אוסטרליה

מספר החיילים:    3,854                                                                                         לרשימת המאמרים של אוסטרליה- לחצו כאן
מספר הנופלים:    134                                                                                            לרשימת הלוחמים
מספר בעלי העיטורים:    60

במלחמת העולם השניה צבא אוסטרליה היה בנוי ומאורגן בדומה לצבא הבריטי ומבוסס על 3 זרועות. 
קרוב למיליון אוסטרלים לחמו במלחמת העולם השנייה, בזירות שונות כנגד גרמניה ואיטליה באירופה, בים התיכון ובצפון-אפריקה וכנגד יפן בדרום-מזרח אסיה ובחלקים אחרים של האוקיינוס השקט. 
יבשת אוסטרליה גופה, עמדה תחת התקפות ישירות של היפנים, לראשונה כאשר מטוסים יפנים הפציצו מטרות וריכוזי אוכלוסייה בצפון-מערב אוסטרליה וצוללות-ננס יפניות תקפו את נמל סידני. 
כוחות הצבא האוסטרלי נלחמו כשאר כוחות בעלות הברית תחת פיקוד בריטי (בצפ' אפריקה ואירופה) או אמריקאי (באוקינוס השקט). 
אוסטרליה הכריזה מלחמה על גרמניה מיד לאחר בריטניה בספטמבר 1939, אולם לקח זמן עד אשר כוחות אוסטרלים נטלו חלק בקרבות.
לוחמי ספינות הצי האוסטרלי, היו הראשונים שנכנסו ללחימה, כאשר נשלחו לפעול בזירת הים התיכון במסגרת הצי הבריטי והשתתפו במבצעים כנגד איטליה לאחר הצטרפותה של האחרונה למלחמה כבר ביוני 1940 ובהמשך גם כנגד הגרמנים. 
טייסות של ח"א האוסטרלי השתתפו ב"קרב על בריטניה" בחודשים אוגוסט וספטמבר באותה שנה. 
צבא אוסטרליה נכנס ללחימה בשנת 1941, כאשר כח משלוח אוסטרלי, נשלח להלחם מעבר לים (בעוד שבאוסטרליה עצמה נשאר צבא הבית) הגיע למצרים כקורפוס האוסטרלי מס' 1. זה כלל את הדיביזיות ה-6, ה-7 וה-9 שהשתלבו במבצעי בעלות-הברית בזירת הים-התיכון וצפון-אפריקה. 
לאחר הצלחות ראשוניות כנגד הצבא האיטלקי בלוב, נשלחה דיב' 6 לכרתים ודיב' 7 לסוריה. דיב' 9 נשארה בטוברוק. 
במערכות ביוון, בכרתים ובצפון-אפריקה ספגו האוסטרלים (יחד עם בעלות הברית האחרות) תבוסות מידי הגרמנים. 
ביולי 1941 השתתפו האוסטרלים בפלישה המוצלחת לסוריה וללבנון, אשר היתה תחת שלטון מנדטורי צרפתי של וישי – בעלת הברית של גרמניה (Operation Exporter). 
בין אפריל לאוגוסט 1941 היו נתונים 14,000 אוסטרלים במצור בעיר טוברוק אל מול התקפות חוזרות ונשנות של הגרמנים, אשר לאחר שעקפוה, בדרכם למצרים, היו נחושים בדעתם לכבשה. 
בעקבות פתיחת המלחמה במזרח הרחוק הוחלט להעביר את הדיביזיות ה-6 וה-7 מזירת הים התיכון ללחימה נגד יפן. הדיביזיה ה-9 נשארה ונטלה חלק חשוב במערכת אל- עלמיין באוקטובר 1942, לפני שגם היא עברה להלחם בזירת האוקיינוס השקט. האוסטרלים היחידים שנשארו ללחום בזירת הים התיכון בסוף שנת 1942, היו אנשי צוות-אוויר בשרות חיל האוויר הבריטי או האוסטרלי.
המתקפה היפנית שהחלה בדצמבר 1941 ונמשכה עד מרץ 1942, החלה בסדרת ניצחונות בזק, שתוצאתם הייתה כיבוש כל דרום-מזרח אסיה וחלקים נרחבים באוקיינוס השקט. 
מלאיה וסינגפור נפלו בפברואר יחד עם דיביזיה 8 האוסטרלית, שנכנעה ליפנים. 
לאחר הפצצת היפנים על נמל דרווין בצפון אוסטרליה הצטוו כל ספינות הצי האוסטרלי לעזוב את זירת הים-התיכון ולשוב הביתה להגנת המולדת, שעמדה בפני איום ממשי של פלישה יפנית. 
