מרדכי מתיאש אדלר

נולד לשרה ומשה אדלר, ב- 9 באוקטובר 1915, בעיר דונאיסקה סטרדה באוסטרו-הונגריה, כיום בסלובקיה. משפחתו הייתה בעלת בית דפוס. בילדותו למד בחדר ובישיבה, בנוסף ללימודים בבית ספר הכללי ובתיכון. כשהיה בן 17 הורע מצבה הכלכלי של המשפחה עקב המשבר הכלכלי העולמי של 1929. בעקבות זאת עזב את הישיבה והחל לעבוד בבית הדפוס המשפחתי. בנוסף, החל ללמוד את המקצוע הדפוס בברטיסלאבה.

עם סיפוח העיירה להונגריה,התגברה בה האנטישמיות. ב-1942 החל גירוש היהודים שלא היו אזרחי הונגריה. בתקופה זו היה חבר ב"השומר הצעיר", פעיל במחתרת החלוצית בהונגריה ועסק בהצלת עשרות רבות של יהודים והברחתם מאזור ברטיסלאבה לאזור בודפשט. ב-30 באפריל 1942 גילו הגרמנים את כתובתו, והוא נעצר על ידי המשטרה והובא לחקירה. הוא נחקר בעינויים על פעילותו כמבריח גבולות ובחשד להיותו קומוניסט. על אף העינויים הקשים שעבר שתק בחקירתו. הוא שוחרר אך נעצר שוב כעבור כמה ימים בדרך למרכז של השומר הצעיר בבודפשט ונחקר במשך ארבעה ימים ולילות. אביו נלקח לחקירה אף הוא, אך לא ידע פרטים כיוון שלא היה שותף פעיל בהברחות. השניים נפגשו כעבור כמה ימים בבית המאסר. למרות ההלשנות נגדו, הגרמנים האמינו לו מאחר שעמד זמן רב בעינויים, ולא סיפר דבר על פעילות חברי התנועה. היה האחרון מחברי התנועה שנעצר, והועבר יחד עם אביו למחנה גאראן שם הוחזק כ-3 חודשים, במהלכם עבד בשדה במחקלאות ולמד עברית. כעבור 3 חודשים הועבר למחנה קומארום שהכיל כ-500 אסירים יהודים, שם הועבד בעבודת כפייה והוחזק עד קיץ 1943. לאחר מכן הועבר לנמל בודפשט ועבד שם בסבלות. עם כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 (מבצע מרגרטה) המצב נהיה קשה יותר. ביולי 1944 הוחלט שהוא צריך לברוח במסגרת פרויקט להברחת יהודים מהונגריה לרומניה ב"מבצע טיול". הוא קיבל מסמכים מזויפים חדשים עם השם שליסל. בתחנת הרכבת חיכה לו ולשניים מחבריו רפי בנשלום, ממנהיגי המחתרת, ומסר להם את כרטיסי הרכבת. בגבול רומניה חיכה להם איכר הונגרי שהעביר אותם את הגבול לרומניה. בבוקרשט הצטרפו לנוספים שחיכו לעלות לארץ ישראל ונשלחו לנמל קונסטנצה בים השחור. עלה על האונייה קזבק שהפליגה ב-6 ביולי, שעגנה כעבור יומיים באיסטנבול, שם התקבלה על ידי אנשים מהקהילה היהודית במקום. מטורקיה נסע ברכבת דרך סוריה ולבנון עד למעבר ראש הנקרה.

לאחר הגיעו לגבול נעצר על ידי הבריטים וב-17 ביולי 1944 הועבר למחנה עתלית בו שהה כשבועיים עד להגיעו לקיבוץ העוגן. בקיבוץ הכיר את אשתו הדסה לבית רוזנקרנץ, שעלתה לארץ כמה שנים לפניו. הם עזבו את הקיבוץ במאי 1946 ועברו לתל אביב, שם נישאו ביוני של אותה השנה. באוקטובר 1946 עבר הזוג לחולון, להם נולדו שני ילדים. הצטרף לארגון ההגנה והיה חבר פעיל עד פירוקו. במלחמת השחרור צורף לחטיבת אלכסנדרוני. בשנת 1948, בהיותו בשירות פעיל, שבר את ידו והועבר מתפקיד לחימה לתפקיד של תומך לחימה בסדנת הרכב החטיבתית. השתתף גם במבצע קדש כאיש מילואים. שירת מספר שנים במילואים בדפוס הצבאי ואחר כך בהג"א.

עבד בבית הדפוס עד פרישתו לגמלאות בגיל 81.  

נפטר 7 במאי 2000 ונקבר בחלקת ההגנה בבית העלמין הדרום בחולון.