פעולות ההצלה במחתרת של תנועות הנוער הציוניות בהונגריה

פעולות ההצלה במחתרת  של תנועות הנוער הציוניות בהונגריה בעת מלחמת העולם השנייה

אפרים אגמון

כבר בשנת 1942-זרמו פליטים מארצות שכנות, בעיקר מפולניה ומסלובקיה להונגריה, רובם חברי תנועות ציוניות שזכו לקבלת פנים צוננת ממוסדות הקהילה היהודית, משום היותם לא חוקיים, שעל פי החוק היו צריכים להסגיר אותם לשלטונות. הפליטים היו זקוקים למקומות מגורים, לתעודות, למזון, לכסף, למקומות עבודה או מקומות מסתור. חברי תנועות הנוער העמידו שירותיהם לרשות הפליטים, מסרו להם תעודותיהם, אירחו אותם בביתם, לפעמים בניגוד לרצון הוריהם והסתכנו אישית בהושטת העזרה, אף שילמו מחיר כבד על כך. כעשרים מחברינו נאסרו ונידונו לעונשי מאסר במחנה עונשין.
זאת הייתה תחילת התארגנות המחתרת.
מפי הפליטים למדנו על המעשים של הגרמנים ביחד עם האוכלוסייה המקומית לרישוש היהודים מכל נכסיהם ולאחר מכן לרתום אותם לעבודת כפיה שבמהלכו ובסופו השמדת עם שיטתית. למדנו על שיטות הגזירות ההדרגתיות שבצידן שיטות ההטעיה והולכת שולל. למדנו שאין לשגות באשליות שהדברים האלה לא יגיעו בצורה זו או אחרת גם ליהודי הונגריה.
בניגוד למנהיגי יהדות הונגריה שהאמינו שזה לא יכול לקרות בהונגריה, אנחנו, הצעירים, חברי תנועות הנוער הציוניות כן האמנו ובהתאם גם נערכנו והתארגנו לפעולות התנגדות ובעיקר להצלה. הדגש על הצלה נבע מכך, שבתנאים ששררו בהונגריה לא היה סיכוי לפעולות לחימה. האוכלוסייה העוינת, היות הארץ חסרה יערות למסתור ובעיקר עקב גיוס מוקדם של כל שכבת הצעירים לפלוגות עבודה של הצבא, כל אלה הסיטו מרכז הכובד לעבר הדבר שנראה לנו בעל סיכוי ממשי יותר, לעבר פעולות הצלה. מה עוד, שתבוסה צפויה של הגרמנים הייתה ברורה ולכן בראש מעיננו היה להרוויח זמן עד להגעת הכוחות המשחררים. מכאן נבע אופי הפעילות של המחתרת שקיבלה תנופה לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים ב-מרץ 1944.  מטרתנו הייתה -  להציל ככל האפשר כמה שיותר יהודים.
למעלה ממאה שליחים, חברי תנועות הנוער נשלחו ל-200 ריכוזי יהודים, מהם נועדו לגירוש, כדי להזהירם מפני הצפוי ולציידם בתעודות מזויפות ובכסף, כדי שיוכלו לברוח. הפעולה יועדה בעיקר לצעירים חפצי פעולה כלשהיא, כאלה שהיו מוכנים להסתכן. ההיענות לאזהרות הייתה נמוכה, בשל אמונה שיישלחו לעבודה בלבד וגם בשל אי רצון לעזוב את המשפחות. בכל זאת היו ברוב המקומות כאלה שכן נענו לקריאה והצליחו להגיע לבודפשט, שם הצטרפו למחתרת. בהמשך הפעילות הזו חילצו צעירים רבים מפלוגות העבודה, לפני שילוחם מערבה לעבר הרייך הגרמני. 
תעודות אריות (נוצריות) היוו את הבסיס לחופש תנועה, לקיום ולכל פעולה. בתחילה הושגו תעודות בשוק השחור ובפעולות הטעיה במשרדים לרישום האוכלוסין אך כאשר נתרבו הצרכים נאלצנו לייצר את המגוון הרחב של התעודות בעצמנו. התעודות סופקו לחברים ולכל מי שהיה זקוק להן ללא תמורה וכללו, בין היתר, תעודות זהות, תעודות רישום מגורים חתומות על ידי המשטרה, תעודות לידה, נישואין, פנקסי הקצבת מזון, אישורי מקומות עבודה, תעודות סטודנטים ועוד. בהמשך ייצרה המחתרת עותק מדויק של מכתבי חסות של מדינות ניטרליות, כמו אלה שהוענקו על ידי השוויצרים והשוודים ואחרים והפיצה אותם בעשרות אלפי טפסים ולכל דורש. יהודים רבים הצליחו להינצל בעזרת תעודות אלו. בית המלאכה המרכזי לתעודות היה, מבחינת היקפו, מגוון מוצריו ואוכלוסיית היעד (נוער, מבוגרים, קבוצות התנגדות יהודיות ולא יהודיות) – יחיד במינו בכל אירופה הכבושה על ידי הגרמנים.
הברחת הגבולות  החלה מיד לאחר הכיבוש. ראשונים היו כ-400 מהפליטים שבאו להונגריה מסלובקיה ועתה מצאו את עצמם בסכנת גירוש מיידי לעומת הסיכוי הטוב יחסית לשרוד בסלובקיה, שם כבר פסקו הגירושים באותו זמן. אך עיקר הפעילות להברחה מאורגנת פותחה בכיוון לרומניה, שם היו תנאים נוחים יותר ואף היה סיכוי להמשיך משם דרך נמלי הים השחור לארץ ישראל. הוקמו נקודות מעבר לכל אורך הגבול עם רומניה. פעילי המחתרת ארגנו מבריחים מקומיים מקצועיים שהעבירו מדי לילה קבוצות דרך הרי הגבול. קבוצות אלה צוידו בתעודות מזויפות, בכסף ובהנחיות לנסיעה ברכבת אל ערי הגבול, למקום מפגשם עם המבריחים ולהמשך מסעם בצד הרומני, גם שם הנחו אותם פעילי המחתרת. על פי ההערכה עברו בגבול זה וניצלו כ-15,000 יהודים.