הממשלה האוסטרלית החליטה לאור הנסיבות, להכריז על הרחבת שורות הצבא וחיל האוויר ולגייס את כלל הפוטנציאל הלאומי, הכלכלי והתעשייתי ולרתמם למאמץ המלחמתי.
במהלך הקרבות באיי הודו המזרחית ההולנדית (אינדונזיה)- נשבה חלק מדיב' 7, שאך זה הגיעה מזירת הים התיכון. 
במרץ 1942 לאחר כיבוש אינדונזיה -נעצרה ההתפשטות היפנית, דבר שהרגיע במידת מה את החששות האוסטרלים מפני פלישה צפויה. תחושה זו התחזקה עם לקיחת האחריות להגנת אוסטרליה ע"י ארה"ב, אשר החלה שולחת תגבורות וציוד. 
גנרל בלאמי, שהיה מפקד הקורפוס האוסטרלי הראשון, נתמנה למפקד כוחות היבשה של מקארתור והוא ארגן עתה את הכוחות להגנת אוסטרליה ב-2 ארמיות, שהוקמו והתבססו בעיקר על כוחות צבא הבית (דיביזיות מיליציה ודיב' 6 ו-7) ועל כוחות אמריקאים שהחלו להגיע ליבשת זו. 
איום הפלישה פחת עם התחלת הצלחות בעלות הברית בקרבות לעצירת היפנים בים-האלמוגים, מידווי ובגיניאה החדשה ובשל כך החלה הכף נוטה בשנת 1943 לטובתן של בעלות הברית. הכוחות האוסטרלים לחמו בפפואה-גיניאה החדשה ונחלו ניצחונות כנגד היפנים באיים שונים באיזור. 
בשנת 1944 החל הצבא האוסטרלי בסדרת מערכות נוספת כנגד מספר חיילות-מצב יפנים מבודדים, שהיו פרוסים מבורניאו ועד בוגנוויל. המערכה הראשונה בסדרה נערכה בבוגנוויל, בבריטניה החדשה ובאיטפה. 
המערכה השנייה בה לחמו האוסטרלים לכיבוש בורניאו בשנת 1945, לא הסתיימה, עד לכניעה היפנית בסוף המלחמה. 
סה"כ גויסו לצבא במהלך המלחמה כ-691 אלף איש ועוד כ-36 אלף נשים.
על אף שמאמץ המלחמה האוסטרלי העיקרי לאחר 1942 כוון כנגד יפן, המשיכו אלפי אוסטרלים להלחם בשורות חיל האוויר שלהם בזירות אירופה והמזרח התיכון. 
על אף שאוויראים רבים יותר לחמו במזרח כנגד יפן, האבידות בקרב אלו שלחמו נגד גרמניה היו גדולות בהרבה. 
שיעורם של האוסטרלים במסגרת פיקוד המפציצים הבריטי היה ניכר ביותר ובמתקפה של פיקוד זה על מערב אירופה נהרגו כ- 3,500 אוסטרלים. 
בח"א האוסטרלי שירתו במהלך המלחמה כ-190 אלף איש ועוד כ-27 אלף נשים. 
בצי שירתו כ- 46 אלף איש ועוד כ- 3000 נשים. 
סה"כ היו לאוסטרלים כ-27 אלף הרוגים, כ-17500 מהם בלחימה כנגד יפן, כ-8000 מהם מתו בשבי.
מתוך 35,535 יהודים שחיו באוסטרליה במהלך המלחמה, התגייסו 3,854 יהודים לצבא, הצי וחיל האוויר.
134 חיילים יהודים נפלו במלחמה ו- 60 זכו לעיטורים שונים ולאותות הצטיינות.
יהודי אוסטרליה שירתו בכל החילות והגיעו לדרגות פיקוד בכירות.

לוחמים יהודים ילידי אוסטרליה, שהצטיינו בלחימתם

יוליוס אלן כהן (JULIUS ALLAIN COHEN)

ב- 18 לפברואר 1941 הוענק לקצין-הטיס, סגן כהן עיטור צלב הטייס המצוין (DISTINGUISHED FLYING CROSS) ע"י מלך אנגליה ג'ורג' ה- 6 בטקס צנוע בארמון בקינגהאם. עיטור זה מוענק לאנשי צוות אוויר אשר גילו העזה או גבורה מעל ומעבר לחובתם בעת שרותם בכוחות האוויר של חבר העמים הבריטי במהלך טיסה.
