יהודה עמיחי

נולד בשנת 1924 בשם לודוויג פּפוֹיְפֶר (Ludwig Pfeuffer) בווירצבורג שבדרום גרמניה למשפחה אורתודוקסית. בילדותו למד בגן-ילדים ובבית-ספר יהודי בשפות עברית וגרמנית.

המשפחה עלתה לארץ-ישראל ב-25 במאי 1936 באונייה "ירושלים". תחילה התגוררו כשנה בפתח-תקווה, ואחר כך עברו לירושלים, שם סיים לימודיו בבית–הספר התיכון "מעלה" בירושלים.

לאחר סיום הלימודים, בשנת 1943 התנדב לצבא הבריטי, הוצב ביחידת הנדסה במצרים, ומעבר למטלותיו, עסק בהברחת נשק ובהעפלה.

במצרים התוודע לראשונה לשירה המודרנית, כאשר ספרייה ניידת של הצבא הבריטי התהפכה בחולות, והוא מצא בה אנתולוגיה של שירה אנגלית בהוצאת פאבר: אודן, אליוט, דילן תומס ועוד. עד לאותו רגע במדבר, לא כתב שירה, אך המפגש עם המשוררים הללו לראשונה, שם במדבר, שינה את חייו. 

לאחר שחרורו למד הוראה בסמינר בית הכרם בירושלים בכיתה מיוחדת לחיילים יוצאי הצבא הבריטי. עם פרוץ מלחמת העצמאות ב-1948 התגייס ושירת כלוחם ב"חטיבת הנגב" של הפלמ"ח עד תום המלחמה. בין השאר השתתף בקרב חוליקאת הקשה, בו נהרג חברו ומפקדו חיים (דיקי) לקסברגר - אירוע ששב והופיע בשירתו וסיפוריו.

לאחר שחרורו מצה"ל למד ספרות ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים, ועסק בהוראה, בסמינר למורי חו"ל ובבית ספר לתלמידי חו"ל באוניברסיטה העברית. כמו כן היה משורר אורח והורה כתיבה יוצרת באוניברסיטאות שונות בעולם, בהן אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי ואוניברסיטת ייל. בשנת 1955 התפרסם ספרו הראשון "עכשיו ובימים האחרים", וחולל מהפכה בשירה העברית. בשנת 1957 זכה בפרס שלונסקי על ספר זה. הוא היה הראשון ממשוררי דור המדינה שזכה בפרס ישראל, שהוענק לו ב-1982.

נפטר ב-22 בספטמבר 2000 והובא למנוחות בהלוויה ממלכתית בירושלים.