אריה באייבסקי

נולד כגליאב אלכסייביץ באקאלבסקי, בן למשפחה אוקראינית-רוסית אמידה בפולטאבה, בחודש אפריל 1889. אביו ד"ר אלכסיי באקאלבסקי היה רופא צבאי בדרגת אדמירל בצי הרוסי הקיסרי. הוא גורש ממספר בתי ספר, עד שבחר בבית ספר ימי צבאי, משם עבר לאקדמיה הימית של סנט פטרסבורג ואחרי 8 שנות לימוד ואימון , סיים לימודיו והוסמך כקצין ורב חובל.
בזמן מלחמת העולם הראשונה שרת בצי ונלחם בקרבות הים הבלטי. נפצע מהדף פיצוץ פגז והתחרש באחת מאוזניו.
מהפכת 1917 מצאה אותו בסגל המשחתת "אורורה" שירתה את הפגז הראשון במלחמת האזרחים ברוסיה, והפגיזה את ארמון החורף של הצאר ניקולאי השני בסנט. פטרסבורג.
לאחר המהפכה הבולשביקית, עזב לאחוזת משפחתו באוקראינה, ונמנע מלהזדהות עם ה"אדומים" או ה"לבנים" במלחמת האזרחים שפרצה בעקבות המהפכה. בניגוד לרצונו, גויס אל "הצבא הלבן" של הנלחמים בבולשביקים, ושרת כסגן מפקד אוניית נשק בים השחור. בהזדמנות הראשונה שנקרתה לידו, ערק בחופי טורקיה. באיסטנבול קיבל מעמד של מהגר מדיני. שכן, כעריק מן "הצבא הלבן" ובן אצולה, היה דינו דין מוות במשטר החדש ברוסיה.
הוא עבד על אנייה איטלקית, שהעבירה נוסעים על קו טריאסט-חיפה. היכרות מקרית באוקטובר 1919 עם יוסף טרומפלדור וחבריו בארגון "החלוץ", שעברו באיסטנבול, מההכשרה בחצי האי קרים ליישוב בארץ ישראל, ריגשה אותו והביאה לתפנית בחייו. הוא התרשם מחזון ההגשמה של היהודים הצעירים ולאחר מספר חודשים בקו השיט, איסטנבול-ביירות-יפו, בו פגש והעביר חלוצים החליט להצטרף אליהם בארצם.
בשנת 1920 הגיע לנמל יפו ופנה אל תנועת "החלוץ", והחל לבנות סירות. לאחר זמן, עזב כדי להצטרף ל"גדוד העבודה", במחצבה בירושלים, ואגב כך שימש מדריך צבאי ב"הגנה". נישא לציפורה חברת קיבוץ כפר גלעדי, התגייר, והוליד בת.
לימים עקב תפיסתה הקומוניסטית הבלתי מתפשרת התגרשה ממנו, לקחה את בתם וחזרה לרוסיה. עזיבת משפחתו אותו ואת הארץ שאהב, שברו את ליבו והוא ירד לאום רשרש (היום, אילת) שם התבודד ועסק בדיג.
באותה תקופה היישוב העברי בארץ ישראל, ראה בימאים בטלנים. הוא החליט כי עליו לעשות מעשה, וללמד אותו את השימוש בים ובמשאביו. הוא חזר לתל אביב, לעסוק בימאות והצטרף לועדת המים. בנה סירות דיג, לימד ימאות ושיט באגודה הימית "זבולון", מימיה הראשונים ועד ימי בית הספר הימי זבולון. הוא פיקד על אוניית הלימוד והדיג "ציפור הקרח", שפעלה תקופה גם בהבאת פליטים יהודים, מביירות ליפו, אלא שהיא נטרפה כעבור כמה חודשים בנמל יפו. הוא לא חדל מפעילות לבניית הספנות בארץ ישראל ובשנת 1925 הקים אגוד ימאים, אלא שזה כשל עקב מחסור בבעלי מקצוע. בשנת 1927 הצטרף לפעילות ההגנה כאיש "זבולון" הקים ולימד ולימד את הסקציה הימית בית"ר לחימה, תוך הגנה על תל אביב. במהומות תרפ"ט 1929 פעל כקצין מטה 'בהגנה הלאומית' תחת פיקודו של "גדעון", הוא אברהם תהומי. הוא היה רויזיוניסט ואהד את זאב ז'בוטינסקי ותפיסתו הערכית. בשנת 1935 הוזמן על ידי ירמיהו הלפרן מתנועת בית"ר הימית לשמש לו סגן מפקד על אוניית בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה שבאיטליה, "שרה א'", עליה שרת עד שנטרפה בסערה ליד האי קורסיקה בשנת 1937, כשעשתה דרכה חזרה מביקור בארץ ישראל לצורך גיוס כספים.
הוא חי חיי בוהמה ובז לסכנות. הוא רשם הרבה מאד רשימות על מבנה החופים לאורך הארץ והרצה על כך בין חברים ולעיתים בכתב. בין השאר ביסס מקצועית את עובדת הצורך בחפירת נמל בתל אביב במפרץ מלאכותי לשפת הירקון, כפי שאמנם נחפר.
בפרוץ מלחמת העולם השניה התנדב לשרת בצי הבריטי.
נפטר ממחלה, ב-16 ביוני 1942.
הוא נטמן בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.