כיצד הגיע טייס יהודי-אוסטרלי זה למעמד כה מכובד?
יוליוס אלן כהן (ב- 1947 שינה את שמו לריצ'רד קינגסלנד - KINGSLAND) נולד ב- 19 לאוקטובר 1916 במוריי אשר במחוז ניו-סאוט-וילס שבאוסטרליה. התגייס לחיל האוויר האוסטרלי ב- 15 ליולי 1935. לאחר שעבר קורס טייס וקורס קצינים הוצב לשרות במטוסי-ים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלה אוסטרליה בגיוס צבאה ושליחתו לאנגליה כחלק מהצבא הבריטי ללחום כנגד גרמניה הנאצית. אחת היחידות הראשונות שנשלחו הייתה טייסת מטוסי הים מס. 10 אשר הוצבה בדרום אנגליה וצוידה במטוסי "סנדרלנד". אולם הגעת הטייסת לאנגליה הייתה דרך מקרה. במחצית שנת 1939 נשלח כהן יחד עם מרבית חבריו הטייסים לקלוט את מטוסי הים החדשים מסוג סנדרלנד שנרכשו עבור הטייסת. בסוף תקופת ההסבה שלהם וקליטת המטוסים פרצה מלחמת העולם השנייה וממשלת אוסטרליה, בפרץ של הזדהות ספונטנית הורתה לטייסת להישאר באנגליה ולסייע לחיל האוויר הבריטי ואף שלחה את שאר סגל הטייסת להשלימה בבריטניה. יוליוס כהן שרת בבסיס מאונט באטן שליד פלימות בדרום אנגליה כשעיקר עיסוקו היה בסיורים ימיים כנגד צוללות גרמניות ובליווי שיירות שעשו דרכן לנמלי בריטניה.
ב- 10 למאי 1940 תקפו הגרמנים את צרפת ובתוך 45 יום הביסו את צבאות צרפת ובריטניה. הצבא הבריטי הצליח לסגת ברובו לאנגליה (ללא הנשק הכבד והציוד) ואילו צבא צרפת נכנעה ובצרפת עלתה לשלטון ממשלה חדשה בראשות המרשל פטן שמדיניותה דגלה בשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית. ערב הקמת הממשלה החדשה ברחו 27 חברי פרלמנט ושרי הממשלה הקודמת למרוקו על סיפון הסיירת מליסיה (MALLISSIA) בתקווה להימנע משיתוף פעולה עם הנאצים. בין הבורחים היה גם ג'ורג' מנדל, שר הפנים היהודי, מנדס פרנס היהודי ואחרים. וינסטון צ'רצ'יל שנבחר בינתיים לראש ממשלת בריטניה שלח למרוקו את שר ההסברה שלו דף קופר יחד עם מפקד חיל המשלוח הבריטי לצרפת (שזה עתה נמלט משם בעור שיניו) הלורד גורט, בניסיון להיפגש עם המדינאים הצרפתים הגולים ואולי להקים אתם גוף מדיני שייצג את צרפת להמשך המלחמה נגד גרמניה. שני האישים, דאף קופר והלורד גורט הוטסו לרבט בירת מרוקו ב- 26 ליוני 1940 ע"י מטוס סנדרלנד בפיקודו של יוליוס כהן. הטיסה למרוקו עברה ללא אירועים מיוחדים אולם בהגיעם, הנמל נראה מלא בספינות קטנות וסירות דייג והייתה בעיה למצוא מקום נחיתה מתאים. באישורו של לורד גורט נחת כהן בתעלת שפך הנהר בן-רגרג אשר היתה צרה מאד (רק 10 מ' רחבה מהסנדרלנד) וסבלה ממשבי רוח מצטלבים. פקידי הרשות הצרפתים קיבלו את האורחים רמי המעלה בקרירות, הדגלים הורדו לחצי התורן ובקתדרלה המקומית נישאה תפילת אבל לרגל נפילתה של צרפת. עם ירידת הפמליה של שני האישים מהמטוס ניסו השוטרים המקומיים להזיז את המטוס 50 מ' הצידה למקום ממנו לא תהיה לו אפשרות המראה מיידית. כהן, אשר גישתם העוינת של הצרפתים לא נראתה לו סרב לזוז ובידיעה שבמטוס יש דלק מספיק לטיסה עד גיברלטר סרב גם לתדלק ובכך ליצור תלות בשלטונות המקומיים. בשעה 2100 קיבל כהן מברק במטוס המורה לגורט לשוב מיד חזרה בשל עוינות השלטונות במרוקו והסכנה הנשקפת. עם קבלת המברק נכנס כהן לסירת הגומי הקטנה של מטוס הסנדרלנד ופנה לרציף אולם סירת משטרה חמושה יירטה אותו והורתה לו לחזור למטוס. בהבינו שהמצב מתדרדר ועלול לצאת מכלל שליטה באופן מסוכן, תפש כהן קצין משטרה צרפתי כבן ערובה ובאיומי אקדח בסיוע טייס המשנה שלו פרץ דרכו אל הקונסוליה הבריטית בעיר. בקונסוליה נודע לו כי קופר וגורט יצאו לפגישות נפרדות בעיר. בשלב זה הקיפה המשטרה את המטוס בכוח רב ואיימה כי באם קברניט המטוס וטייס המשנה לא ישובו מייד למטוס הם יעצרו את המטוס ויגררו אותו משם. לאחר התייעצות קצרה הציג עצמו טייס המשנה סטיוארט כקברניט המטוס והוא ישוב אולם על כהן להישאר ולהעביר המסר לגורט. המשטרה הסכימה לכך אולם השאירה שתי ניידות לשמירה בחזית הקונסוליה. 