חמישים בתי ילדים הוקמו בבודפשט, רובם אחרי 15.10.1944 מועד עליית מפלגת 'צלב החץ' הפשיסטית לשלטון. בבתי ילדים אלה מצאו מקלט ילדים יהודים עזובים, יתומים מאב, מאם או משניהם, שנרצחו על ידי הפשיסטים או שגורשו למחנות. פרידריך בורן, נציג הצלב האדום הבינלאומי בהונגריה, העמיד את משרדי ארגונו במרכז בודפשט לרשות מחלקת A. שבראשה עמד מהנדס אוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה אשר יזם והקים את הארגון הזה. המבצעים בפועל שעסקו בכל האספקטים של פרויקט ענק זה – היו חברי תנועות הנוער הציוניות, חברי המחתרת. איתור בתים ברחבי העיר, ציודם והתאמתם לשכן את הילדים, לאסוף את הילדים, לדאוג למזונם, להעסקתם ולכל הצרכים האחרים, כל זה נעשה בידי מדריכים ומטפלים, בני נוער בגילאי 22-18 ובעזרת מבוגרים שגויסו על ידי קומוי וחבר עוזריו. המימון לכל הפעילות הזו בא מ-'ועד העזרה וההצלה', לעת הזאת בראשות הנזי ברנד, חבירה מאוד פעילה בוועדה זו. כמו כן גויסו כספים מיהודים בעלי יכולת שהובטח להחזיר להם את כספם לאחר סיום המלחמה. בבתי הילדים נצלו כ-5000 ילדים ועוד כ-1000 מבוגרים, מטפלים ונספחים.
רבים מקרב הפעילים במחתרת נתפסו ונפלו לידי הגרמנים או הפשיסטים ההונגרים. המחתרת עשתה מאמצים עליונים לשחררם מבתי סוהר, לעיתים בפעולות נועזות על ידי חברים לבושים במדי הפשיסטים ומצוידים בצווים מזויפים. קבוצה של 120 חברים מהמחתרת החלוצית ומתנועות התנגדות שעמדו להיות מוצאים להורג, שוחררו בסוף דצמבר 1944 מבית הסוהר הצבאי המרכזי בשדרות מרגיט. זה בית הסוהר בו הוצאה להורג לפני כן הצנחנית חנה סנש.
חברי התנועות ואיתם רבים אחרים שוחררו על ידי המחתרת מן המחנות לעבודות כפייה, הגיעו לבודפשט והצטרפו לפעילות המחתרתית.
לקראת סוף שנת 1944 רוכזו כשבעים אלף מיהודי בודפשט בגטו המרכזי ועוד אלפים בגטו ה-"בינלאומי", למעלה מ-3000 נפש הצטופפו ב-"בית הזכוכית" וכן היו כ-6000 ילדים ומטפליהם בבתי הילדים בחסות הצלב האדום הבינלאומי. בודפשט הייתה במצור ובהדרגה נותקה ממקורות האספקה של הסביבה. האוכלוסייה סבלה ממחסור חמור במזון, בתרופות ובחומרי הסקה. מצבם של היהודים היה עוד יותר חמור, מפאת מגבלות התנועה ובגלל השתוללות משמרות האספסוף של 'צלב החץ' שסיכנו כל הולך רגל וכל אמצעי הובלה בחוצות הבירה. הועדה לעזרה ולהצלה הציונית ביד אחת עם המחתרת החלוצית התגייסה במסגרת המחלקה A של הצלב האדום הבינלאומי למשימה הגדולה של מניעת חרפת הרעב ולהקלת המצוקה מקהילת ישראל. המחלקה בשיתוף גדולי ענף הרכש וענף ההובלה ואחסנה של מוצרי מזון הצליחה לרכוש ולאגור כמויות של מוצרים חיוניים בהיקפים גדולים ביותר. המחתרת החלוצית נרתמה למשימה של אספקת המזון והובלתו ליעדיו בליווי אבטחה של חבריה, שפעלו במדים ובתיעוד מזויף. כך הגיעו המשלוחים לבתי הילדים, לבית הזכוכית וגם להשלמת מזונם של תושבי הגטאות.
הונגריה הייתה המדינה היחידה באירופה הכבושה בידי הגרמנים, שבה המחתרת הציונית סייעה באופן משמעותי בהספקת תעודות מזויפות ואמצעים אחרים לקבוצות התנגדות מקומיות לא יהודיות וכן ליחידים, כמו למשל מפקדי פלוגות עבודה ולארגונים שונים שעשו להצלת יהודים.
עם שחרור העיר בפברואר 1945 נותרו בבודפשט כ-125,000 יהודים בחיים. לפי נתונים שנאספו בזמן ההוא על ידי אנשי הג'וינט, כ- 20,000 מהניצולים שרדו בצד הארי של בודפשט בעזרת תעודות אריות מזויפות שקיבלו מתנועת המחתרת החלוצית. כ-6000 נפש שרדו בבתי הילדים, כ-4500 נפש ניצלו בבנייני בית הזכוכית והסניפים שלו. זה "חשבון" ההצלה הישירה של המחתרת החלוצית, אשר בנוסף לכך תרמה להברחתם של אלפים אל מעבר לגבול ותרמה בהפצת רבבות כתבי החסות המזויפים לשרידת שארית הפליטה במסלולים השונים.