זאב וילהלם אפטה

נולד בשנת 1918 בקרקוב פולין כבנם הבכור של ד"ר הנריק אפטה שהיה עורך דין ואח"כ שופט, ואשתו מרים. הוריו ואחיו הצעיר ריצ'רד - נספו בשואה. בשנת 1935 הגיע ארצה כדי ללמוד הנדסה בטכניון. בחודש מרץ של אותה שנה ייצגה אמו מרים, שהייתה בין השאר חברה בוועד המנהל האירופי של ארגון ויצ"ו, את נשות חבל גליציה בוועידה הבין-לאומית של ויצ"ו שהתקיימה אז בתל-אביב. לאחר הוועידה חזרה האם לבית המשפחה בקרקוב. פריצת מלחמת העולם בספטמבר 1939 מנעה ממנו לחזור לפולין. הוא נשאר בארץ ועבד ב"סולל בונה". במקביל הצטרף לארגון "ההגנה" במסגרתו סיים באוקטובר 1939 קורס מ"מים. הקורס (מחזור י"א) נערך ביבניאל. 43 (מ"ג) מהחניכים והמדריכים נעצרו בואדי אל-בירה (נחל תבור) על ידי שיירה ממונעת של חיל הספר העבר-ירדני. הם הובלו לכלא עכו שם נחקרו תוך מכות ואיומים. ביניהם: צבי ברנר,משה דיין ומשה כרמל. הם שוחררו ב-17 בפברואר 1941.

בראשית יולי 1942 התנדב לצבא הבריטי והוצב בחיל המהנדסים המלכותיים. בראשית דצמבר 1942 הוסמך על ידי הבריטים כקצין הנדסה. ביוני 1943 נשא לאישה את רות לבית אבידר. הנישואין נערכו באלכסנדריה - עיר הולדתה של רות. בסוף 1944 כאשר הוקמה הבריגאדה, צורפה אליה יחידתו. עם סיום המלחמה הגיעה יחידתו לארצות השפלה ושם, בסוף אוגוסט 1945, נבחר להישלח כראש צוות של אנשי הנדסה, לתקופת סיפוח למשרד החיפושים של הצבא הבריטי בבונדה שבצפון גרמניה. שם פעל כחודשיים עד שהוחזר להולנד אחרי שהמפקד הבכיר שהיה אחראי על משרד החיפושים פקד להחזיר לחי"ל שניים מחמשת ראשי הצוותים שסופחו למשרד זה. מפקד בכיר זה חשד שציוותי החי"ל אשמים בפרופוגנדה שלילית שהגיעה לעיתונות בבריטניה על טיפול כושל של הצבא הבריטי בשארית הפליטה במחנות בגרמניה.

עם שחרורו מהצבא הבריטי, בספטמבר 1946, חזר ארצה עם אשתו שנשארה בתקופת המלחמה באלכסנדריה. שנה לאחר השתקעותו של הזוג בארץ נולדה בתם היחידה.

עם הקמת צה"ל התגייס לחיל ההנדסה. בתקופת מבצע קדש שירת כמג"ד מילואים של חיל הנדסה – 604. לאחריו מונה למפקד בסיס ההדרכה של החיל ממנו השתחרר בדרגת סגן אלוף. עם צאתו לגמלאות הרבה להתנדב לעבודה בבית החולים איכילוב בתל אביב.

נפטר בשנת 2002.