בהסתתרו מתחת לשמיכה במושב האחורי של מכונית הקונסוליה הנהוגה בידי אישה מצוות השגרירות עשה כהן דרכו למלון בו התקיימה פגישתו של גורט. אולם המשטרה אשר חשדה במכונית ובסיבת נסיעתה של האישה עקבה אחרי המכונית וכאשר כהן ירד ממנה פתחו השוטרים באש עליו. בהסתתרו במבוא של בית סמוך השיב כהן אש באקדח השירות שלו ובקפיצות ממחסה למחסה עשה דרכו לתוך המלון. במלון הוא מצא את גורט מדבר אל קהל קטן של אנשים קטני אמונה ולאחר שהראה לו את המברק עזבו שניהם את בית המלון.
המשטרה אשר המתינה להם מחוץ למלון התכוונה לתפוש אותם אולם כהן שוב תפש שוטר כבן ערובה במכוניתם בדרך אספו את קופר וחזרו במהירות למטוס כאשר כל משטרת רבת רודפת אחריהם. בשעה 270400 הם היו על המטוס מוכנים להמראה. השוטרים הצרפתים אשר כבר היו מרוגזים מאד הקיפו את המטוס משני עברי תעלת הנהר בניסיון למנוע מהם להימלט אולם למרבה המזל הם נמנעו מסיבה כלשהי מלפתוח באש על המטוס אלא נערכו סביבו והמתינו להוראות מגבוה. סגן המושל הצרפתי מוריס אשר כבר קודם הודיע לגורט שהוא נאמן לגנרל נוגה (NOGUES) המפקד הכללי של כוחות צרפת (וישי) בצפון אפריקה, בלבד המתין להוראות מאדונו. כהן הבין שהזמן בורח מבין ידיהם ועליהם לנקוט בפעולה מיידית לפני שיהיה מאוחר. לאחר התייעצות עם טייס המשנה הם החליטו להניע בבת אחת את ארבעת מנועי הבריסטול-פגסוס אדירי העוצמה של המטוס וברעש ןהאנדרלמוסיה שתתרחש להמריא ולהמלט משם לפני שהצרפתים יתאוששו. עם התנעת המנועים התחיל המטוס הענק להתקדם וסירות המשטרה הוסתו הצידה פשוטו-כמשמעו וכהן החל מנווט את המטוס מתוך התעלה הצרה אל הנמל העמוס. בנמל לא היה מרחב מספיק להמראה אולם מספיק מקום לסירות המשטרה לתמרן ולרדוף אחריהם. תוך החזקת המצערות פתוחות עשה המטוס דרכו לים הפתוח מקום בו יוכל להמריא. לרוע המזל הם לא הצליחו להימנע לגמרי מכול הסירות, המטוס התנגש באחת מהן לקראת היציאה מהנמל ואחד ממצופי ההמראה נתלש ממקומו, מרגע זה לא היה מנוס אלא להמשיך בהמראה עד הסוף באשר עצירה הייתה גורמת לכנף לצלול למים והורסת כליל את המטוס. כעת נשאר בינם לבין הים הפתוח שרטון חולי בלבד, על אף שהמטוס לא צבר עדיין מהירות מספקת הצליח סגן כהן להקפיץ אותו מעל השרטון ולהמריא בקפיצות מכרבולות הגלים של הים הפתוח.
