנציג "אחדות העבודה - פועלי ציון". ב- ‏1961, בתקופת הכנסת החמישית, מונה לתפקיד שר העבודה וב- ‏1967 - לסגן ראש הממשלה ולשר לקליטת עלייה. ב- ‏15.12.1969 נתמנה לסגן ראש הממשלה ושר החינוך והתרבות, וכיהן בתפקיד זה עד ‏3.6.1974, כאשר התמנה לסגן ראש הממשלה ושר החוץ של הממשלה בראשות יצחק רבין.

נפטר בי"ב באדר תש"ם, ‏29.2.1980 ונטמן באדמת גינוסר