בלא לחשוב הרבה פתחו שני הטייסים את המצערות עד תומם ובכוחם האדיר של ארבעת המנועים המריאו לכוון גיברלטר – המושבה הבריטית בכניסה לים התיכון. בהיותם באוויר שידרו לגיברלטר והסבירו את מצבם. המענה היה שלא ידאגו כי יקלטו אותם שם כמו שצריך. ואכן קלטו אותם באופן יצירתי. עם התקרבם לנחיתה, שטה לקראתם סירה נמוכה מכוסה שכבות רבות של שמיכות וריפוד ומיקמה עצמה באופן מושלם מתחת לכנף חסרת המצוף כך שסגן כהן נחת כאשר אחד ממצופיו הינו סירת משמר השטה במהירות הנחיתה. 
כך קיבל סגן-הטייס יוליוס אלן כהן את צלב הטייס המצוין מידי המלך ג'ורג' תוך הצילו מידי האויב שניים מהאישים הבכירים ביותר בבריטניה באותה תקופה בתושייה, במופת של פעולה תחת לחץ ובמקצועיות עילאית כטייס (גורט התמנה בסוף המלחמה לנציב העליון בארץ-ישראל). 
עד סוף המלחמה התקדם יוליוס כהן בדרגות ובתפקידים עד למפקד-כנף והשתחרר מהשרות בשנת 1947. 

עמיחי הוניג
יליד אוסטרליה, 1919
נולד בפארת' (אוסטרליה המערבית) להוריו חנה ומרדכי (שניהם ילידי הארץ, שנאלצו, להגר ליבשת אוסטרליה. האב מרדכי כתב את השירים "קסם על ים כנרת" ו"הורה חדרה"). מימי ילדותו ספג אהבה וגעגועים לציון. היה מטובי התלמידים בכיתתו ושלוש פעמים דילג על כיתות. לא פעם נלחם בחירוף נפש בחבריו האוסטרליים, כשהללו פגעו בכבוד עמו. בגיל 12 עלה עם משפחתו ארצה והתגורר בחדרה. בגיל 14, השתתף בקורס למדריכי ספורט מטעם ה"מכבי". באמצע הקורס, הגיעה ספינת מעפילים לחוף תל-אביב. משך כל אותו לילה, עסקו עמיחי וחבריו בשחייה לספינה וממנה עד שסיימו להעביר את המעפילים לחוף מבטחים. את שנות התיכון עשה עמיחי בבית-הספר החקלאי "כדורי". במאורעות תרצ"ו-תרצ"ח השתתף בהגנה על ביה"ס והדף התקפות ערביות. עם סיום לימודיו, עבד זמן מה במחלקת החקלאות והדייג של ממשלת המנדט. 
בראשית מלחמת העולם השנייה, עוד לפני הופעת צו הגיוס של הסוכנות, התנדב לחיל התעופה הבריטי (רא"פ) ונשלח לבית-ספר לטייסים במצרים. משם נשלח לבסיס האווירי בחאבניה (עירק), שם קיבל את ה"כנפיים". משחזר למצרים, קיבל את דרגת הסרג'נט ונשלח לחזית המדבר המערבי. עמיחי השתתף בטיסות קרב רבות, בהן הפציץ ריכוזי אויב בטוברוק, בנגאזי ועוד. יום אחד יצא עם טייסת מפציצים, להפציץ בסיס אוויר שהתכונן להתקפה. על מחנה האויב נח ערפל כבד, רוח סערה השתוללה ואי אפשר היה למצוא את המקום המדויק. בלית ברירה, הסתובבו המטוסים וחזרו לבסיסם, כולם מלבד עמיחי, שנשאר במקום, מצא את בסיס האויב ורוקן עליו את כל מטען פצצותיו. אותה הפצצה "ריככה" את העמדות הגרמניות ואפשרה את כיבושן. על מבצעו זה קיבל עמיחי את אות ההצטיינות הגבוה ביותר – Distinguished Flying Medal ( D.F.M) . עיתונים יהודים ואנגלים, מאמריקה ועד אוסטרליה, היו מלאים בתמונותיו ובמעלליו של "הגיבור מגודל הזקן". 
לאחר חופשה בת עשרה ימים, נשלח עמיחי, כטיס המוכשר ביותר ביחידתו, להדריך בבית הספר לטייסים בקניה. שנה מאוחר יותר, התעקש לחזור לחזית ויצא להתקיף את בסיסי האויב ביוון. 
ב-30.8.43, המריאו מבארקה, בשעה 7:27, ארבעה מטוסים בפיקודו של הקצין עמיחי הוניג, לטיסת סיור ותקיפה לאורך החוף המערבי של יוון. בשעה 9:44 טסו לעבר החוף המערבי של האי לפקדה (Lefkada). בשעה 10:26, בתום הסיור, נראתה אניית סיור, שיצאה משטח תעלת לבקס (levkas kanal). מיד נעשו סידורים להתקיפה. כל מטוס נשא פצצות בנות 250 ליטראות. עמיחי, המפקד, נכנס ראשון להתקפה והפעיל את כלי הירייה. עקבות הפגזים שלו נראו היטב על סיפון האנייה, אך הפצצות שהטיל לא התפוצצו. בהיכנס המטוס השני להתקפה, ראה הטייס את מטוסו של עמיחי עולה בלהבות, מתרסק ונופל המימה. בהיכנס המטוס הרביעי להתקפה, דימה הטייס לראות בין רסיסי מטוסו של עמיחי סירת גומי מתנפחת ושתי גופות צפות במרחק של עשרה יארדים ממנה. לא ניתן היה להשיג ידיעות על גורלם של עמיחי הוניג, הטייס ושל סמל פינליי. שבע שנים היה עמיחי בגדר נעדר ואיש לא ידע אם הוא חי או מת, אם צלל בים או נקבר ביוון. ההורים רצו לנסוע ליוון כדי לנסות להשיג מידע על בנם, אולם הממשלה היוונית סירבה לתת להם אישור כניסה. לבסוף, עלה בידם לקבל את הרשיון. ארבעה שבועות נסעו ממקום למקום, דיברו עם כפריים, דיברו עם דייגים וחקרו את אנשי המחתרת היוונית. לבסוף מצאו קבר של טייס בריטי בשדה רחב ידיים על יד בתי הכפר. נער יווני, שנכח במקום בעת קבורתו של הטייס הבריטי, ראה כיצד מפשיטים אותו האיטלקים ממדיו וקוברים אותו. הוא הראה את הקבר להורים ולמשטרה. ההורים זיהו את גופת בנם, ליקטו עצם אחר עצם מתוך האדמה והביאו אותה לקבורה בין קברות חללי מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור באדמת חדרה. 

פאול קולן 
התגייס לצבא האוסטרלי ב 1927, בשנת 1939 היה מ"פ חי"ר בחטיבה 16, בדיוויזיה ה-6, שהייתה הדיוויזיה הראשונה שהגיעה לארץ ישראל. קולן הגיע עם יחידתו לעשות את אימון ההקמה בג'וליס, והיה מפקד פלוגת מפקדה בגדוד השני של חטיבה 16, (פלוגת מפקדה היא גם האחראית על כל הכוחות המסייעים, בד"כ זה המ"פ הבכיר ביותר, אחרי שאתה נהיה מ"פ רגיל אתה נהיה מ"פ מפקדה). כמ"פ מפקדה בגדוד השני, השתתף במבצע "מצפן", המבצע שהכריע את האיטלקים. מפקדו היה מפקד כוח המדבר המערבי – אוקונור, אשר תחת פיקודו הם הצליחו לאגף ולהביס את האיטלקים בצפון אפריקה, לתפוס בשבי קרוב ל 100,000 איטלקיים, עוד כ- 1500 תותחים, ולכבוש את כל קירנאיקה. האגדה מספרת שהוא נכנס לבראדייה, בלוב, על צלילי חמת החלילים של המנגינה מהסרט "הקוסם מארץ עוץ" עם ג'ודי גרלנד. על פעילותו זאת, קיבל את עיטור המסדר השירות. ב 21-22 לינואר 1941 עם סיום מבצע "מצפן" , הוא השתתף בכיבוש טוברוק. אחר כך, בתפקיד סמג"ד נשלח עם יחידתו ליוון. משם, נסוגו לכרתים, וגם משם הוא נסוג, כשחלק גדול מכוחותיו נפלו בשבי ונהרג. משם, הם חזרו לארץ ישראל, להתארגנות מחדש, ושם הוא החליט לשנות את שמו מכהן לקולן, וזאת מחשש שאם יפול בשבי, לא יפול עם שם יהודי מובהק... מכאן הוא המשיך להילחם באינדונזיה כמפקד גדוד. ב - 1945 היה לקולונל, ב 1955 - מייג'ור גנרל.